בית אבא נה

מחמתה משא"כ בפרס עלי' סדין כו' דאין החשש על עכשיו רק משום שמא אח"כ יתייבשו עליו ויפלו והוא אמנם לא פירס הסדין אלא כדי למנוע היובש והנשר א"כ עכשיו אנן סהדי שלא כיוון בסדין אלא להגין ובטל עתה לגבי סוכה ורק אי נחוש לדון על מה שיהי' אח"כ שיתייבשו וינשרו העלין שפיר כ' לחלק בין אם אחר היובש והנפילה תהי' עדיין צלתה מרובה מחמתה ולא עשה הסדין שום פעולה ועדיין הוא כמקודם שלא נפרס אלא כדי להגין מפני החמה והעלין ובטל וכשר בין אי אין כ"כ הרבה סכך שאחר היובש והנפילה יהי' נשאר עוד צלתה מרובה מחמתה מעצמו באופן שא"כ הסדין הוא הגורם להרבות צלתה ויצא מקדמותו ופריסתו ופסול אבל העיקר דדנין במה שיהי' אח"כ, דה"ה די"ל בזה בענינא דידן כיון דבשעת העברת דיו החדש על הישן עדיין הישן בתקפו בטל הוא עלי' כסדין לסכך ואי משום חששא שיפרד הישן ולא ישאר מני' שיעור הכשר כדחיישינן בסכך לראות אם ישאר אחר שיתייבש וינשר צלתה מרובה מחמתה. מ"מ י"ל דש"ה שדרכו להתייבש הילכך חיישינן ואעפי"כ לא תלינן בסתמא שיפול הכל אלא משערין ברואין אבל בתפילין אמאי ניחוש שיתקלקל הכל ומהגם להמבואר שכתב החדש לא פעל אלא על צורתו ובצורה ל"א פנ"ח כנ"ל דיש להכשיר

ועפיז"ה י"ל מה שהעיר בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ג בדהפרמ"ג סי' ל"ג וסי' מ"ח בניקב עור אחד בושט או בקורקבן ועלה בו קרום ואח"כ ניקב עור השני דמהני הסתימה כיון דבשעה שנסתם ל"ה טריפה עדיין ובדהלב"ש בש"ע סי' י"ב בנשתברו ששה צלעות ונדבקו ונתרפאו ואח"ז נשתברו ששה צלעות אחרות דכשר כיון שבנתיים נתרפאו הראשונות אין מצטרפין לאסור כו' מסוגי' דעירובין הנ"ל דה"נ נימא דפנים חדשות באו לכאן כיון שנעשה פע"א ריעותא וחזרה במקום אחר אף שנתקנה בנתיים כו' דלהנ"ל דכל שדנין אצורה הבאה לפנינו בכשרות לא מסנדל אתינן עלה רק ממיטה דכיון שלא נשתנה הצורה ל"א פנ"ח בא לכאן. א"כ ה"ה בזה אין דנין רק על הצורה הבא לפנינו כל כשהיא לפנינו בכשרות אין דנין מה שהיה מקודם שהרי בכמות הבשר בטבע באדם כבבהמה אף אם לא נחסר ע"י שנעשה נקב מעצמו נחסר ונאבד וכמות אחר בא במקום הכמות הקודם וע"כ דלא דנין רק אצורה ובזה ל"א פנ"ח, וזה י"ל נמי בדהפ"ח יו"ד סי' רע"ט מס' בני יונה בס"ת שנמצא בה טעות ונתקנה ואח"כ נמצאו עוד שני טעותים דלא נפסל הס"ת משום ג' טעותים ול"א פנ"ח בא לכאן לצירוף הריעותא דקודם התיקון אף בס"ת שאולה כתב יד סופר אחד שנסתפק בה הפרמ"ג בסי' צ"ד בשפ"ד סעי"ק ל"ב בהגיהו הטעות אם מותר לקראות בה כו' כיון שדנין אטעות בצורת האותיות ל"א פנ"ח ב"ל כנ"ל. ומה שהעיר בנ"צ מסוגי' דנזיר ס"ה ע"ב בבדק ופנה בדק ופנה בדק ואשכח דלל"ק לא האי מפנה לי' גבי הנך תרי ולא הני תרי לגבי האי חד כו' דמחזקינן לשכונת קברות אף שהראשונה היתה בהיתר אמרי' פנ"ח ב"ל כו' דהתם דנינן אכמות ושפיר אמרי' פנ"ח ב"ל ולל"ב דכיון שניתן רשות לפנות מפנה להון ופריך ולשוינהו שכונת קברות אמר ר"ל עילה מצאו וטהרו א"י כו' משמע דדוקא כדי שלא להחזיק טומאה בא"י הקילו ובלא"ה היו מדמין כאילו מצאו שלשה בב"א כמש"כ הגאון ר"ד אופענהיים בסוף תשו' חו"י דבחו"ל אף בכה"ג מחזיקין טומאה ע"ש. וי"ל עוד עפ"י סוגי' דריש נדה דלא אמרי' סברת תרתי לריעותא אלא באתחזק איסורא א"כ שפיר קאמר דבא"י דלא גזרו טומאה ולא איתחזק איסור ע"כ לא מצטרפין הך שנעשה מעיקרא להנעשה אח"כ לאחשבי' לתרתי לריעותא ואין סברה לטומאה ע"כ טיהרו א"י אבל בחו"ל דגזרו בה טומאה ואיכא איתחזק גם