בית אבא סא

לה שעת הכושר (דאע"ג דא"ר שמעון בבכורות ט' ע"ב דאיסורי הנאה כגון שוהנ"ס ופטר חמור אין מטמאין טומאת אוכלין ונפק"ל מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל מודה הוא דפרה אדומה מקבלת טו"א לטמא אחרים רש"י) ואמר ר"ל אומר היה ר"ש פרה ניפדת ע"ג מערכתה וכדפי' בתוס' מנחות ק"א ע"ב ד"ה אוכל דמכל האוכל משמע לי' דכל לרבוי' אפי' אסור באכילה ולא ממעט אלא איסור הנאה כו' ועי' כיו"ב בפסחי' צ"א ע"ב דפריך וכי ל"ל לר' שמעון הא דאמר ר"א נשים חייבות באכילת מצה ד"ת מכל כו' ושם בדף מ"ג ע"ב כל לרבוי' נשים ובתו' חולין פ"ה ע"א ד"ה ור"ש כתב דר"ש מכל האוכל מרבה כל אוכל אפי' אסור בהנאה ואתא אשר יאכל למעט איה"נ ולמימר שיהא מותר בהנאה. ומאוד יגעתי בכוונת דברי התו' אלו במש"כ דאשר מיעוטא הוא לאיה"נ הא לר"ש קאזלינן הכא ובמנחות מ"ג ע"ב ס"ל לר"ש דאשר ריבויא הוא ונפק"ל מאשר לרבות בעלת חמש והנה בתוס' מנחות שם בד"ה ור"ש הק' מזבחים מ' ע"א דלא דריש ר"ש אשר כו'. ונ"ל דכוונת התוס' חולין הנ"ל במש"כ לר"ש דאשר מיעוטא אחר שכל ריבוי' הוא עפ"י סוגי' דמנחות הנ"ל דאשר לר"ש נמי ריבוי' הוא וע"כ הוי ריבוי אחר ריבוי דאמרי' במנחות ליד ובדף פ"ט ע"א דאין ריבוי אחר ריבוי' אלא למעט וע"כ אחר שמכל האוכל ניתרבה כל אוכל אפי' איה"נ אתא ריבוי דאשר יאכל דהוי ריבוי אחר ריבו וממעט איה"נ וא"ש. ויתכן זה דהתו' אזלו התם בחולין לאוקימתא דר"ל בדר"ש דה"ט דפוטר טריפה מכיסוי דאשר יאכל כ' כו' ונודע סברת הרמ"ה בחי' לסנהדרין מ"ו ע"א לסברת דין דאין ריבוי אחד ריבוי אלא למעט דנובע מסברת דין דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שהמיעוט השני ממעט מן המיעוט הראשון ונמצא מרבה בעיקר דה"ה דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט שהריבוי השני מרבה מן הריבוי הראשון נמצא שממעט בעיקר כו' וזהו מימרא דר"ל שם דאמר ההוא למעוטי בן סורר ומורה הוא דאתא וע"כ שפיר כ' התו' לתרץ סוגי' דחולין אליבא דר"ל מקושי' הר"א ממי"ץ בשיטת ר"ל בסנהדרין הנ"ל דאין מא"מ אלא לרבות דה"ה דאין רא"ר אלא למעט ונתמעט מריבוי דאשר איה"נ וביומא פ' ע"א אמרינן טומאת אוכלין כביצה מנלן אר"א א"ר אליעזר מכל האוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת כו' ואימא ביצת בת יוכנא תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת ואימא ביעותא דציפורתא דזוטר טובא ר' אבהו דידי' אמר אוכל שאתה אוכלו בב"א ושיעורו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת כו' מהנראה דר' אליעזר בשיטתי' בפסחים מ"ג ע"ב וצ"א ע"ב הנ"ל דדריש כל לרבוי' ה"נ משמע לי' מכל האוכל לרבוי' לשיעור טומאת אוכלין הכי גדול עד לביצת בת יוכנא ורק משום ריבוי דאשר דהוי ריבוי אחר ריבוי ואין רא"ר אלא למעט אוקמי' לשיעורא דביצת תרנגולת משום דביעותא דצפורתא זוטר טובא וביעותא דבת יוכנא גדולה טובא אמרי' משום המיעוט דרא"ר תפסת מועט תפסת וזהו נראה כשיטת ר"ת דמן התורה אין אוכל מקבל טימאה פחות מכביצה ורק מדרבנן כנ"ל ור' אבהו דידי' אמנם דאמר דשיערו חכמים לאוכל שאתה אוכלו בב"א דאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצת תרנגולת י"ל דס"ל כחכמי' דר"י בסנהדרין ע"ח ע"א דכל נפש כולו משמע וה"נ ס"ל דכל האוכל כולו משמע וכסוגי' דזבחים מ' ע"א דגם לר"ש אשר לא הוי ריבוי' ואין כאן שום ריבוי א"ר ולא מא"מ. ולה"ק לישנא דשיערו חכמי' כו' לא לאשמועינן דגם מדרבנן אין אוכל מק"ט בפחות מכביצה וכשיטת הרשב"א בחי' לשבת הנ"ל ושיטת רש"י אמנם לחלק מה"ת בין ליטמא בכ"ש לטמא אחרים בכביצה י"ל מקורה למדס"ל דכל מקצתו משמע כר"י בכל נפש בסוגי' דסנהדרין הנ"ל ובכורות ג' ע"א וה"נ מכל האוכל