בית אבא ס

דס' דלא בעי' סוכה הראוי' לשבעה לא אמרי' מיגו דדופן כנ"ל

ועפי"ז י"ל קושי' השעה"מ אתי' התוס' בסוכה ל"א ע"ב בהא דאמר רבא התם דסוכה של אשירה ושל עיר הנדחת פסולה דמיכתת שיעורה כו' דמ"ש מסנדל ושופר של ע"ז דבדיעבד יצא ולא אמרי' דמיכתת ותי' לחלק בין ע"ז של ישראל דלא מהני ביטול לשל נכרי דמהני ביטול כו' שהק' דבע"ז של נכרי מדאגבה קני ונעשית של ישראל כבע"ז מ"ב ע"ב דילמא מגבה לה והדר מבטל לה כו' ומשמע דמדאורייתא אין לה ביטול דאל"כ לק' קושיתם די"ל כיון דמה"ת י"ל ביטול לא אמרי' דמיכתת א"נ כיון דמיכתת מדרבנן ומה"ת בעי שיעור הוי' א"ר מדרבנן דל"ח ראוי' מה"ת ורק דיק' מסוגי' דסוכה ס"ג ע"ב הנ"ל דקימ"ל כר"מ דא"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת כו'. ולהנ"ל דרבא כר' יהודא ס"ל דבעינן סוכה הראוי' לשבעה א"כ ס"ל נמי כוותי' דא"ר מדרבנן חשוב אינו ראוי' מה"ת ל"ק קושיתו לרבא

עוד י"ל עפ"י דהתוס' בע"ז ס"ד ע"ב ד"ה מסתברא דהא דאמר רבא דישראל הים יכול לבטל ע"ז של נכרי אי לאו הא דחיישינן דלמא מגבה לה כו' היינו לר"ל ולא לר' יוחנן ע"ש ולר"ל בב"ב כ"ז ע"א דבמחלוקת שנוי' דלר"א אזלינן בתר מעיקרא ולרבנן בתר סופו כדפירשנו פלוגתתם דר"א ורבנן אי יוצאין מסוכה לסוכה ואי עושין סוכה בחוש"מ כנ"ל בזו השיטה וליישב קושי' הסמא דחיי א"כ בין אי נימא דלרבא פליגי ר"מ ור"י בקרא דחג הסוכות וגו' אי אזלינן בתר תחילתו או בתר סופו א"כ ס"ל כר' יהודא דבתר סופו אזלינן ובין אי נימא דפליגי בס' אינו ראוי מדרבנן אי חשוב א"ר מה"ת ס"ל נמי כנ' יהודה דחשוב א"ר וכן לר' יוחנן בשיטתי' בסוגי' דב"ב הנ"ל דבעלמא גם רבנן דר"א מודו דאזלינן בתר תחילתו ע"ש מדיין קושית הסמא דחיי במקומה אפירכת הש"ס ור"מ הא בעינן סוכה הראוי' לשבעה כו' עומדת דילמא כרבנן דר' אליעזר ס"ל כו' דל"ש תי' דידן ומנל"ן דפליגי בא"ר מדרבנן אי חשוב ראוי' כו' ולר' יוחנן מסתברא כשיטתי' בסוגי' דע"ז הנ"ל דפלח מבטל דלא פלח לא מבטל ואין הוכחה דלרבא א"ר מדרבנן חשוב נמי א"ר מה"ת ולק' קושי' השעה"מ בין לר"ל ובין לר' יוחנן כנ"ל, ול"ק נמי מפסחים ל"ח ע"ב בבעי' דר"ל מהו שיצא אדם יד"ח מצה בחלה של מע"ש בירושלים וכ' בתוס' דהך סוגי' כמד"ס מחיצה לקלוט דאורייתא אי נמי כיון דמדרבנן אין להם פדיון ל"ח נאכל בכל מושבות כו' והק' הא לר' מאיר דהילכתא כוותי' בסוגין דסוכה הנ"ל א"ר מדרבנן חשוב ראוי' מכ"ת כו' דלהנ"ל לר"ל דסוגי' דפסחים אליבי' חכמים ור"א בסוגי' דבב"ב במחלוקת אי בתר תחילתו או בתר סופו אזלינן צ"ל כתירוצינו הנ"ל ליישב קושי' הסמא דחיי אף דעיקר וגוף מחלוקת דר"י ור"מ בשיטתם אי בתר מעיקרא אזלינן או בתר סופו תלי' בשיטת פלוגתתם בא"ר מדרבנן אי חשוב א"ר מה"ת ומהגם לרבא להנ"ל לדידי' א"ר מדרבנן חשוב א"ר מה"ת ל"ק מסתמא דגמ' דסוכה הנ"ל לר' מאיר אליבא דר"ל ל"ל הך אוקימתא כנ"ל

