בית אבא סו

הר"ש וע"כ אין הוכחה דאוכל מקבל טומאה בכ"ש אף לענין טומאת ונט"י אלא כפי' הרמב"ם באשה נדה ומשום טומא' א"כ משנה זו מתפרש' לאביי משום טומאה כמו משנה פ"ב דעוקצין זתים שכבשן בטרפיהן כו' וע"כ פי' רש"י גם אמתני' דהאשה שכובשת ירק דענינה לענין טומאה כמתני' שני' משנה במס' עוקצין, אבל בסנהדרין ק"ו ע"ב היא מאמר רבא לר' אמי ובתענית כ"ד היא מאמר רבה דלר' אמי אוקמינן בחולין ק"ז ע"ב וכן לרבא או לאידך גירסה ביומא ע"ט ע"ב לרבה עובדא דר' צדוק שהביאו לו אוכל פחות מכביצה כו' משום דכביצה בעי סוכה אבל משום נט"י לא הועיל לפטרו בפחות מכביצה משום דס' דאף בפחות מכביצה בעי נט"י וע"כ דמפרשו מתני' דהאשה שכובשת ירק בקדירה לענין טומאת ידים ונט"י דאף בכ"ש מטמא כפי' התוס' והר"ש הנ"ל, א"כ י"ל להך מתני' שייכות דוקא למס' טהרות ולא לעוקצין במס' עוקצין כולה לענין טומאה דוקא מתפרשת ע"כ פי' רש"י במס' תענית דהיא מתני' במס' טהרות וכן בסנהדרין כ' לא אשכחתי' במסכת עוקצין דכוונתו בודאי דאין מציאות לפרשה להך מתני' דטהרות כענינא דמתני' דזתים שכבשן בטרפיהן דמס' עוקצין לענין טומאה כמו לאביי בברכות ופי' הרמב"ם ז"ל לענין טומאה דלדידהו מתפרשת לענין טומאת ונטילת ידים כנ"ל וא"ש נמי לשון הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא דקאמר שי"ל על הויות רו"ש דפליגי בחולין ק"ז ע"ב אי מותר לאכול במפה דתלי' בעובדא דר"צ ושיטתם דרו"ש הנ"ל ושינוי אוקימתת הגמ' דיוקא דהלכה מעובדא דר"צ הנ"ל לאביי בסוכה כ"ז ע"א לרבא או להגי' רבה משמי' דרב יהודה ביומא ע"ט ע"ב ותענית כ"ד ע"ב ור' אמי בשיטתי' בחולין ק"ז ע"ב וסנהדרין ק"ו ע"ב הנ"ל

ועפי"ז י"ל נמי בכוונ' מסקנ' דבריהם ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא כו' שכיוונו ע"ד הירוש' פ"ג דחגיגה מעשה שנכנסו ז' זקנים לעבר את השנה ומי היו ר' מאיר ור"י כו' אמרו כמה מעלות בקודש ובתרומה ר' מאיר אומר שלש עשרה, רי"א י"ב אר"מ כך שמעתי מר"ע י"ג כו' דמעלת אחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש היא משום דטומאת משקין לטמא כלים אינה אלא מדרבנן. וזהו דוקא בתרומה אבל לא בקדש כפי' הרפ"מ א"ר יונה מתניתא דר"מ אבל ד"ח עושין אפי' בקדש כו' ופי' הק"ע דהא דתנן כל הכלים י"ל אחוריים ותוך וי"ל ביה"צ רמ"א לידים הטמאות והטהורות אר"י ל"א אלא לידים הטהורות בלבד כו'. דלר"מ ידים טמאות שנגעו בביה"צ בקדש מטמאים אחוריים או אפי' תיכו משא"כ בתרומה אבל לר"י אין חילוק בידים טמאות בין ביה"צ לאחוריים ואין בביה"צ שום חומרא בתרומה מבקדש שה"ה כמו אחוריים ולא היו"ל לתנא למתני אלא אחוריים ותוך בתרומה אבל לא בקדש ולענין ידים טהורות ותרומה שוין שאם נגע בביה"צ שהידים טהורות ור' יונה ה"ק מתני' דתני גם ביה"צ אתי' כר"מ אבל לחכמים עושין כו' אפי' קדש שאין בי"צ כתוך לענין ידים טהורות שיהו טמאות נגיעה זו והכי היל"ל כלי קדש כלן כתוך וממילא נשמע אף ביה"צ בכלל ובתרומה י"ל אחוריים ותוך ובהכי איכא ר"מ י"ג מעלות דקחשיב בית הצביעה למעלה בפ"ע דחלוק ביה"צ מאחוריי' לענין ידים טהורות ותרתי דפ"ב דחגיג' שם נוטלין לידים לחולין לתרומ' כו' טבל והוחזק לתרומ' ל"ה לקדש ולר"י איכא רק י"ב מעלות משום דר"י סובר דס"ד אחוריי' ובי"צ חד דינא אי"ל כו', וכבר העיר גם במראה הפנים מי"ג מעלות דחשוב ר"מ אחי' התוס' בבבלי כ' ע"ב ד"ה חומר י"א מעלות חשוב רבא ולר"א עשרה ואמאי לא חשוב ההוא דנוטלין לידים לחולין כ"ו ותי' דל"ח במתני' אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת אבל הנך ליכא דורא דטומאה כלל כו' דע"כ לר"מ דחשבונהו צ"ל דס"ל דמ"מ איכא דררא דטומאה קצת ואיכא מ"מ עוד מעלה בקדש יותר מבתרומ' וזש"א אף לרבא הכא עפ"י הנ"ל דגזרו משום סרך תרומה טומאת ידים למשקין שיטמאו כלים בגזירת י"ח דבר לחולין אליבא דר"מ ור"ע, ולא התירו מפה לאוכלי חולין בטהרה משום חשש טומאת מפה ע"י רוק שבפיו ע"י הידים מקדם דשני עושה שלישי בחולין מדרבנן כנ"ל דואנן קא מתנינן בהך מתני' דטומאת משקין בענינא דעוקצין תליסר מתיבתא דשלש עשרה מעלות הן כר"מ ור"ע כו', וכן י"ל נמי הא דאמרו ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאני' אתי מיטרא כו' דבמתני' דחומר בקדש חשוב נמי מעלה דנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש, ובגמ' בדף כ"ב ע"ב קודש מ"ט לא משום מעשה שהיה דאמר רב יהודה א"ש מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין קדש ממקום למקום ונפסקה סנדלו ונטלה והניחו ע"פ חביות ונפלה לאויר החבית ונטמאת באותה שעה אמרו הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש כו' איבעי"ל סנדל טמא סנדל טהור מהו כו' רא"א אם עבר ונשא טמא רז"א עבר ונשא טהור כו' אבל לכתחילה לכו"ע לא. וז"ש דאילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאני' כשיטתי' במעשה שהיה דלכתחילה לכו"ע אפי' סנדל טהור אסיר דנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש דזהו ממעלות דחומר בקדש די"ג מעלות דמשמע מינה להחמיר בנט"י ולא לעבור על גזירת חכמים בה ורימ"ז ואתא מיטרא והוי נמי מים לנט"י ואילו אנן כו' ומסיק דקמאי הוי מסרו נפשייהו אקדושת השם כו' רימ"ז על ר"ע דאמר בעירובין כ"ב ע"ב מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דברי חברי לאכול בלא נט"י ולא רצה לאכול במפה כנ"ל לשיטתי'

