בית אבא סד

הא הנהו ידים שפוסלת התרומה איירי בסתם ידים והנהו דפוסל את התרומה דמטמא ידים להיות שניות אינו אלא לקדשים ותי' דמסתמא כשגזרו אסתם ידים שיהיו שניות גזרו נמי על ידים הנוגעות בראשון שיהיו שניות כו' א"כ עפ"י דהתוס' אלו י"ל דס"ל כפי' רבותיו של רש"י דבגזירה דידים חששו משום שמא נגעו ידיו בטומאה בראשון כיון דמה"ת אין הידים מקבלים טומאה מהראשון לא זהיר וע"כ כשגזרו אית' דבר גזרו נמי על הידים שיקבלו טומאה מהראשון גזרו ג"כ על סתם ידים שעסקניות הן שיהא כאילו נגעו בראשון והא דלא חששו התו' לקושי' רש"י דא"כ ניחוש נמי שמא נגעו באב הטומאה וניטמא כל גופו וצריך טבילה הנ"ל י"ל משום דלפי' רבא דברי ראב"ע דה"ק ואחר שלא שטף טמא פי' רש"י בחולין שם וז"ל הנוגע בזב ומי שאינו שוטף את ידיו שניהם טמאים ואסמכתא בעלמא היא ואמנם בנדה מ"ג ט"א כ' וידיו לא שטף במים מילתא אחריתא היא למילף לנט"י לאכילה מהכא כו' משמע דילפותא היא וכבר הטור בזה הגאון רע"א בהגהות הש"ס וע"כ באו התוס' בחולין לפרש דברי רבא אדברי ראב"ע דמה דאמר מכאן סמכו חכמים לנט"י מה"ת כו' דאסמיך לי' קרא דלאו דרשא גמורה היא דעיקר קרא אתא לדרשא דנדה כו' ולא כתבו כלשון רש"י אסמכתא בעלמא היא כדכ' בכ"מ בש"ס אלא דאסמיך לי' קרא ודעיקר קרא לדרשא כו' דכוונתם על הנראה משיטתם בפסחים י"ט ע"א הנ"ל וכשיטת רבותיו של רש"י בשבת הנ"ל דעיקר נט"י משום סרך תרומה וחששא שמא נגעו ידיו בטומאה בראשון כגזירתם ט"ז על הידים בין י"ח דבר משום דמה"ת אין הידים מקבלים טומאה מהראשון לא זהיר וגזרו אז ע"ז בסתם ידים ואסמכי' ראב"ע אקרא דוידיו לא שטף במים כו' דלא שהיא כעין תי' לקו' רש"י דמהאי קרא משמע דלא חיישי שידיו יגעו באב הטומאה משום שידע שיטמא כל גופו ויצטרך טבילה כמו זב ובזה זהיר הוא ורק לשמא נגעו ידיו בראשון וה"ק ואחר שלא שטף טמא וע"ז חששו וסמכו לנט"י מה"ת משום סרך תרומה משום טומאה בראשון והיינו דאסמיך לי' קרא דמשום ס"ת הוא גזירה מפני הטומאה דלאו דרשא גמורה הוא דעיקר קרא אתא לדרשא דנדה כו' ט"כ שמעינן דל"ח לאב הטומאה רק לטומאת ראשון וזהו כוונת התוס' גם בחידוש דברי רבא אדרשת ראב"ע אבל לרש"י בשיטתי' דמשום נקיות לבד הוא שגזרו בסתם ידים בחולין פי' הכא בחולין מפני סרך תרומה שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם הנהיגוה בחולין שהידים שניות ופוסלות את התרומה אבל חולין לא מהני בהו שני ועוד משום מצוה כו' ע"כ באו התוס' באמת לעוררנו ע"ז דרש"י לשיטתי' דמשום נקיות היתה התקנה ולא משום טומאה א"כ מאי ועוד ותי' דתקנו משום נקיות והיינו דלאביי משום סרך תרומה הפי' דלא משום טומאה דוקא הוא שגזרו על החולין משום תרומה מחשש טומאה אלא אף משום נקיות גזרו שאין בנקיות שום גזירה לדאורייתא כמו שיש לחשש טומאה דגזירת משום נקיות אינו נוגע כלום לחשש מדאורייתא ואין במשום נקיות רק מצוה לשמוע ד"ח ואיכא נפק"מ בזה כיבואר לפנינו דהיינו בגוונא דהתירו משום חשש טומאה מ"מ משום מצוה לשמוע ד"ח משום נקיות איכא וזהו לפי' אביי לדראב"א אריב"א אבל לפי' רבא היתה התקנה משום חשש טומאה פליגי באופן שי"ל דרש"י ותוס' לחוד בטעמא דתיקן נט"י ותלי' גם בפי' דאביי ורבא הנ"ל