ג) והנה בשע"ת או"ח סי' ר"י כ' בשם בר"י דפת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים האוכל כזית ממנו כמו שהיא אינו מברך דלפי האמת לא אכל כזית כו' ובאמת שבפ"ק דעוקצים מ"ח תני' פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא אם יש בה חלל ממעך את חללה אמנם מסמיכת משנה זו לבשר העגל שנתפח בשר זקנה שנתמעט משערין בכמות שהן ופליגי בה במנחות נ"ד ע"א אי כמות שהן עכשיו או כמות שהיו מעיקרא ומסקנא דגמ' דכל היכא דמעיקרא לא הוה בי' והשתא הוה בי' מדרבנן א"כ גם בפת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים ואין חלל למעך כי דהשתא הוה בי' אמאי לא יברך. שו"מ בס' קול אליהו סי' ח' שתמה מסוגי' זו עמש"כ בס' גן המלך כיון דל"ה רק דרבנן אין להחמיר כיון שברכתו מדרבנן כו' וראיתי בחי' הרשב"א לשבת צ"א ע"א שכ' לתרץ קושי' הרמב"ן שהיא כק' התוס' מנחות שם ד"ה דמעיקרא אבעי' דרבא בשבת שם הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עלי' לאכילה מהו כו' דה"נ לענין שבת כיון דמעיקרא ל"ה בי' אפי' בתפחה פטור מדאורייתא כו' דאינו דומה שיעור שבת לשאר אסורים כפיגול נותר וחלה שלא חייבה התורה בהם אלא כשיעור אכילה דהיינו כזית וע"כ כיון שאין בו כזית אעפ"י שתפח ונראה בכזית מ"מ הרי באמת אין בו כזית ולא נהנה גרונו בכזית אבל הוצאת שבת בחשיבותא תליא מילתא וכל שדרך הבריות להחשיב ולהצניע חייבין עליו בהוצאתו וע"כ אף פחות מכגרוגרת שתפחה ונראה ככזית מחשיבין אותו ומצניעין כמוהו ולפיכך חייב ע"כ. הנה דבר גדול דיבר האדון בזה אבל עדיין צ"ב כוונתו הלא בכזה פליגי ר' יוחנן ור"ל בחולין ק"ג ע"ב דר"י ס' הנאת גרונו בעינן ולר"ל אכילה במעיו שיעור אכילה בעינן ובבלעו בב"א חייב א"כ אפשר ס' רבא כר"ל ע"כ אף בנתפח חייב בבלעו בב"א דאיכא שיעור אכילה במעיו משא"כ לר' יוחנן דדרך הוא שנחלק בפיו בשעת לעיסה לא נהנה גרונו בכזית כבתוס' שם דבעי' דרבא היא אי אמרינן סברת מיגו מאכילה לשבת כשיטתי' בדופן בסוכה הנ"ל, הן אמת דכסברת הרשב"א הנ"ל מצינו נמי בברכות מ"ט ע"ב ופסחים מ"ט ע"ב אמתני' דוכן מי שיצא מירושלם ונזכר שיש בידו בשר קודש אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו כו' ועד כמה הן חוזרין רמ"א זו"ז בכביצה רי"א זו"ז בכזית כו' ובגמ' למימרא דר"מ ס' כביצה הוא דחשיב ור"י ס' כזית ורמינהו עד כמה הן מזמנין עד כזית ורי"א עד כביצה א"ר יוחנן מוחלפת השיטה כו' מ"מ לאביי דאמר לעולם לא תיפוך ובסברא פליגי הכא דר"מ ס' חזרתו כטומאתו מה טומאתו בכביצה אף חזרתו כו' ור"י ס' חזרתו כאיסורו מה איסורו בכזית אף חזרתו בכזית כו' ואף דרק מדרבנן היא מ"מ גם לרבא י"ל בבעי' דידי' הנ"ל דאדאורייתא בעי' וכן בפסחים קכ"א ע"ב חד תני אפיגול וחד תני אנותר כו' מ"ד כזית כאיסורו ומ"ד כביצה כטומאתו כו' ועי' תוס' מנחות ס"ט ע"א דיה דבלע שדנו גם לענין איסורן ועיכול דאין לך מחשבה גדולה מזו שמשים החלב בפיו ואוכלו כו'. ונ"ל דהנה בעי' רבא עוד שם מר"נ זרק כזית תרומה לבית טמא מהו למאי אי לענין שבת כגרוגרת בעינן אי לענין טומאה כביצה אוכלין בעינן לעולם לענין שבת וכגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין והאי משלימו לביצה מאי מדמצטרף לענין טומאה מיחייב נמי לענין שבת או דילמא כל לענין שבת כרוגרת בעינן כו' שיטת רש"י דאוכל מקבל טומאה בכ"ש דתני' בת"כ מכל האוכל מלמד שמטמא בכ"ש יכול יהא מטמא אחרים ת"ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת הוי"א זה ביצת תרנגולת ור"ת חולק עליו ואומר דאסמכתא בעלמא הוא ואין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה רק מדרבנן ולא מה"ת שם ובתוס' פסחים ל"ג ע"ב ומ"ד ע"א והרשב"א בשבת שם כ' דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה אף מדרבנן וראיתו מפי"ג דמסכת אהלות אלו ממעטין בחלון פחות מכביצה אוכלין וקתני סיפא זה הכלל הטהור ממעט והטמא אינו ממעט אלמא דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה אף מדרבנן שאלו כן לא היה ממעט ודרשא דת"כ שמביא רש"י מכל האוכל מלמד שהוא מטמא בכ"ש מפרש בצירוף כלי כו'. והנה התוס' כ' דרש"י חזר בו בחולין פ"א ע"ב גבי פרה מטמא טומאת אוכלין שפי' דלא מקבל טומאה בלית בי' שיעורא כו'. ולפיענ"ד י"ל משום דרש"י קמפרש התם הגמ' דקאי לר' שמעון דאמר פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה