בית אבא נז

תלי' במחלוקת דר' פפי ור' פפא בסוגיא דיבמות ק"ג ע"ב משמי' דרבא אי ילפינן איסור מטומאה דלר' פפי סנדל המוחלט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה דלשריפה קאי וכתותי מיכתת שיעורי' ופריך בגמ' מבית המוחלט דמטמא אף מאחוריו ואי ס"ד כתמ"ש והא בעינן והבא אל הבית וליכא ומשני ש"ה דא"ק ונתץ את הבית אפי' בשעת נתיצה קרוי בית כו' וכן מטלית שהי"ב כמה זתים כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור טמאתהו כו' ומשני דא"ק ושרף את הבגד אפי' בשעת שריפה קרוי בגד וליגמר מיני ומשני איסור מטומאה לא גמרינן ולר' פפא סנדל המוחלט כו' אם חלצה חליצתה כשירה כו' ובמסקנה אמר רבא סנדל שמוחלט כו' חליצתה כשירה ורש"י פי' מוחלט כדאמרן שאפי' בשעת שריפה קרוי בגד ולאו מילף הוא אלא גלוי מילתא בעלמא היא כו' וצ"ב מה בעי רש"י בזה הלא בכ"מ בש"ס ילפינן איסור מטומאה, ובעיקרא דמילתא למש"כ בתוס' סוטה כ"ה ע"ב ד"ה לאו דאפי' רבנן דפליגי על ר"ש מודו דאמרי' כתותי מכתת שיעורי' כו' אף אי נימא דטעמא דמאן דמכשיר משום דס' כיון דאין לו שיעור קצוב ל"א כתמ"ש מ"מ הלא בעינן שיהא חופה את רוב רגלו ועי' בשעה"מ פ"ד מה' גירושין מש"כ בזה. וראיתי להגאונים שהעירו להסתפק בפי' כדמכת"ש דמי אי ר"ל שנתמעט השיעור ע"י זה דאמרי' הכי בכמותו ונפק"מ אם הוא דבר גדול מאוד כ"כ שגם אחר דאמרי' כדמכתת דמי וכנישרף דמי עדיין נישאר בו שיעור ש"ד, או דילמא דהפי' היא שהוי כנפרך לכמה חלקים ואנן בעינן שיהי' השיעור בחלק אחד וכעת אין ספריהם ת"י. והנה לענין טומאה שמעינן ממתני' דכל כלי בע"ב שיעורן כרימונים כו' ובעי דחזקי' בניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון דפשוט לה ר' יוחנן ממתני' דסנדל שנפסק אחת מאזניו כו' דאמרי' פנים חדשות באו לכאן דע"כ אפי' אי נימא דפי' דכדמכתת דמי שנעשה כאילו ניפרך לכמה חלקים ואין שיעור בחלק אחד נמי יקשה קושי' הגמ' יבמות ק"ג הנ"ל ממתני' דבית המוחלט וטלית שהי"ב כמה זיתים אי ס"ד דכדמכתת דמי והא בעינן והבא אל הבית כו' ואמאי איתקש למת כו' דעי"ז שאין שיעור בחלק אחד והוי כניפרך לכמה חלקים פנים חדשות בא לכאן כבעי' דפרץ אמה וגדר אמה ופרץ אמה וגדרה עד שהשלימו ליותר מעשר או כניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שה שהשלימו למוציא רימון או כסנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה ונפסקה שני' ותיקנה דטהור בה מן המדרס דסוגי' דעירובין הנ"ל וע"כ דלפי' זה השני הא דמשני הש"ס א"ק ונתץ את הבית אפי' בשעת נתיצה קרוי בית, ושרף את הבגד אפי' בשעת שריפה קרוי בגד, פירושו דמשו"ה לא אמרי' בבית ובטלית המוחלט דפנ"ח בא לכאן לטהרם מדין דכדמכתת דמי משום דגלי לן הני קראי בהו דבשעת נתיצה ובשעת שריפה קרוי' בית, ובגד שלם ודלא אמרי' בהו פנ"ח ב"ל דהוי כמו דכ' בהו יד העדים תהי' כו' דאמרי' מה שהיה היא שיהי' דלא אזלינן בתר השינוי דכדמכתת דמי שהיא אח"כ אלא כמעיקרא כנ"ל לענין ציצית דגלי קרא והיה לכם לציצית וכס' הה"מ בגט דבעינן וכתב לה ספר כריתות כמו שהיא בשעת כתיבה בראשונה ולא מהני העברת קולמוס בכתב שני ואליבא דשמואל דס"ל בעינן קרא כדכתיב כו' ולהכי כשמק' הש"ס על ר' פפי דפוסל חליצה דסנדל המוחלט ולא גמר מיני' לענין חליצה להיות חשוב שלם והיינו כמו דבטומא' איכא גזה"כ ומטעם דבעינן קרא כדכתיב דל"א דכדמכתת דמי וחשוב שלם משני שפיר איסור מטומאה לא גמרינן. והיינו אף דבעלמא מודה דרבא יליף בכ"מ בש"ס איסור מטומאה מ"מ הכא