בית אבא סב

דא"ח בא"ת אלא היכא דהיה מתחילה ב' חתיכות וניטל א' מהן או שאחד אכל מקודם הראשונה ואח"כ אכל השני השני' דמחייבין שניהם אשם תלוי כו' נראה דס"ל ס' מה"ת לקולא כהרמב"ם א"כ מה"ט י"ל נמי דס"ל לר"ש כר"ע במנחות פ"ט ע"א בשמן בשמן הוי ריבוי אחר ריבוי ואין רא"ר אלא למעט. עוד י"ל עפ"י דהתוס' סנהדרין ד' ט"א אמימרא דר' יוחנן שם דר"ש ס' יש אם למקרא להקשו' בהא דמחייב ר"ש א"ת אף בניטל א' מב"ח בסוגי' דכריתות כ"ב ע"ב הנ"ל הא לאוקימתת הגמ' שם בדף י"ז ע"ב למדס"ל יש אם למקרא היכא דניטל אחד מהם פטור דליכא מצות בשעת אכילה ותי' משום דקרא ומסורה לא מכחשי להדדי ואפשר לקיים שניהם המקרא דמצוות קרינן לחייב אשני מצות דהיינו ב"ח והמסורה לחייב על כל מצוה אחת כו' א"כ י"ל נמי דס"ל לר"ש כר' ישמעאל ור"מ במנחות ל"ד ע"א דבית שאי"ל אלא פנים אחד דחייב דכ' מזוזות ומיעוט מזוזות שתים כשהו"א מזוזות בפרשה שני' שאין ת"ל הוי ריבוי אחר ריבוי ואין רא"ר אלא למעט וע"ש בתוס' והנה אתירוץ תוס' סנהדרין הנ"ל כבר תמהו המפו' דבסוכה ו' ע"ב לא כ"כ ומהנראה שם דס"ל דבהך מצות המקרא והמסורה מכחשי אהדדי כמ"ש מהרש"א. וגם איך י"ל דהמקרא בא לחייב על ב"ח א' חלב וא' שומן ואכל א' מהם כיון דאף בחתיכה א' חייב כ"ש בשתים וא' מהם ודאי חלב ועי' במלוה"ר ערך ספק מש"כ בזה ועכ"פ סוגיות חלוקות יש כאן ואיכמ"ל ועכ"פ מסוגי' דכריתות הנ"ל משמע דלר"ש ס"ל דיש אם למסורה וע"כ י"ל דל"ק מסיגי' דזבחים מ' ע"א הנ"ל דמשמע דר"ש לא דריש אשר כו' משום דהתם ר' ירמי' הוא דקאמר לא נצרכה אלא לר"ש דתני' למעלה אומר קרן קרנות שתים למטה הו"א קרן קרנות ארבע דברי ר"ש ופי' רש"י דאי"ל לר"ש יש אם למקרא וחוזרים ומלמדים זמ"ז בהיקש כו' אבל סוגי' דמנחות מ"ג ע"ב הנ"ל להנ"ל דלר"ל קאי בשיטתי' הנ"ל דכל לרבות וס' מה"ת לקולא ודיש אם למסורה שפיר י"ל גם לר"ש אשר ריבוי הוי' ואין רא"ר אלא למעט כנ"ל ובאמת לחילוק תוס' סנה דרין ד' ע"א הנ"ל עדיין לא מתורץ סתירת הסוגיות דזבחים מ' ע"א למנחות מ"ג ע"ב דלמש"ב בתוס' סנהדרין ד' ע"ב ד"ה לטטפת דיש אם למסורה מהירוש' דא"ר ירמי' גורעין לדרוש אפי' באמצע תיבה כו' ובזבחים מ' ע"א ר' ירמי' הוא דמוקי לה לדר"ש בלימודא דקרן קרנות ודיש אם למקרא כו' כנ"ל וע"כ משום דלא פליגי המקרא והמסורה כבתוס' ד"ה לא עדיין קשיין הסתירות ואמנם לרש"י ז"ל עכ"פ י"ל כנ"ל וע"כ הוכרח לפרש בחולין פ"א ע"א אליבא דר"ל דלר"ש לא מקבל טומאה בלית בי' שיעורא כנ"ל והוכרח להביא ראי' מכריתות כ"א ע"ב כגון בשר שתפחו בפחות מכביצה בצק אי משוי לי' אוכל מצטרף בהדי בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ומטמא שאר אוכלין ואי לאו אוכל הוא לא מקבל האי בצק טומאה דלית בי' שיעורא וכי נגעו בי' אוכלין אחריני טהורים הן שאינם נוגעין בנבילה אלא בבצק ועי' מהרש"א שפי' כוונתו כיון דלית בבצק כביצה אלא ע"י צירוף הנבילה ל"ל דמטמא ומצטרף והתוס' בב"ק ע"ז ע"ב ד"ה פרה הק' עליו דיכול להיות מטמא ומצטרף כו' משום דזהו מימרא דר' חנינא שם בכריתו' ולהנ"ל עפ"י שיטתי' דוקא דחוששין לזרע אב לר"ל ברייתא דכל חלב לכוי וח"ש דרבנן הוא דכל כולו משמע כנ"ל דזהו משמעותא דקרא כל האוכל אשר יאכל רא"ר למעט אשיעור דביצה בעי' בבצק כביצה ובלא"ה ל"א דמטמא ומצטרף מה"ת ואמנם התוס' בשיטתם הנ"ל דליכא הוכחה גמירא דאשר ריבוי הוא כבזבחים מ' ע"א ועפ"י שיטתם הנ"ל בי"א למקרא ולמסורה שפיר הק' בב"ק אפירוש רש"י דיכול להיות מטמא ומצטרף דלא נתמעט ברא"ר אביצת תרנגולת שלא להיות מטמא ומצטרף כנ"ל