ללישנא בתרא אמרי' תרתי לריעותא ומצטרפין מה שנעשה אח"כ למקודם א"כ גם בס"ת אף אי נימא דדנין גם אכמות הטעותים ולמבואר ביו"ד סי' רע"ט ופרמ"ג סי' פ"ד דכל שאינה מוגה אין לה חזקת היתר מ"מ חזקת איסור נמי בודאי אין לה א"כ ל"ל לצרף הריעותא דקודם התיקון להנולדה בה אח"כ ולפסלה מדין תרתי לריעותא כסוגי' דנזיר הנ"ל וס' בני יונה מצאה מנוח. וזהו י"ל נמי ס' הזכרון יוסף אה"ע סי' ט' והשערי משפט בחו"מ סי' ל' סעי"ק ה' בהא דשני עדי כעור דמצטרפין אי דוקא היכא שהעידו שניהם בבת אחת אבל בהעיד הראשון והכחישתו האשה דנאמנת נגד ע"א ואח"כ העיד השני תו לא מהני וכן בהלואה בהעיד ע"א ונשבע הב"ח נגדו ואח"כ בא עוד עד אחד דאין מצטרפין כו' ולא אמרי' דכשבא העד השני דמצטרף עם הראשון דפנ"ח בא לכאן כיון דדנין אצורת שלימת הענין ולא על שום כמות ל"א ס' פנ"א ב"ל ועי' בפ"ת יו"ד סי' רפ"ו מש"כ בשם תשו', אט"א בחדרים מקורים עם מזוזה ובחג הסוכות סותרים הקירוי ואח"כ מקרין הקירוי כמעיקרא אם צריכין ליקח המזוזה ולקבעה מחדש משום תעשה ולמה"ע כו' שהעלה דאין פסול בתעולמ"ה אלא בעשוי מעיקרא בפסול אבל בעשה בתחילה בכשרות ובנתיים נפטר החדר ממזוזה כל שנתחייב אח"כ מחדש אין ליקח המזוזה ולקבעה מחדש משום תעול"מ ה"ע כו' שיתבאר כענינינו. והנה מה שהגדיל בתשו' ב"י הנ"ל באו"ח סי' ג' בש"ה להפליא על הלבושי שרד באו"ח סי' י"ב מש"כ לחדש דבנפסק חוט אחד מציצית ונשתייר מצד השני כדי עניבה וקשרו ואח"כ נפסק צד השני דכשר מסוגי' דעירובין הנ"ל דנימא פנ"ח ב"ל כו'. נ"ל עפ"י גמ' דסנהדרין מ"ה ע"ב אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור מ"ט דבעינין יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא הכי נמי דפסולי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר (פי' רש"י יד שהיתה להם תהי' להם בשעת מיתה אבל גודמין מעיקרא זו הוא יד שלהם) א"כ בציצית נמי י"ל הכי דכ' והיה לכם לציצית י"ל מה שהיה להם תהי' להם אח"כ ומה שלא היה להם זו הוא הוי' שלהם גם אח"כ וע"כ כיון שחשבנוהו למה שקשר קודם שנפסק צד השני לחוט ציצית לבר הוי' גם אחר שנפסק צד השני חשוב למה שהיה להם תהיה להם אח"כ ואין כאן נפסק רק צד אחד דאין לפסול מסברת פנ"ח ב"ל לומר דהוי' כלא תלאה בראשונה דא"כ הוי' כגודמין דלא משתמעי' לפטרו דזו הוא יד שלהם משא"כ בציצית אלו שהיה להם מעיקרא זה החוט בקשירה אף אי משום סברת פנ"ח ב"ל תרצה לפסלו דהוי' כלא היה. כיון דע"כ בכמות היה ועיקר סברת פנ"ח ב"ל לא שייכא אלא בדנין אכמות ל"ש למימר דהוי' כלא היה ויתכן שפיר דמרא דשמעתתא בסוגי' דסנהדרין ההוא שמואל לשיטתי' בעירובין כ"ד. הנ"ל דר' נחמן אמר שמואל הוא דנפק"ל לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה דפורץ בו פרצה יותר מעשר וגודרו ומעמידו על עשר ומותר אבל פרץ אמה וגדר אמה כו' עד שהשלימו ליותר מעשר כו' היינו סנדל שנפסק אחת מאזניו כו' דאמרי' פנים חדשות בא לכאן כו' אבל היכא דכ' תהי' כבעדי' או והיה כבציצי' דלשיטתי' בסנהדרין הנ"ל מה שהיתה תהיה כו' אין לפסול משום סברת פנ"ח ב"ל כנ"ל וכן יש לפרש ולהוכיח מדברי הה"מ פ"ג מה' גירושין ה' ג' מש"כ אדהרמב"ם ז"ל דכל שנכתב שלא לשמה אעפ"י שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט כו' דאפי' לר' יהודא דאמר גבי כתיבת השם דמעביר עליו קולמוס ומקדשו הכא כריתות בעינן וליכא ותמה עלי' הב"ש באה"ע סי' קל"א סעי"ק ה' דמסוגי' דגיטין כ' ע"א דאמר ר' חסדא דבאנו בזה