לחליצה אי אפשר ללמוד מטומאה להיות חשוב שלם דשאני טומאה דאיכא בי' גזה"כ וגילוי דעת דאפי' ך בשעת נתיצה קרוי בית ודאפי' בשעת שריפה קרוי בגד דלא אמרי' ע"י זה דכדמכתת דמי ופנים חדשות בא לכאן וחשוב שלם כמעיקרא משום דאיכא קרא ובעינן קרא כדכתיב משא"כ לענין איסור דליכא בי' קרא לענין חליצה אין לחשבו שלם כמעיקרא כיון דסוף סוף כדמכתת דמי בשביל שהוא מוחלט ואין שיעור בחלק אחד אלא כנפרך לכמה חלקים אין ליגמור מטומאה דכ' בי' קרא ורק בשביל קרא היא דאמרי' דחשב שלם דבעינן קרא כדכתיב וע"כ לא חש הש"ס לפלפל בזה בדברי ר' פפא כיון דבגוף הדבר סובר דבעלמא יליף רבא איסו' מטומא' ולא פליג ורק דמחלק דש"ה כנ"ל. וזה י"ל נמי בדרש"י ז"ל שהלכות טומאה חידוש הוא כו' דלא מצינו בשום מקום שיאמר הכי אלא דכוונת רש"י ז"ל להנ"ל דהלכות טומאה הכא ובזה שדנין בי' חידוש הוא דמאחר דאמרי' בתרוייהו דכמכתת דמי א"כ הול"ל נמי פנ"ח ב"ל ואפי"ה טמאים משום גזה"כ ודבעינן קרא כדכתיב אף שנראה כשני הפכים בנושא אחד דאי אמרי' דכמכתת דמי נימא פנ"ח ב"ל ואי משום דגלי קרא ודאמרי' בעינן קרא כדכתיב אין מקום לומר דכמכתת דמי והיינו חידושו דטומאה בהכא, וע"כ מייתי בפשיטות בסמיכות מימרא דרבא דבסנדל שמוחלט חליצתה כשירה ורש"י ז"ל בא לחדש בפירושו דאין זה לימוד אלא גלוי מילתא בעלמא וכנ"ל דאין מציאות בזה ללימוד לענין איסור וחליצה דאין בזה קרא למימר בה דבעי' קרא כדכתיב לחשבו עי"ז לשלם מטומאה אף דנראה באמת דלמדין חליצה מטומאה שאין זה לימוד רק גלוי מילתא ודמיון הלימוד וגילוי מילתא לחליצה מטומאה הוא לרבא ע"ז הדרך דבטומאה אמרי' דכמכתת דמי וכנפרך לכמה חלקים והול"ל דפנ"ח ב"ל וטהור אלא משום גזיה"כ דגלי לן דל"א באלו פנ"ח לענין טומאתם וחשבינן אותם כקדמותם דמפרשינן קראי כדכתיבו דאמרי' בעינן קרא כדכתיב, ע"כ זה דוקא לענין טומאה דאיכא קראי אבל לענין חליצתה דליכא קראי כיון דאמרינן בתור גילוי מילתא מטומאה דכמכתת דמי וכנפרך לכמה חלקים ופנ"ח בא לכאן שפיר יש להכשיר החליצה בסנדל מוחלט דלענין לפסול החליצה אין לנו קרא המחזיר את פנ"ח לקדמותו שנחשבו עי"ז כלטומאה ממש וע"כ אף שהוי כניפרך לכמה חלקים כיון דלא בעינן שיעור במקום אחד רק שיחפה רוב רגלו חליצה כשירה וע"כ שפיר אמר ר"נ משמי' דשמואל דוקא הך הילכתא דקרפף יותר מבית סאתים ובעי' דפרץ אמה כו' דילפינן הא נמי מטומאה בגילוי מילתא דפנ"ח ב"ל כבחליצה כנ"ל כשיטתי' דשמואל דבעינן קרא כדכתי' חוץ מהיכא דגלי קרא בפי' להיפך כבטומאה, דא"ק ונתץ את הבית ושרף את הבגד ובציצית והי' לכם לציצית ובגט דכ' וכתב לה ספר כריתות כס' הה"מ הנ"ל לא מהני בי' כתב השני אף דבס"ח מהני לר' יהודה דבעלמא דלא גלי קרא לעכב אזלינן בתר השתא ולא בתר מעיקרא כנ"ל

עוד י"ל דר"פ ור"פ פליגי נמי בפי' דכמכתת דמי דלר' פפי פירושו דכנתמעט השיעור דמי וע"כ לענין טומאה דגלי קרא הוי כשלם משא"כ לחליצה דלא גלי קרא פסולה דשיעורא בעינן ולר' פפא גם לחליצה לא בעי' שיעורא א וע"כ אפי' אי כמכתת דמי וכס' השעה"מ הנ"ל חליצתה כשירה, ולר' פפא כמכתת היינו כמכתת השיעור בחלק אחד והוי כנפרך לכמה חלקים אמרי' בשניהם דפנ"ח ב"ל וע"כ לחליצה כשירה ולענין טומאה דגלי קרא טמאה, ולר' פפי אף דבעלמא אמרי' פנ"ח ב"ל כיון דגלי קרא במוחלט דל"א ס' פנ"ח בכמכתת במוחלט לא ילפינן חליצה מטומאה היינו משאר כל הטומאות דאמרי' בשאר טומאות חוץ ממוחלט ס' פנ"ח ב"ל דהלכות טומאה דעלמא דאמרי' בהו ס' פנ"ח ב"ל חידוש הוא, כיון דהכא בטומאת מוחלט גלי