ועפי"ז י"ל דמה"ט פי' רש"י בסוגי' דפסחים ל"ג ע"ב דאוכל מקבל טומאה בכ"ש אבל אינו מטמא אחרים אלא כביצה כו' משום דקאי התם במימרא דר' יוחנן ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה כו' דלהנ"ל י"ל לר' יוחנן בלימודא דכל חלב לח"ש דכל מקצתו משמע כר"י כל נפש דסוגי' דסנהדרין ע"א ע"א וכן קאי התם לר' חסדא דלמסקנת ר' אשי בפסחים ס"א ע"ב בתר אתקפתי' לר' חסדא ממאי דהאי כל ערל כולה משמע דילמא האי וכל ערל משמע כל דהיא ערלה כו' ובקרא דונרצה לו לכפר עליו קמיפלגי כו', א"כ ה"ה דרשא דכל אוכל כל דהיא משמע ואשר יאכל ריבוי וע"כ דאינו מטמא אחרים אלא כביצה כדרשת ר"ע בסוטה י"ז ע"ב יטמא לטמא אחרים

ול"ק נמי קושי' הר"ת בתוס' פסחים ל"ג ע"ב ד"ה לאימת אפי' רש"י הנ"ל מדף מ"ד ע"א שם דאמרי' השום והשמן של תרומה ומקפה של חולין ונגע טבו"י במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו וכ' בכל הספרים והוינן בה מקום מגעו אמאי פסול הא לא הוי כביצה אלמא לא מקבל טומאה בכ"ש כו' משום דזה קאי התם אמימרא דר' אבהו אר"י כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר כו' וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו כמאן כר"א דדריש כל (דמשמע אפי' מקצתו) א"ה לענין חב"פ נמי איה"נ ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית קמ"ל והק' בתוס' הא ר' יוחנן דריש ביומא ע"ד ע"א מכל חלב לח"ש ותי' דלא דריש אלא לאיסורא ולא למלקות כו' והתוס' שם חולקין נמי אפי' רש"י אמימרא דזעירי אף שאור ב"ת היתר מצטרף לאיסור ח"ז שאור וח"ז מצה כו' ופי' דזעירי מרבה היתר מצטרף לאיסור בשאור מכי כל וכדרבא וה"פ מקצתו מנין היינו זית ת"ל כל עירובו מנין היינו ח"ז שאור וח"ז מצה ת"ל כי כל כו' וע"ז מק' הגמרא וכל איסורין שבתורה אין היתר מ"ל והתנן המקפה חולין כו' מקום מגעו אמאי פסולה כו' כיון דבכל איסורין שבתורה ל"א היתר מ"ל דלא דמי להני דחשוב דל"א דכל מקצתו משמע אלא כולו א"כ ה"ה נמי דכל האוכל לרבוי' לשיעור טומאת אוכלין הכי גדול עד לביצת בת יוכנא ואשר יאכל הוי ריבוי ואין רא"ר אלא למעט אוקמא אשיעורא דביצת תרנגולת כנ"ל ומשמע דמה"ת אין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה כשיטת הר"ת שפיר כ' התוס' דגרסינן מקום מגעו אמאי פסול הא ל"ה כביצה כ"ז לפי' ושיטת התוס' אבל לרש"י ז"ל י"ל עפ"י ס' הנ"ל לחלק בין ליטמא לטמא אחרים למדס"ל כר"י בכל נפש דמקצת משמע כו' ודזעירי דהיתר מ"ל לח"ז שאור וח"ז מצה באינן מעורבין ואין הקטרה לח"ז ודפריך כמאן כר"א דדריש כל (כפי' רש"י ודריש לי' הכי מקצתו מנין ח"ז שאור וח"ז מצה עמו וע"כ ל"ק לרש"י התוס' דגם לרבנן יכול להיות דניהו דלא דרשו כל כי כל דרשו כו' דלרבנן דר"י בסנהדרין ע"א ע"א הנ"ל גם כל נפש כולו משמע כו' א"כ גם כל האוכל מקצת אוכל משמע ואשר יאכל ריבוי' משמע וזהו דוקא כפי' ושיטת רש"י הנ"ל לחלק בין ליטמא ולטמא אחרים. אמנם י"ל דלהכי מחק רש"י ז"ל הא דגרס ר"ת והא ל"ה כביצה משום די"ל דר' אבהו בלא"ה לשיטתי' דידי' אזל ביומא פ' ע"א אוכל שאתה אוכלו בב"א ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת כו' וס"ל כחכמים בסנהדרין דכל כולו משמע ואשר לא הוי ריבוי ושיערו חכמים היינו דאף מדרבנן אין אוכל מק"ט פחות מכביצה כשיטת הרשב"א כנ"ל א"כ בלא"ה צ"ל דיש כאן תרומה כדי להצטרף כזית באכילת פרס ממנו ול"ק קושי' הר"ת. והנה הלח"מ בפי"ד מהל' טו"א העיר מד' התוספתא שמביא הר"ש בפ"ח דפרה מ"ו קדירה שהיא מליאה משקין טהורים ותורמסין טמאים פחות מכביצה נתונים לתוכה נתפחו ונעשו כביצה ה"ז אומר טמאני וטמאתיו, שהמשקין גרמו התפוח והתורמסין אומרים למשקים טמאני שעשו אותי כביצה ואני