בית אבא נו

למחלוקת דר"י וחכמים כו' לא משמע כן וכן מדהתוס' שם י"ט ע"א ד"ה דיו דהיכא שהכתב השני מתקן יותר מן הראשון הוי' כתב השני כתב א"כ ה"ה לר' יהודא דס"ל בכתיבת השם דכתב השני הוי' כתב ה"ה בגט ולכן אוקמה ר' חסדא שם דלר' יהודא כתב השני הוי כתב אף בגט כו' ולהנ"ל י"ל בסברת הה"מ דשאני גט כיון דבעינן כריתות מוכתב ונתן שהכתי' תעשה ספר כריתות לכרות כבגיטין כ"א ע"ב וכ"מ הוי' כדכ' תהי' דדרשינין מה שהיה יהי' וע"כ כתב השני לא הוי' כתב למאן דאית לי' דרשא דתהיה וה"ה בגט דבעינן כריתות והא דא"ר חסדא דגם בגט פליגי ר"י וחכמים י"ל משום דר' חסדא ל"ל דשמואל וס"ל דלא דבעינן קרא כדכתיב וגם בנקטעה יד העדים חייב דלא בעי' קרא כדכתיב וכ"ש בגט אף דבעינן כריתות כתב ע"ג כתב לר"י אליבי' דר"ח הוי' כתב כמו בכתיבת השם וזה י"ל להוכחה ולתרץ קושי' התוס' סוטה כ"ז ע"א ד"ה דכ' ע"ש דבאמת ס"ל לר' אשי דבעינן קרא כדכ' רק דמשני לי' למ"ק ברי' דר' חסדא דס"ל מסתמא כשיטת ר' חסדא אביו דלא בעינן קרא כדכ' כנ"ל דאין קושי' עליו ממתני' דהיה אחד מהם גידם או אילם כו' דאינו נעשה בן סו"מ שנא' ותפשו בו כו' דשאני התם דכולי' קרא יתירא הוא כו אבל לשמואל אמרי' בגיטין י"ט ע"א בעדים שאין יודעים לחתום דרושמים להם באבר ומק' באבר ס"ד והתני' ר"ח כתבו באבר כו' כשר ומשני ל"ק הא באברא הא במיא דאברא כו' ולכאו' יש להקשות ע"ז מה פריך מכתבו באבר כשר הא לר' חסדא לר"י עכ"פ מהני כתב השני שיחתמו העדים אח"כ בדיו על האבר ולראב"י גם לרבנן מהני כנ"ל ועל כרחך דהגמ' פריך לשמואל דוקא לשיטתי' הנ"ל דהיכא דכ' תהי' בעינן קרא כדכתיב וה"ה בגט בעינן כריתות כס' הה"מ הנ"ל ע"כ לא מהני כתב השני אף שמתקן ואמאי סובר שמואל דרושמים להם באבר ומשני הא באברא הא במיא דאברא הוא כו' דלשמואל ל"מ כתב ע"ג כתב בגט וא"ש ס' הה"מ הנ"ל

