בית אבא נט

גם משום גיעולי עכו"ם ולא חש ר' ששת באמת בזה לקושי' ר' ספרא משום דר' ששת כר' מאיר ס"ל א"כ גם אקושית ר' ספרא הראשונה אי משום איערובי מיסרא סרי אי היה רש"י מפרש כפי' אחרים משום שנימוחון בתוכו וחזרו לדבש כשיטת ר"י היה יכול לדחות תיכף ומיד דס"ל לר' ששת גם בזה כר' מאיר דבתר תחילתו אזלינן וע"כ חייש לאסור כשיטת המג"א ע"כ במכוון פי' רש"י דר' ספרא מק' לר' ששת אף אי ס"ל לר' ששת גם בזה כר' מאיר דבתר תחילתו אזלינן מ"מ כיון דמסריח אין לחוש לאסור כיון דדמי לאפרוח ביצת טריפה דמותר משום דאמרי' אימת קא גדיל לכי מסרח ההוא שעתא עפרא בעלמא היא ומ"מ ר' ספרא בעצמו ס"ל בגיעולי עכו"ם דנוטלפ"ג מותר דלא כר"מ וברישא מק' ר"ס לר' ששת אפי' אי ס"ל לר' ששת בהא כר"מ אין לחוש אף שלר' ששת קושית ר' ספרא השני' בלא"ה לק' משום דס' נועלפ"ג אסור כר"ס אבל קושיתו הראשונה קשה עליו אף אי סובר כר' מאיר

ובעמדי בזה אמינא לתרץ קושי' האור חדש בתשו' נובי"ת סי' ל"ג לשיטת רש"י דטעם כעיקר לאו דאורייתא איך יליף בבכורות ו' דחלב שרי מדאסר רחמנא בשר בחלב הרי הוצרך לאסרו אף שהוא טעם דהנה שיטת רש"י דטעם כעיקר ל"ד היא משום דנזיר וגיעולי עכו"ם הם שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין ולמדס"ל אמנם נותן טעם לפגם מותר לא הוי שני כתובין הבכ"א דתרוייהו מבעי"ל דמגיעולי עכו"ם לחוד ל"ה ילפינן דחידוש הוא ומנזיר לחוד נמי ל"ה ילפינן הואיל והוא נועלפ"ג הו"א דמותר ע"כ צריך למכתב דתרוייהו וכבר מובא סברה זו בתשו' אחרונים ועי' בס' מלוה"ר ערך נוטלפ"ג אות י"א ורק למדס"ל נוטלפ"ג אסור היא דהוי שני כתובים הבכ"א דגיע"כ לא הוי חידוש וליכתוב גיע"כ ולא בעי קרא בנזיר וע"כ טע"כ לדידי' לאו דאורייתא אמנם סוגי' דבכורות אזלא התם לר' שמעון דס"ל נוטלפ"ג מותר ולדידי' ל"ה גיע"כ ונזיר ב"כ הבכ"א י"ל דס"ל באמת דטעם כעיקר דאורייתא ע"כ שפיר יליף מדאסר רחמנא בב"ח דחלב לחודא שרי ול"ק קושיתו

והנה השעה"מ בהל' לולב הביא קושי' הסמא דחוי בפלוגתת ר"מ ור"י בסוכה כ"ג ע"א בעושה סוכתו ע"ג בהמה דר"מ מכשיר ור"י פוסל דאר"י א"ק חג הסוכות העשה לך שבעת ימים סוכה הראוי' לשבעה שמה סוכה כו' ור"מ הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא ורבנן היא דגזרו בה כו' דודאי לימודא דר"י לאו למעוטי סוכה שע"ג גמל אתי כיון די"ל דמדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו וע"כ דאליבא דר' אליעזר אתי' דס' אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד ומינה היא דנשמע לי' לר"י דאין עושין סוכם ע"ג בהמה משום דלא חזי לשבעה א"כ מה פריך בגמ' ור' מאיר דמקרא דחג הסוכות תע"ל שבעת ימים משמע דבעינן סוכה הראוי' לשבעה הא הו"מ לשנוי' דר' מאיר כחכמים דר"א ס"ל דיוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחוש"מ דא"ק חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה בחג כבדף כ"ז ע"ב. ונ"ל דהמפו' העירו בלישנא דגמ' בטעמא דר' יהודה דבעינן סוכה הראוי' לשבעה דמשמע הא ליום ראשון לחוד הוי ראוי' דאדרבה ליום ראשון יותר אינו ראוי' משום שהוא יו"ע ואין עולין לה ביו"ט כו'. ולענינינו בפלוגתת ר"מ ור"י אי אזלינן בתר מעיקרא או השתא י"ל גם בזה דפלוגתתם דר"מ ור"י בקרא דחג הסוכות באמת לא בענינא דמתני' דהעושה סוכתו בראש האילן או ע"ג גמל בדוקא מתפרשא כס' הסמא דחיי הנ"ל אלא כשיטתם בפלוגתתם הנ"ל אי אזלינן בתר מעיקרא כו' דמה"ט לר"מ לא בעי' ראוי' לשבעה רק שיהא ראוי' מעיקרא ואף דל"ח ראוי' גם ביום ראשון משום שהוא יו"ט ואין עולין לה ביו"ע מ"מ ס"ל לר"מ דלדוגמא י"ל גם בזה דכשר מקרא זה כיון דמדאורייתא מיחזא חזיא חשוב ראוי' מעיקרא ולר' יהודה ל"ח ראוי' בשתים חדא דבעי' שיהא ראוי' בסופו בסוף שבעה ועוד דגם בתחילה ל"ח ראוי' לדידי' דא"ר מדרבנן ל"ח ראוי מה"ת ול"ק קושי' המפו' אחר כתבי זה מצאתי בשו"מ מהדורא ה' סי' נ"ח שהעיר בסבר' זו לענין לולב שסופו להתייבש בתוך החג והנה בב"ב ס' ע"א וס"ז ע"ב אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות ור' אליעזר מתיר בכדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים כו' ומשמע בגמ' דלר"א אזלינן בתר השתא אע"ג שסופה שתתליע ותפחת ל"א בתר סופו וזה לכאורה סתירה לשיטתי' בסוכה כ"ז ע"ב הנ"ל דאין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחוש"מ מקרא דחד הסוכות תע"ל שבע' ימים דמשמע דבעינן גם סופו ואזלינן ב"ס וצ"ל דמשמעותא דסוגי' דב"ב היא העיקר דרק בתר תחילתו אזל ר"א ולא בתר סופו וה"ט נמי דאין עושין סוכה בחוש"מ משום דאין כאן תחילת שבעת ימים אבל לא משום דסובר דבעי' גם סוף שבעת ימים וה"ה הא דאין יוצאין מסוכה לסוכה משום דס"ל דבעי' שישב בסוכה כל שבעה כו' א"כ משמע דר' אליעזר ור' מאיר בחדא שיטה דבתר מעיקרא אזלינן אזלי, אבל ר' יהודה וחכמים דר"א בתר סופו אזלי דוקא וה"ט דחכמים דעושין סוכה בחוה"מ דאיכא סוף שבעת ימים וכסוגי' דבב"ב הנ"ל דאין עושין חלל תחת ר"ה כו' משום סופו כנ"ל ע"כ ל"ק קושי' הסמא דחיי הנ"ל דע"כ אין לומר דר' מאיר כחכמים דר"א ס"ל דיוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה דחוה"מ עפ"י שיטתם הנ"ל