ד) והנה ביו"ד סי' שכ"ד סעי' י"ב בהג"ה כ' האופה פשטידה מעיסה שלא הורמה חלתה ובתוכו בשר מותר להפריש מעיסה אחרת החייבת בחלה על זו ונפטר גם טעם העיסה הנכנס בבשר וכ' הטו"ז דעיקר חידוש ד"ז דלא נימא כיון דאין בבשר רק טעם דמי למפריש מחיוב על הפטור ול"מ הפרשה עלי' אלא כיון דקימל"ן טעם כעיקר דאורייתא הוה כאילו הוא ממש עיסה ומהני הפרשה עלי' ממ"א כו' והעירותי ע"ז איך שייך לומר על טעם העיסה שבשר כיון דקימ"ל דטעכעי"ק דאורייתא הווה כאלו הוא ממש עיסה ולא הוה כמפריש מחיוב על הפטור כיון דטעם העיסה שבבשר נחלק מכמות העיסה וכל שדנין עלי' ה"ז כניתבטל הכמות הראשון ול"ה הטעם עיסה שבבשר רק כפנים חדשות שבא לכאן דהלא העיקר הסברה דלא פטרינן עיסה שלא נטלו ממנה חלה ונתבשלה מטעם ביטול ואמרי' דכל העיסה טבל כיון דאיכא תקנה ליטול ממנה חלה לאחר שנתבשלה ואמרי' ברירה בדרבנן בחלת חול דאוכל והולך ואח"כ מפריש כס' מהרי"ו בתשו' שם וגם אגוף ועיקר הסברה דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש בפשטידה מעיסה ובשר צ"ע כנ"ל דכיון שנאכל ונתבטל הכמות הראשון הוי' הטעם כפנ"ח ולא נימא לחייב מדין ברירה ובעוד דמרא דשמעתתא דתלת חו"ל אוכל והולך כו' הוא שמואל וסוגי' דעירובין דפנ"ח אזלא אליבי' כנ"ל ויותר י"ל דבביצה ל"ט ע"ב. ל"ל לשמואל ברירה אף בדרבנן בחביות וכנרא' שכבר העירו בזה האחרוני', וראיתי בריטב"א בפ"ד דבכורות שהעתיק דמהרי"ק בביאורו לפ"ה מה' ביכורים וז"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש שפיר מקרי מוקף כיון שנילושה ביחד ומעת שהתחיל לאכול דעתו היה שישאר בסוף שיעור חלה ואותה שעה היה הכל ביחד כ' שנ"ל כוונתו כס' הר"ן נדרים מ"ה ט"ב לחלק בדין ברירה דשותפין שנדרו הנאה זמ"ז דפסקינן כראב"י דאמרי' זה