ובחולין ק"ו ע"ב נט"י לחולין עד הפרק תרומם עד הפרק דלרב בחולין עד הפרק השני ולתרומה עד הפרק השלישי ולשמואל עד כאן בין לחולין בין לתרומה לחומרא וכן אמר ר' אמי ולא תימא ר"א משום דכהן הוא ופי' רש"י ורגיל בתרומות לפיכך החמיר על עצמו להרגיל אף בחולין כן כדי שיהא רגיל בה כו' אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום כולו כו' ובדף ק"ז ע"ב שמואל אשכחי' לרב דקאכיל במפה א"ל עבדין כדין (פי' רש"י לאכול בלא נטילה) א"ל דעתי קצרה עלי (אעפ"י שנטלתי ידי א"א לאכול בידי) והעירותי ע"ז דא"ל שמואל עבדין כדין הא מסתמא נטל רב ידיו שחרית וס"ל דמתנה עליהן כל היום ע"כ עביד כדין וצ"ל משום דס' שמואל כר"א בר"צ בחגיגה כ' ע"א דחולין שנעשו על טהרת הקודש ה"ה כתרומה ובירוש' פ"ק דשבת א"ל ר"ח לרב אי את יכול למיכל חולין בטהרה כלה שתא אכול ואמנם לרב דס' דנט"י לחולין עד הפרק השני ולתרומה עד הפרק השלישי אף דרב בעצמו לא אכל תרומה דל"ה כהן מ"מ כיון דאכל חולין בטהרה איך הורה בסתמא דנוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כה"י כולו כיון דנט"י שחרית אינו עד הפרק השלישי דלשמואל דע"כ בין לחולין ובין לתרומה לחומרא ר"ל דמה"ט היא דס"ל לשמואל באמת להחמיר גם בחולין עד הפרק השלישי כבתרומה משום דס"ל דחולין שנעשו עטה"ק ה"ה כתרומה מה מהני מה שמתנה עליהן כה"י כולו כיון דבעי בתרוייהו עד הפרק השלישי הוי' כאוכל בלא נטילה וע"כ הק' לו לרב עבדין כדין היינו אף שנטל בודאי ידיו שחרית הוי כבלא נטילה ואמנם לרב דלחולין רק עד הפרק השני י"ל נמי דס"ל כת"ק דראבר"צ דחולין שנעשו עטה"ק כחולין דמי ולהכי ס"ל דמהני שפיר נט"י שחרית ותנאי לכה"י כולו ול"ח שיאכל גם תרומה וע"כ א"ל דעתי קצרה עלי אעפ"י שנטלתי ידי כו' והיינו שנטל ידיו שחרית וחשובה נטילה ע"י התנאי לכה"י כולו א"א לאכול בידי ובעירובין צ"ט ע"א מייתי מתני' דהיה אוכל דבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר"מ ור"י מטהר כו' ופי' רש"י דבילה של תרומה והתוס' כ' דאפי' בשל חולין דידים הפוסלות תרומה מטמאין את הרוק שהוא משקה להיות תחילה וחוזר ומטמא את הדבילה וגם מכשירה דהו"ל חולין טמאים כו' ופי' נמי הכי הא דחגיגה כ' ע"א נימה נפסקה לי וקשרתיה בפה ובשעה שנארג בה כדי לקבל טומאה עדיין היה רוק לח עלי' שנטמא מחמת הידים וטימא את המפה שהמשקה מטמא בכ"ש כו'. והעירותי מזה אמימרא דרתב"א משמי' דשמואל בחולין ק"ז ע"ב דהתירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות דלרש"י ז"ל לאוכלי תרומה אדרבה לא היה להתיר ורק לאוכלי טהרות ולהתוס' ניחא דלא התירו אפי' לאוכלי חולין אבל לא היה להתיר לאוכלי תרומה דיש לחוש לרוק לח שנטמא מחמת הידים וטימא את המפה כהא דנימה נפסקה לי וקשרתיה בפה ונ"ל וא"ש דאמר ר' תב"א משמי' דשמואל דוקא דבפסחים י"ז ע"א פריך וסבר ר' יהודה טומאת משקין לטמא כלים דאורייתא והתנן כל הכלים י"ל אחוריים ותוך נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו אר"י בד"א בנטמאו מחמת משקין אבל בנטמאו מחמת שרץ נטמא תוכו נטמא גבו נ"ג נ"ת ואיס"ד דטומאת משקין לטמא כלים דאורייתא מה לי נטמאו מחמת משקין מ"ל נטמא מחמת שרץ ארי"א שמואל חזר בו ר' יהודה רבינא אמר לעולם לא הדר בי' הא במשקין הבאים מחמת ידים הא במשקין הבאים מחמת שרץ כו' א"כ לשמואל דחזר בו ר"י וס' דטומאת משקין לטמא כלים לאו דאורייתא צ"ל בגזירה די"ח דבר דכלים שנטמאו במשקין היינו במשקין שנטמאו מחמת שרץ אבל במשקין מחמת ידים שיטמאו את הכלים לא גזרו ורק לאוכלין גזרו במשקין הבאים מחמת ידים משא"כ לרבינא היתה הגזירה על המשקין שנטמאו מחמת הידים שגם הם יטמאו את הכלים וע"כ אמרה רתב"א משמי' דשמואל דוקא הא דהתירו מפה לאוכלי תרומה ולא לאוכלי טהרות משום דלשיט' דוקא דטומאת משקין לטמא דרבנן היא שיש להתיר