בית אבא סז

נכנס בתוך שלו וז"נ בח"ש דיש ברירה אף דקימ"ל בדאורייתא אין ברירה כו' דלא דמי הך ברירה לאומר לסופר כתוב גט לאשתי ולאיזה מהם שארצה אגרש דפסול משום דמעשה ראשונה יש ספק בגט לשם מי חל, וכן אם בא חכם למזרח עירובו למזרח כו' דבשעת קנית העירוב ל"ה מתברר כלל איזה מהן יקנה כו' וכן באחין שחלקו דמשעה ראשונה איכא לספוקי שמא לא יזכה זה בחלק זה כלל נמצא שהיא ספק משעה ראשונה כו' אבל הכא עיקרו של דבר מתברר משעה ראשונה דהרי משעה ראשונה אנו יודעין שעתיד כל אחד מהם לזכות בכל גוף חצר זה ושיזכה בו כל שעה שירצה נמצא דגוף הדבר מתברר מתחילתו ומיעוטו דוקא היינו הזמן שרצה לזכות בגופו של חצר היא שיתברר אח"כ כל כה"ג יש ברירה שאין המיעוט המסופק מתחילתו ומתברר אח"כ מעכב את הרוב שהיה ברור מתחילתו כו' דה"ה שי"ל כן בחלה כיון דבעת שהתחיל לאכול הי' בדעתו להשאיר בסיף שיעור חלה ע"כ אמרינן דהרוב ועיקרו של דבר היה מבורר בשעת בעת התהוות הכל ביחד ורק מיעוט הדבר והיינו הזמן ל"ה עוד מבורר אז ה"ז שפיר מן המוקף כו' א"כ גם בנ"ד י"ל כן דמשעת לישה דחייב בחלה הוה הרוב ועיקר הדבר מתברר בשעת התחלת החיוב ורק מיעוט הדבר שהוא הזמן אימת שיפרש הוא שנתברר אח"כ וע"כ אף אחר שנחלק הטעם מהעיסה נמצא שלא היה חסר רק הזמן ומשו"ה אין המיעוט המסופק בזמן המתברר אח"כ יכול לעכב את הרוב שהיה ברור בתחילה כו', והנה בביצה ט' ע"א פי' רש"י דחלת חו"ל אוכל כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה והתוס' כ' דמשייר מן הפת מכל אחד ואחד ואוכל השאר ולמחר יפריש חלה וצריך שתהא גדולה כדי שיהי' לה היכרא אחר הפרשה דבעי' ראשית שיהי' שירי' ניכרון וכ"כ בבכורות כ"ז ע"א דמרש"י משמע דלא בעי' מוקף אבל דעת התוס' לפרש שלאחר שיפרוש התרומה באחרונה ישאר מכריו שיתקיים בו מוקף כו' ע"ש וביארתי דסברתם תלי' בהא דירושלמי פ"ג דפסחים הל' ג' עירס (לא עשה רק תערובת מים וקמח ולא לש עדיין) לא אמר אלא לש הא עירס לא (ואמאי הא תנן כיון שהיא נותנת מים מגבת חלתה) אמר שמואל תפתר בעיסה טמאה שאינה מפרש חלתה אלא בסוף (כשיגמור כל תיקן העיסה) הרי דלשמואל בעיסה טהורה מתחיל חיובא דחלה משעת נתינת מים לקמח אף בלא לישה כר"ע במתני' פ"ג דחלה אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים כו' ירדו להן בשיטת ר"ע הנוטל חלה מן הקב רע"א חלה (ואעפ"י שאין כאן אלא קב אחד בלבד אבל ביש בין הכל שיעור חיוב חלה נוטלת חלה מיד כשנותנת המים) כו' אמנם לר' יוסי דאמר בפסחים שם דבדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלה אלא בסיף תיקנו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא את העיסה כו' נראה דס"ל דאין חיובא דחלה מתחיל רק אחר גמר הלישה ותיקן כל העיסה וכר' יהודה ב"ב בפ"ג דחלה א"כ לשמואל דחיובא דחלה אכמות העיסה משעת נתינת מים לקמח אף שלא נילש עדיין ואין לו צורת עיסה. צ"ב איך קאמר דאוכל והולך ואח"כ מפריש הא לאחר שבטל הכמות ובפרט בפשטיד"א דבשר הנ"ל דליכא רק טעמא הוי פנ"ח וצ"ל בסברת ברירה כמבואר ולהך טעמא י"ל נמי דלא בעינן שיהיה מן המוקף וכעין סברת הטו"ז באו"ח סי' תנ"ז ליישב דברי העור במש"כ דבעי' מן המוקף כו' והא קימ"ל כשמואל דאוכל והולך כו' דכשמתחיל לאכול אותה עיסה נותן עיניו שיפריש על הכל ודמי למפריש ממנו בעת ההוא כו'. אבל לר' יוסי בר"י דחיובא דחלה אינו מתחיל רק אחר לישת ותיקן העיסה ואצורה דעיסה הוא דחייל ע"כ כל שנשארו עדיין שיריים וניכרים ל"ה פנ"ח אבל לא היכא שנאכל כבר מהכמות שבטלה הצורה להכי בעינן מן המוקף