בית אבא ו

דסוכה מ"ט ע"ב מה יפו פעמיך כמה נאין רגליהון של ישראל כשעולין לרגל שמראין שאף כשעולין לרגל עניניהם העוה"ז יפו כעמיהון, ובתענית כ"ז ע"ב יושבין ד' תעניות על הולכי מדבריות כו' ש"מ אלו ההולכים בדרך מדבריות היו מתענין שיראו היבשה לילך בדרך הישר כפי' רש"י שלא יאכלם חיות רעות שאין חיה נופלת על אדם אא"כ נדמה לה ע"י מעשיו כבהמה פו' ובב"ק ס' ע"א דבר בעיר כנס רגליך אל יהלך באמצע הדרך, שאל יאמין בעצמו לסמוך עליו ולילך בדרך אף שרואה שכל בואיה לא ישובו מפני הדבר השורר להוליך מדרך התורה והדת אלא יכנס רגליו לשמור בנפשו מאד רעב בעיר פזר רגליך לעורר לתשובה על המעשים הרעים שנסמנו ברעב, ובב"ק פ"א ע"א מכתלקין לצדי הדרכים מפני יתידות הדרכים, היתידות בדרכים המעכבים את האדם מלילך בדרך ישר עפ"י התורה בשבילם יראה להסתלק לצדי הדרכים למען לא יגוף רגליו בהיתירות המעכבים ובתועה בין הכרמים שתועה למצוא לכולם ד' מפסיג ועולה מפסיג ויורד, שידקקק בעצמו שלא ידמה כי הוא כבר עולה אלא יחוש שעדיין מפסיג ויורד, ובע"ז כ"ה ע"ב ישראל שנטפל לו עכו"ם בדרך טפלו לימינו כו' שכשנטפל לו עכו"ם להוליכו מדרך התורה יחגור כל כחו כח ימינו לגבור עליו ובשאל להיכן הולך, שכשישאלו יצרו שכבר הגיע למדריגתו ויוכל לחיות גם מעתה בתענוגי עוה"ז כשאר הולכי דרכים, ירחיב ויהדרך, לאמר כי עוד הדרך לפני שלא פעל ולא תיקן עוד בנאשו כולם או י"ל שישכיל לעצמו ולאן אתה הולך כ' כי הדרך מוליך כל אדם למות כדי שיהיו כל ימיו בתשובה ובהוריות י"ב ע"א אמדו על י' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי ליוע. אי הדר ואתי לביתא ניקם בבית חושך אי חזי בבואה דבואה לידע דהדר ואתי לביתא כו' שבימי התשובה הנ"ל שעשה תשובה ורוצה לידע אם כיון אורחא ולא תעה בדרכים, אלא צועד בדרך הישר ויוכל להדר מליעול לביתו לעוה"ב בלי חשש שיקלקל עוד מעשיו ידע לאן אתה הולך למקום חושך, והיינו ניקום בבית חשך מקום דימה ותועלה, ואי חזי, שידע ויתאר בעצמו לראות בבואה דבבואה, את השני תמונות והצללים הללו רימה ותולעה לידע דהדר ואתא לביתי' עלא יתעה ביותר כהבטחת משנתינו באבות הסתכל בשלשה דברים כו' ולאן אתה הולך למקום רימה ותולעה ואין אתה בא לידי עבירה