והנה המג"א באו"ח סי' ל"ב סעיק' ל"ט כ' על דברי הש"ע שם דאותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רישומן ניכר כ"כ שתינוק דלא חול"ט יכול לקרותם מותר להעביר קולמס עליהם להטיב הכתב ולחדש ול"ה שלא כסדרן כו' כיון דעכשיו הכתב כשר ומה שמוסיף עליו אינו אלא שמשמרו שלא יתמחק יותר שרי כו' דכיון שאינו אלא כדי להאירן ולקיימו שרי כו' ולדהתוס' גיטין הנ"ל כיון דכתב השני מתקן ביותר אף בכדי לקיימן לס' החת"ס הנ"ל היה לאסור בזה משום שלא כסדרן דבכה"ג הוי כתב השני כתב דמתקן לאחר כך שיקיים ימים רבים בעוד שבלעדו ימחק הדיו הראשון וי"ל דהמג"א לשיטתי' באו"ח סי' רי"ו סעי"ק ג' במוסק שהוא מדם שמתקבץ בגרון חיה ואח"כ חוזר ונעשה מוסק כו' שהר"י כ' להתירו אעפ"י שמתחילה היה דם ל"ח לה דבתר השתא אזלינן דפירשא בעלמא הוא כו' והמג"א הושג עליו מבכורות ו' ע"ב דאמרי' חלב חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב ש"מ דבתר מעיקרא אזלינן א"כ ה"נ יש לאסור וכ"ת ניליף מחלב הא קיימ"ל דמחידוש לא ילפינן כו' וע"כ כיון דלשיטתי' דבתר מעיקרא אזלינן ל"א ס' פנ"ח ב"ל אח"כ שפיר כ' להתיר לעבור בקולמס כל שרישומן ניכר מעיקרא ול"ח לס' פנ"ח ב"ל ולפי זה י"ל עפ"י הנראה מסוגי' דנדה ט' ע"א דהא דדם נעכר ונעשה חלב הוא לר' מאיר דוקא ולסוגי' דבכורות הנ"ל אזיל בתר מעיקרא ובסתמא חכמים דפליגי עם ר' יהודא בגיטין כ' ע"א הנ"ל ושבת ק"ד בהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה כו' דלר' יהודה מעביר עליו קולמוס ומקדשו וחכ"א אין השם מן המובחר הוא ר' מאיר ונודע תמיהת הגאון מוהר"ש לאנדא בנובי"ת חיו"ד סי' ל"ז אדהש"ס בכורות דחלב טהורה חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב כו' דלזעירא ור"ח במנחות כ"א דדם שמלחו ושבשלו אונו עובר עליו לא הוי' שום חידוש כו' וכתבתי מזה בסי' ב' ואמנ' לר' חסדא שם דמשני שם לחלק בדם שקרש בחטאות החיצונו' חייב ולקח ונתן א"ר כו' בחטאת הפנימית ואכלו פטור כו' שפי' רש"י הא דקתני הקפה את הדם ואכלו חייב וה"ה לשל חולין הואיל וראוי' לכפרה בקדשים והא דאמר זעירא אינו עובר עליו בחטאת הפנימית כו' שפיר קאמר הש"ס דחלב טהורה חידוש הוא וע"כ י"ל שפיר דה"ט דר' חסדא בגיטין כ'. הנ"ל דאמר דלחכמים דר' יהודה דהיינו לר' מאיר בשיטתי' דבתר מעיקרא אזלינן לא מהני כתב השני בגט כמו בשם דאינו מן המובחר משא"כ לר' יהודה דס"ל בנדה שם דאברי' מתפרקין כו' אין הוכחה דלא אזלינן לדידי' גם בתר אח"כ. שפיר י"ל דס"ל הכי דאזלינן בתר סופו וע"כ מהני לר"י כתב ע"ג כ' ולדוגמא י"ל מהא דמוע"ק ט' ע"ב ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאעפ"י שמצרה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן (במועד לסוף המועד) ופריך ומי אי"ל לר"י האי סברא והתנן רי"א נפרעין מהן מפני שמצר הוא לו א"ל אעפ"י שמצר עכשיו שמח הוא לאח"ז ואמר רנב"י הנח להל' מועד דכולהו מצר עכשיו ושמח לאח"ז נינהו ור"א כותי לענין פרעון לעולם מצר משמע דלר"י אזלינן גם בתר אח"כ, והיינו דוקא לר' חסדא הוא דמשמע לי' עפ"י שיטתי' הנ"ל בדם חולין שמלחו ושבשלו דעובר עליו לאוקמה ר"מ ור"י בשיטתם אי בתר תחילתו אזלינן או בתר סופו דפליגי נמי בכתב על כתב ול"ש בין שם שנכתב בטעות לגט שנכתב של"ש דלר"י דבתר אחרון וסופו אזלינן מהני בשניהם כתב השני ולר"מ דבתר מעיקרא אזלינן בשניהם כתב הראשון הוא העיקר כנ"ל כיון דלר' חסדא פלוגתת ר"מ ור"י בהא תלי' אי אזלינן בכ"מ בתר תחילתו או בתר סופו משא"כ לראח"א ב"ר יעקב י"ל עפ"י סוגי' דנדרים י"א ע"ב בבעי' דרב"ח במחית בשר זבחי שלמים קמי' ומחית דהתירא גבי' ואמר זה כזה מאי בעיקרו קא מתפיס (כמו שהיה לפני זריקת דמים שאסור רש"י) או בהתירא קא מתפיס (כמו שהיא עכשיו שהיא מותרת) והיינו אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר אח"כ ובעי' לאוקמה בפלוגתת תנאי באומר הרי עלי בשר זה כבשר בכור ודמחית בשר בכור ומחית בשר דהיאך גבי' ואמר זה כזה דר' יעקב אוסר דבתר מעיקרא אזלינן ובעיקרו מתפיס ור' יהודה או לגי' ר' יוסי מתיר דבהיתר דלאחר זריקת דמים ובתר אח"כ אזלינן ודחי דלא פליגי בהא אלא בקרא דכי ידור עד שידור בדבר הנדור כו' וכדהר"ן שם בשם הרמב"ן דנקטינן לכו"ע דבהתירא קא מתפיס כו' והיינו דבתר אח"כ אזלינן ולא בתר מעיקרא ע"כ משמע לי' לר"א בר"י כשיטתי' דאבוה אף דאוסר התם בה"ע כבכור מ"מ ס"ל אליבא דכו"ע דבתר אח"כ אזלינן א"כ עפ"י שיטתי' דר' אחא בר' יעקב לכו"ע בתר אח"כ אזלינן מוקי לה בגט שנכתב של"ש והעביר עליו קולמוס לשמה דמהני כתב השני גם לרבנן כמו לר' יהודה והא דפליגי עלי' דר"י בשם משום דבעינן זה אלי ואנוהו דס' דמדאורייתא הוא בכ"ד או דרק בס"ת כאשר כבר האריך בזה החת"ס בחי' לפ' לולב הגזול הנספח לחלק ששי. משא"כ לר' חסדא שכ"כ המהרש"א בחי' לשבת ק"ד ע"ב דס"ל בדרשא דזה אלי ואנוהו דאינו רק דרבנן והארכתי בזה במ"א עפ"י שיטתי' הנ"ל בשיטת ר"מ ור"י כדאיפלגו בשם פליגי נמי בגט אי אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא כנ"ל

ועפי"ז י"ל דבר נפלא בע"ה בענינא דפנ"ח דסוגי' דעירובין הנ"ל דפשט לה מטומאה לאיסור בבעי' דפרץ אמה וגדר אמה אמימרא דשמואל דוקא בקרפף יותר מבית סאתים כו' שכבר עמדו בה רבותינו דה"ז