בית אבא נא

עצלי כהונה אע"ג דאיכא בלא"ה לאו דב"ת כו' והכא משום דחמירא להו אינשי טומאה מאיסורא כבתוס' סנהדרין מ"ח ע"א ד"ה משמשין וגם ממימרא דר"נ שם דאייבו בעצמו אמרה כו' והיינו משום כיון דר"ה משמי' דר' ינאי אמרה נשמע שיטתי' דר' ינאי דתקרובו' ע"ז אסור מה"ת י"ל איה"נ למת מתע"ז ע"כ דגם אייבו בשיטתי' בעצמה אמרה ולכולהו משמע דשיעור עיבוד בסתמא הוא ד' מילין דמיל קרוב לחצי שעה כ"ד מינועטן ומימרא דריב"ח ודר' אחא בחולין באמת נראה דרק משום שנכפלה בפסחים נשנה גם כאן דאין מקומה בחולין והוכחה לחילוק דריב"ח משא"כ בפסחים כנ"ל ע"כ לא קשה נמי אמאי שלא ציין רש"י ז"ל בנדה לשיעור עבודה כדי מיל לחולין כמו שציין לפסחים וברכות משום דבחולין אמר מפור' דכדי עבודה ארבע' מילין ומהידוע דרש"י לא ציין לדף בברכות ט"ו ע"א כאשר כעת לפנינו ועוד דשם מיירי רק לענין נט"י לתפילה ואילו רש"י פי' להתפלל בביהכ"נ וע"כ שפיר י"ל דכוונתו אהא דחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפילה כו' דמינה דשעה דהכא שעה שלימה ובעלמא שעה קטנה ותלי' בשיטות הנ"ל וע"כ משמע נמי דשיעור עבודה אחת מאלו ג' עבודות דחשוב עולא ג' עורות הן מצה חיפה ודיפתרא כל אחת בפני עצמה היא רק כדי הילוך מיל אחד כנ"ל