וביומא דף כ"ב אמרו שאין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ קיפה של שרצים תלוי' לו מאחריו כו' דבתענית ה' ע"א כי קרא ד' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים בהנך ז' שנים מה אכל כו' בשר שקצים ורמשים שאין להצמיד פרנס אא"כ יודעים בו שביכולתו להחזירם לתשובה ולדרך התורה שלא יחסר להם מזונם כפי מעשיהם הטובים שלא יהי' יותר רעב שיצטרכו לאכול בשר שקצים כו'. והיינו אא"כ שהקיפה של שרצים יהי' תלוי בזכותו מאחוריו. ושיה' שייך ד"ז לימים שכבר עברו ולא יחושו על להבא. וז"כ הגמ' בברכות ג' אר"ש חסידא כנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות הלילה בא רוח צפונית ונשבה בו מיד הי' עומד ועוסק בתורה כיון שעלה עה"ש נכנסו חכמי ישראל אצלו א"ל אדוננו עמך ישראל צריכין פרנסה א"ל לכו והתפרנסו זה מזה א"ל אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו א"ל לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל ושואלים באורים ותומים ואח"כ שר צבא למלך יואב מאי קרא עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעורה שחר. כו' וצ"ב סיפור והמשך הענין, בתענית ע"ד ע"ב תפילתו של כ"ג היתה שלא יצטרכו עמך ישראל להתפרנס זה מזה כו' להיפך מימי דוד לכו והתפרנסו זמ"ז בקידושין פ"ג מימי לא ראיתי צבי קיץ כו' והם מתפרנסין שלא בצער ולא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו מתפרנסין שלא בצער ואני אין דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתו שנא' עוונותיכם הטו כו' בנדרים ל"ט ע"ב שמש ירח עמד זבולה בזבול מה בעיא אלא אמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם מאירין אם לאו כו' א"ל בכבודי לא מחיתם ובכבוד בו"ד מחיתם בכל יום יורים בהם חיצים וחנות ומאירות כו' ביומא פ"ו ע"ב שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל דוד ומשה כו' בב"ב כ"ב ע"ב מצפון זהב יאתה שלחן בצפון מצפון תפתח הרעה מקום יציאתם גרמו התאוה והתגשמיות בנ"א להרע מעשיהם ולרדוף אחר תענוגי וטוב עוה"ז ועוזבת עניני רוחני עוה"ב, בדוד אף שנשבה רוח צפונית להמשיכו מהשגותיו הגדולים לתענוגי עוה"ז להיות אצלו גדול כבוד שמים נתעורר כבודו של הקב"ה בנבל וכנור שהי' תלוי למעלה ממטתו שירצה שהי' אצלו במעלה וגבוה מעל כל גבוה לעודד כבוד שמים שלא לחלל מיד הי' עומד ועוסק בתורה שהוא תבלין נגד היצה"ר וגם בשעה שעוסקין בתורה יצרם מסור בידם כבע"ז ה' כיון שעלה עמוד השחר דאמרי' ביומא כ"ט שחר מפציע לכאן ולכאן כו' נכנסו חכמי ישראל אצלו שראו שעם בנ"י קלקלו מעשיהם כשחר שמפציעין לכאן בדיעות ואמונות טפילות וגורמו עי"ז שקפחו גם פרנסתם לרדוף אחרי' והוא המסיעה לבם אחורנית בכל פעם אחר פעם לטרוד יותר ולהתבטל מתורה ודרך המצות וא"ל אדוננו עמך ישראל צריכין פרנסה וגם דמ"ז שצריכין להטיב מעשיהם בתשובה סימנא דפרנסה א"ל לכו והתפרנסו זמ"ז שבהתפרנסם לא ירצו להתערב בגוים וללמוד ממעשיהם א"ל אין הקומץ משביע את הארי כבברכות אין ארי נוהם מתוך קיפה של תבן אלא מתוך קיפה של בשר לרמ"ז שמדרך היא שהמו"מ והעיכוב בעניני עוה"ז מושך בכל פעם יותר ויותר בתאות וגשמי עוה"ז ועי"ז שוכחים העם דרך התורה והדת ואין הכור מתמלא מחוליתו שחוששים שאף בהתעוררתם של חכמי ישראל את העם כפעם בפעם לתשובה אינם בכחם להמשיכם כמו שהי' קודם כי בכ"פ נתמעט ונחסר אצלם חוש והבנת התשובה לתורה ודעת בפרט ליושבים על הספר שבאים במו"מ עם שכיניהם הנכרים כי אין הבור נתמלא מחוליתו למלאות החסרון כמו שהי' קודם ע"ז א"ל שלא יחושו אלא יעשו שלהם לעורר בכ"פ העם לתשובה כי גדול כח עם בנ"י לכו ופשטו ידיכם בגדוד דאמרינן בילקוט פ' ברכה ופ' ויחי גד גדוד יגודנו שכל שבטו של גד שכשהי' אחד מהם יוצא למלחמה הי' נצח והי' הרוגיהם נכרים וטרוף זרוע על שעבר אף קדקוד לעתיד לבוא ברוך מרחיב גד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח כלביא מלמד שסמוך לספר כו' שירצה לרמז דאף שמרחיבים כלפי מזרח וסמוכים לספר במו"מ ונגועות עם נכרים מ"מ כשעושים תשובה הרוגיהם ביצרם ניכרים וטרפום ומתקנים על לשעבר וגם לעתיד וע"כ אין חשש שח"ו יתבוללו בנ"י בין האומות ומסיים שיועצים באחיתופל ושואלים באו"ת כביבמות ע"ח ושאל לו במשפט האודים לפני ד' שתיקונם במעשיהם בתשובה השפיע עליהם גם בסיפוק מים ומזון וזה שמסיק ואח"כ שר צבא למלך כו' דבסנהדרין מ"ט ביתו של יואב מופקר לכל ואפילו מורתא וצחנתא פריש להו שזהו הסימן שגדוד שלהם מצליח בתשובה ופרנסה ומזון

ובסוכה כ"ט פני חמה דומה לשק חצי רעב באין כו שב"ב אמרי' באבן טוב שהי' לאברהם סימן