וא"ש בזה סוגי' דסוכה ז' ע"א במימרא דרבא דאם סיכך ע"ג מבוי שי"ל לחי דכשר דמגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה וכ' הר"ן דדוקא בשבת אמרי' הכי ולא בחול ומק' העולם לר"י דסובר דבעינן סוכה הראוי' לשבעה היאך הוי סוכה כו' די"ל דהנה לגירסא דידן בפסחים מ"א ע"א ובב"מ קט"ו ע"ב ס' רבא דלוקין על לאו שבכללות ולגירסת הר"ש מקינון בס' כריתות רבה במקום רבא י"ל דלעומתו גם בסוכה בשמעתתא דמיגו ודופן גרסינן רבה ע"ש דלהנ"ל בתי' קושי' המקו"ח בסוגי' דכריתות הנ"ל למד"ס לוקין על לאו שבכללות ס"ל כס' המג"א דבתר מעיקרא אזלינן וכר' מאיר ומינה דלא בעי' סוכה הראוי' לשבעה כנ"ל והרווחנו בזה דל"ק על הר"ן קושי' העולם דל"ב סוכה הראוי' לשבעה וגם להבין סברתו וחידושו לומר אסוכה דבעי' ראוי' לשבעה מיגו לשבת דוקא ולא לחול כנ"ל וביותר אמאי שהשמיט הרי"ף הלכה זו ולא הביאה. דהנה הר"ן כ' בשם הרי"ץ בן גיאות דהלכה כר"י חדא דר"מ ור"י הלכה כר"י ועוד מדאמרי' מתני' מני ר"מ היא משמע דליתא למתני' א"כ בעינן סוכה הראוי' לשבעה אמנם לפי' חידושו דהר"ן דלרבא רק לשבת אמרי' מיגו דדופן ולא לחול והיינו משום דלרבא לא בעינן סוכה הראוי' לשבעה כנ"ל א"כ להר"ן דהילכתא כר' יהודה ע"כ דהא דרבא לאו הילכתא. היא דכיון דבחול ל"א מיגו ל"ה ראוי' לשבעה, אבל הרי"ף והרמב"ם והטור דפסקו כר' מאיר דלא בעינן סוכה הראוי' לשבעה א"כ אדרבה הוי"ל להביא הא דרבא דאמרי' מיגו בדופן ואפי' רק לשבת כיון דלא בעי' סוכה הראוי' לשבעה, וצ"ל משום דהרי"ף והרמב"ם לא כ' לפרש מימרא דרבא כחילוק הר"ן בין חול לשבת משום דס"ל דרבא סובר דבעינן סוכה הראוי' לשבעה משום דגירסת הרמב"ם דלרבא אין לוקין על לאו שבכללות א"כ סוגי' דכריתות והוכחת המקו"ח כשיטת ר"י דבתר סופו אזלינן אתי' גם לרבא כמו לר' יצחק שם כנ"ל א"כ י"ל דה"ט נמי דבעי' סוכה הראוי' לשבעה משום דאזלינן בתר סופו וכיון דלהרי"ף והרמב"ם להלכה דלא בעינן סוכה הראוי' לשבעה כנ"ל ע"כ לא הביאו להלכה מימרא דרבא דאמרי' מיגו דדופן משום דזהו דוקא לרבא לשיטתי' משום דסובר בעינן סוכה הראוי' לשבעה, משא"כ להרי"ף והרמב"ם