ובמה שכבדני כהד"ג ליישב קושי' זקני הגאון אילת אהבים המפורסמת בדבר חכמה בסוגי' דיומא ג' ע"א ואימא עצרת דפרישת שבעה ליום אחד הוא א"ר אבא דנין פר אחד ואיל אחד מפר אחד ואיל אחד לאפוקי עצרת דשני אילים נינהו הניחא למ"ד יוכ"פ איל אחד הוא אלא למ"ד שני אילים נינהו מאי איכא למימר כו' והק' בתוס' לשנוי' דנין שני שעירי ציבור דיוהכ"פ דאיכא שעיר פנימי ושעיר חיצון ממילואים שקרבו בו שני שעירים לציבור שעיר מילואים ושעיר ראש חודש לאפוקי עצרת דשעיר אחד ותי' דעצרת נמי קרבין בו שני שעירים כו' ופריך ואימא ראש השנה דפרישת שבעה ליום אחד הוא כו' ובר"ה ח' ע"ב דריש תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי"א זה ר"ה ומפרש הר"ר משולם בתוס' שם שהחדש מתכסה בו שאין חטאת ר"ח קרב בר"ה כדכ' מלבד עולת החדש ומנחתה ולא כתיב מלבד חטאת ועולה. והק' זקני ז"ל דלשיטת הרר"מ לא קשה מעיקרא קושי' הגמ' ואימא פרישה לר"ה כיון שאין חטאת ר"ח קרב בר"ה ול"ה בו רק חטאת אחד י"ל כקושי' התוס' יומא הנ"ל דדנין שני שעירי ציבור דיוהכ"פ משני שעירי ציבור דמילואים כו' ולאפוקי ר"ה דל"ה בו רק שעיר אחד ומאי פריך ואימא פרישה לר"ה כו'. אתכבד בזה ליישבה בא"א דהנה ר"ת הק' עליו מתוספתא דשבועות דתניא ל"ב שעירים מקריבים ישראל בכל שנה וחשיב י"ב בר"ח ובאופן דמוסף ר"ה יסד ר"א הקלירי מוספי חדש עשתי עשרה כו' ורגיל להזכיר ולומר מלבד עולת החדש ולסיים ושני שעירים לכפר חד דר"ח וחד דר"ה כו' ובטו"א חידש בפלוגתת ר' יהודה ור' שמעון במתני' דשבועות ב' ע"א דלר"י דשעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף כיון דכפרת שניהן שוין י"ל סברת הר"ר משולם שאין חטאת ר"ח קרב בר"ה אבל לר' שמעון דשעירי הרגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושעירי ר"ח מכפרין על הטהור שאכל את הטמא א"כ חלוקין בכפרתן צ"ל כשיטת הר"ת דהיו מקריבין גם מוסף ר"ח בר"ה כו' ובמחלוקת הקדמונים אי שמיני למילואים היה בר"ח ניסן כפי' רש"י ז"ל בכ"מ או בשמיני לחודש ניסן כבת"כ פ' שמיני ובמד"ר וא"ע ומזרחי נודע חידוש הגאון נוב"י בס' דו"ל ד"א דתלי' בפלוגתת ר' נחמיה ורבנן בסוגי' דזבחים ק"א ע"א בשעיר חטאת שדרש משה והנה שורף ר"נ ס' מפני ארונות נשרפה שלא הותר להם אנינות אלא בקדשי שעה ואילו שעיר זה היה שעיר ר"ח שהוא קדשי דורות וקאמר שם בשלמא לר"נ היינו דכ' הן היום שקרבן זה חובת היום הוא ובו לא הותר אנינות ומוכח דלר"נ היה בר"ח דאילו בשמיני בניסן היה אין בו שום שעיר שיהא חובת היום לדורות ורבנן ס"ל מפני טומאה נשרפה ומה הן היום ה"ק וכי הם שהם הדיוטות הקריבו אני הקרבתי כו' י"ל שלא היה בר"ח אלא בשמיני לניסן כו' ע"כ שפיר פריך הש"ס ואימא פרישה לר"ה כו' ע"כ ל"ק קושי' זקני הנ"ל דנימא כקושי' התוס' דנין שני שעירי ציבור דיוהכ"פ משני שעירי ציבור דמילואים לאפוקי ר"ה דל"ה לשיטת הר"ר משולם רק שעיר אחד דר"ה שאין חטאת ר"ח קרב בר"ה כו' דשיטת הר' משולם אין לה מקום אלא אליבא דר' יהודה דס' שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרין על שאין בה ידועה לא בתחילה ולא בסוף וכפרת שניהן שוה כחי' הטו"א הנ"ל ור' יהודה לשיטתי' בסוגי' דזבחים הנ"ל דמפני טומאה נשרפה א"כ שמיני למילואים היה לדידי' בשמיני בניסן ולא היה גם בשמיני למילואים שני שעירים שעיר מילואים ושעיר ר"ח כמו שהק' בתוס' יומא הנ"ל דלדידי' ל"ה שעיר ר"ח ושעיר נחשון היה קרבן יחיד כפי' רש"י במוע"ק ט' ע"א ול"ק לדידי' בלא"ה גם קושי' התוס' ושפיר מק' בגמ' ואימא פרישה לר"ה ואף לשיטת הר"ת לר"ש דס"ל נמי מפני טומאה נשרפה י"ל דס"ל כתי' חכמי צרפת שמבי' הקרבן אהרן בפ' שמיני דבני אהרן היו בו ביום דינן ככהנים גדולים שאינם מטמאים לקרובים כו' וא"כ ל"ל כדרשת רבנן לקרא דהן היום הקריבו וכי הם שהם הדיוטות הקריבו אני הקרבתי כו' כנ"ל כיון דהיה דינן שוה ככ"ג וע"כ צ"ל כדר' נחמי' הן היום שקרבן זה חובת היום הוא ומוכח דהיה בר"ח ולשיטתו דשעירי הרגלים ושעירי ר"ח חלוקין בכפרתן ואין שווין והיו מקריבין גם מוסף ר"ח בר"ה שפיר הק' התוס' אקושי' הגמ' ואימא פרישה לעצרת דהו"מ לשנויי דנין שני שעירי ציבור דיוהכ"פ שעיר פנימי ושעיר חיצון משני שעירי ציבור דמילואים דהוי' שעיר מילואים ושעיר ר"ח דלדידי' שמיני למילואים היה בר"ח כנ"ל והש"ס פריך נמי שפיר ואימא פרישה לר"ה דלדידי' גם בר"ה איכא שני שעירים כשיטתי' דשעיר ר"ח קרב בר"ה כנ"ל

ובזה י"ל קושי' הר"ש מטרויש בתוס' פסחים כ"ג ע"ב ד"ה דהא היאך נפק"ל בגמ' לכל איסורין שבתורה דכי היכי דאסורין באכילה ה"נ אסורין בהנאה מכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' שאין ת"ל באש תשרף ומה ת"ל באש תשרף אם אינו ענין לגופו דכ' והנה שורף תניהו ענין לכל איסורין שבתורה ואם אינו ענין לאכילה תניהו ענין לאיסור הנאה כו' הא ע"כ לאו שפיר עבוד דשרפוה דהא שרפוה בלא עיבור צורה ואמרי' לקמן פ"ב ע"ב כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה וקרא ה"ק מדוע לא אכלתם את החטאת הן לא הובא את דמה הא אם הובא שפיר עבוד דלא אכלוה כו' דאהא דפריך בגמ' מנין לכל איסורין שבתורה דכי היכי דאסורין באכילה ה"נ אסורין בהנאה קאמר מנין תיפוק לי' מלא יאכל ומשני ל"י איסור אכילה משמע לי' איה"נ לא משמע לי' תיפוק לי' מנבילה ס"ל כר' יהודה דאמר דברים ככתבן אי ס"ל כר' יהודה תיפוק לי' מהיכא דנפק"ל ר' יהודה מלכלב תשליכון אותו קסבר חוב"ע דאורייתא מנין דכ' כל חטאת כו' חזינן דההוא מרבנן מהדר בכל צד לאוקמה כר' יהודה דוקא ואליבי' בשיטתי' ורק משום דס"ל לדידי' בחוב"ע דלא כר"י מוכרח ללמוד מלכל חטאת כו' וע"כ כיון דמהדר לאוקמה אליבא דר' יהודה בשיטתי' דוקא ולר' יהודה דמפני טומאה נשרפה הוי שפיר פסולו