נפק"ל שמטמא בכ"ש ואשר אמנם ריבוי' הוא כסוגיא דמנחות מ"ג ע"ב הנ"ל ריבה אשר יאכל לטמא אחרים כביצה דוקא שנאכל בב"א וכעין ס' התוס' מנחות מ"ג ע"ב ד"ה ור"ש מאשר נפקא דתלת תנאי הוא התם ואליבא דר"ש פליגי התם כו' ויבאר לפנינו וע"כ י"ל דהוכרח רש"י ז"ל בחולין פ"א ע"א גבי פרה מטמא טו"א לפרש דלא מקבל טומאה בלית בי' שיעורא כו' משו' דקאי התם לר"ל אליבא דר"ש דס"ל דכל לרבוי' אתא כנ"ל. והנה ר"ל ס"ל ביומא ע"ד ע"ב דח"ש מותר מה"ת והק' לי' ר' יוחנן מכל חלב לרבות ח"ש (והיינו דס"ל לר' יוחנן דכל מקצתו משמע) ודחי ר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכבר עמדו בזה בכפ"ת בתיוה"כ ובת"ח והאחרוני' א"כ קשה לר"ל ל"ל כל ועוד דהוי"ל לר"ל לשנות כחכמי' דר"י דסוגי' דסנהדרין ע"א הנ"ל דכל כולו משמע ולהנ"ל י"ל דלעולם לר"ל כל רבוי' הוי' והא דלא מוקי לה כחכמים דר"י משום דהו"א דשיעורו כביצה עכ"פ וכמ"ד בפסחים קכ"א ע"א כביצה כטומאתו הנ"ל ובהיקישא דכל חלב מכל האוכל אשר יאכל הוי נפק"ל הכי ואף אי הוי שתיק קרא מכל לגמרי הו"א נמי דליתא נמי הכא בהיקישא חלב לא כלו מכל האוכל אשר יאכלו ולאסור בחלב אף בח"ש כביעותא דצפורתא אף דלענין טומא' נתמעטה ביעותא דצפורתא דזוטר שיעורה וי"א דש"ה משום דאיכא ריבוי דכל וריבוי דאשר ואיכא ריבוי אחר ריבוי דלמעט ע"כ אמרי' תפסת מרובה ל"ת וביעותא דצפורתא שאני דזוטר טובא משא"כ בחלב דליכא רא"ר הו"א דשיעורא אף בחצי זית כביעותא דצפורתא להכי כ' כל חלב שאסור בכזית דוקא וכמ"ד בפסחים קכ"א ע"ב כזית כאיסורו ואעפי"כ שפיר י"ל כתי' ר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא כו' כמו בטומאת אוכלין אף דמה"ת אין אוכל מטמא מה"ת פחות מכביצה ורק מדרבנן כשיטת ר"ת בתוס' פסחים הנ"ל ובברכות י"ב ע"ב מזכירין יציאת מצרים בלילות אראב"ע ה"א כבש"ש ול"ז שתאמר יצ"מ בלילות עד שדרשה ב"ז שנא' למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ כל ימי חייך י"ח הימים כל ימי חייך הלילות כו' דכל ריבוי הוא ומפירוש רש"י שם נראה דהך לימודא מבעי"ל לר"ש דוקא דס"ל בסוגי' דמנחות הנ"ל דאין לילה זמן ציצית דכ' וראיתם אותו וזכרתם אומרים אותה בלילה מפני יצ"מ שבה ע"ש ע"כ מוקי לה ר"ל אליבא דסוגי' דמנחות הנ"ל לר"ש דוראיתם אותו פרט לכסות לילה דאין לילה זמן ציצית ואשר תכסה בה לרבות כסות סומא ואשר ריבוי' הוא ואיכא נמי בקרא דכל האוכל אשר יאכל ריבוי א"ר דממעט ביצת ב"י ואוקמה לשיעורא לביצת תרנגולת וכבר ביאר הכו"פ בקו' ביה"ס קישור וענין כוי לחצי שיעור בדברי הברייתא בלימודא מכל אוכל חלב לרבות כו' דכוי שנחלקו בו היינו תיש הבא על הצבי או צבי שבא על החיש שנחלקו בו אי גם לזרע אב חוששין או לזרע אם לבד ובחולין פ' ע"ב אמרי' דבכיסוי דם לכ"ע חייב דלזרע אם לכו"ע חוששין כו' והק' בתוס' הא הוי תערובת דם חיה ודם בהמה בכל טיפה וטיפה כו' א"כ ה"ה בחלב בכל זית איכא חצי זית בהמה וח"ז חיה וא"כ ברייתא דכל אוכל חלב חנניא היא ס' בחולין ע"ט ע"א דחוששין לזרע אב ובכל כזית ליכא רק ח"ש וא"ש לימודא דכל חלב לרבות הכא דבכל זית ליכא רק ח"ש דלר"י היא דאורייתא ולר"ל דרבנן הוא כו' והנה טעמא דר"ל מפורש בגמ' שם דאי ס"ד דאורייתא כוי ספיקא היא איצטריך קרא לאתוי' ספיקא כו' וכבר הוכיח הפר"ח מזה כשיטת הרמב"ם דס' מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא דמשקו"ט דגמ' משמע דלר"ל לא ס"ל דכוי בריה בפ"ע היא כאי משום הא לא איריא קסברי כוי בריה בפ"ע הוא דדחה הגמ' הוכחת ר"ל ע"ש ולס' מהרי"ט דלהכי קימ"ל כמ"ד חתיכה אחת משני חתיכות שנינו דאז הוי איקבע איסורא ובזה דוקא החמירה התורה בספיקא ובלא"ה אמרי' ס' מה"ת לקולא כו' מהא דס' ר"ש ור"ע בכריתות כ"ב ע"ב