וע"כ י"ל דהתוס' בביצה ט' ע"א הנ"ל דאחזו לפרש לעיקר דסוגי' דירוש' מיירו בא"י ואפ"ה לא אסר אלא בלש אבל ערס דהיינו גלגל שרי דדוקא לש חשוב נגמרה מעיו"ט אבל עירס לא כו' וע"כ ס"ל דחיובא דחלה רק אלישה ותיקן העיסה ולא אנתינת מים לקמח והיינו כר' יוסי בר"י ולהכי כ' וס"ל דבעי' מן המוקף, והנה בשבת י"ח ע"א וקנ"ה פליגי רבי ור' יוסי בר"י באחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים דלרבי האחרון חייב ולר"י בר"י אינו חייב עד שיגבל כו' ולא נודע סברת פלוגתתם ולהנ"ל י"ל דתרוייהו ס"ל דחיובא דשבת בגמר העיסה בחיובא דחלה ולהכי לרבי משעה שנותן מים לקמח אף בלא לש חייב בחלה וה"ה לשבת ומסוגי' דחולין קל"ה ע"א וגיטין ל' ע"א נראה דס"ל לרבי אין ברירה וע"כ צ"ל כנ"ל כס' הר"ן לשמואל אבל לר' יוסי בר"י אי נימא דהוא סתמא דר' יוסי דירוש' א"כ ס"ל בחיובא דחלה דאינה רק אחר גמר לישה ותיקן העיסה דהיינו עד שיגבל ובכה"ג מחייב לענין שבת דוקא ולהנ"ל דלר' יוסי בר"י משמע דחיובא דחלה בצורת העיסה תלי' ולא בכמות ובסוטה כ"ח אמר ר' יהודה אם הוסיף בה דימוס חוזר דחשוב בית חדש ובירוש' פ"ח ע"א ה"ז רי"א אם חידש בה דבר חוזר היה גדול ועשאו קטן אחד ועשאו שנים חוזר כו' והיינו אף שלא נישתנה בכמותו רק בצורתו חשוב חדש י"ל דר' יוסי בר"י כשיטת ר' יהודה אביו וע"כ סובר נמי לענין חיובא דשבת דאינו חייב עד שיגבל, ובירוש' פ"ה דמעשר שני הל' ה' נשרף טבלו א"י להתודות כיון שלא נתן מעשרות א"י לומר נתתיו ללוי כו' אפילו הקדים תפילה של ראש לשל יד כו' צריכין למימר חלה על כ' העיסה תרומה על הכל מנין שלא עשה ולא כלום עד שישייר מקצת ת"ל מראשית ולא כל ראשית כו' דהיינו סברת בעינן קרא כדכתיב. ובעירובין ל"ז ע"א פריך ממתני' דהלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש ה"ה תרומה כו' ושותה מיד דברי ר' מאיר ר' יהודה ור' יוסי ור"ש אוסרים ול"ל ברירה כו' מהא דתנן הריני מע"ש לשבתות של כל השנה כו' רש"א עירובו עירוב והא כו' ל"ל ברירה דילמא כי ל"ל לר"ש ברירה בדאורייתא רבא קסבר ר' יוסף מאן דאי"ל ל"ש בדאורייתא כו' אמר ר"ש שאני התם דבעינן ראשית ששירי' ניכרים ולעולם אית לי' ברירה כו' וצ"ל מה הכריחו לרבא לסרב בדברי ר' יוסף ולתרץ שיטתי' דר"ש באופן אחר וי"ל למש"כ באות א' להוכיח בשיטתי' דרבא מכ"מ דאזיל בתר הצורה ולא בתר הכמות במוחלקים כו' א"כ ה"ה בחיובא דחלה דאצורת העיסה היא דחיילא כר' יוסי בירוש' הנ"ל ע"כ ס' נמי דבעינן ראשית ששיריה ניכרים ובחלה מן המוקף וזהו לרבא לדידי' דווקא אבל לר"ש דס"ל בסנהדרין מ"ה ע"א דנותן על שמאלו ודיו ולא בעי' קרא כדכתיב ע"כ דס"ל נמי דלא בעי' ראשית כו' כבירוש' דמע"ש הנ"ל וע"כ דחיובא דחלה לר"ש אכמות העיסה חייל ומדין ברירה אתינן עלה כנ"ל. אמנם כד דייקינן בביארנו בסברת ברירה עפ"י דברי הר"ן הנ"ל דהרוב דהיינו עיקר הדבר היה מבורר משעת התחלת אכילתו ורק המיעוט שהוא הזמן הוא שנתברר אח"כ ולא בעי' משו"ה מן המוקף ולא שיריים ניכרים כו' נחזה לחלק בין יבש לגוש דרק ביבש היא שי"ל הכי אבל בלח כיון שהיה הכל ניבלל כאחד ל"ל בה דין וסברת ברירה לגמרי אלא בעי' שיהי' עכ"פ שיריים ניכרים ובתוס' עירובין כ"ד ע"א ד"ה אבל בהא דטמא בסנדל מגע מדרס לפי שנגע בעצמו כשהיה אב הטומאה כ' דהיינו דוקא לר' מאיר דס"ל דטומאת בית הסתרים מטמא כו' א"כ מתני' דסנדל ודפנ"ח אתי' לר' מאיר דוקא ומינה היא דשמעינן דאזלינן בתר כמות וכס' הרב מג"ש הנ"ל א"כ ה"ה בחלה כשמואל ס"ל ולא בעי' מן המוקף ומדין ברירה וכשיטתי' דר"מ באמת בדף ל"ז ע"א