בית אבא מט

ובאמת היה ק"ל בסוגי' דבכורות הנ"ל במה דקאמר בין לרבנן דאי"ל גמל גמל ובין לר"ש דדריש את דחלב טהורה חידוש היא דדם נעכר ונעשה חלב כו' הא לר"ש אי"ל בנדה ט' ע"א דאברי' מתפרקין ורק ר"מ הוא דס"ל דדם נעכר ונעשה חלב ובאמת ר' מאיר לא דריש את כבסוטה מ"ז ע"א אף שיש להעמיס הערה זו בקושי' הגמ' דבכורות שם הניחא למ"ד כו' מ"מ כיון דהקושי' הראשונה דנילף מהטמאים כו' קאי כ"כ לר"ש כלרבנן ואר' שמעון באמת אין להק' הניחא למ"ד כו' אלא כו' ואמנ' למה שהעליתי לתרץ לקושי' הג' מהרש"ל הנ"ל דסוגי' קאי נמי אף לזעירא דדם שמלחו ושבשלו אינו עובר עליו כו' מ"מ הו"א דחלב טמאה שרי' ודלר' יהודה דאין חיוב במליחה בשבת משום דלית בי' תולדה דאור דה"ט דדם שמלחו אינו עובר דדמי לבישול ובבישול מחלקינן בין אי אית בה תולדה דאור ללא כו' י"ל למשהק' התוס' סוטה שם הא דר"י לא דריש הכא את ובמנחות י"א ע"ב דריש את כל הלבונה לרבות קורט אחר כו' דהכא במגילת סוטה דוקא היא לא דריש את אבל בעלמא גם ר"י דריש את עי' תוס' מנחות שם משא"כ לר"מ ובאמת בתוספתא פ"ד דנדה בהך פלוגתא דר"מ ור' יוסי ור"ש דמניקה שמת בנה כו' ודאי דם נעכר ונעשה חלב או אברי' מתפרקין דסוגין דנדה ט' ע"א הנ"ל לא נזכר כבגמרא דנדה אי ר' יהודא סובר כר' יוסי ור"ש א"כ י"ל דחזר ומ"ל כר"מ ודדם נעכר ונעשה חלב באופן שי"ל דקושי' הש"ס לר' יהודה אזלא כנ"ל

ועפי"ז העירותי ליישב מה שהיה ק"ל במתני' דמנחות צ"ט ע"ב חל יוהכ"פ להיות בע"ש שעיר של יוהכ"פ נאכל לערב הבבליים היו אוכלין אותו כשהוא חי' כו' למש"כ המל"מ בפ' י"א מהל' שבת דברי הרא"ה בס' בדה"ב דמ"ש אביי במנחות כ"א ע"א וכן לצלי דגם מה שנאכל לכהנים צריך מליחה והוא בכלל על כל קרבנך תקריב מלח והא דפסחים ע"א ההלל והשמחה שמונה וא"א בעינן זביחה בשעת שמחה הא זימנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל יו"ט הראשון להיות בשבת א"ר הונא משמחו בשעירי הרגלים כו' דה"ה דצריכים מליחה כו' ולשיטת הר"ן הנ"ל דיש איסור במליחה בשבת אף אי אין עיבוד באוכלין איך אכלו אותו חי במליחה בשבת ואמנם מצאתי להרשב"א במשה"ב דף ע"ב ע"א שהושג על הרא"ה שנעלמה ממנו לימודא דר"י ב"ש ריב"ב בת"כ ובסוגין דמנחות כ' ע"כ קרבנך תקריב מלח מה קרבן מנחה דבר שי"ל טומאה ועולה לאישים על מזבח החיצון אף כל שי"ל טומאה ועולה לאישים ע"מ החיצון יצאו עצים שאין להם טומאה יצא הדם שאינו עולה לאישים יצאתה הקטורת שאינה עולה על המזבח החיצון א"כ מה שאינו קרב עה"מ ל"ב מלח ע"ש. והנה בגמ' מק' טעמא דמעטי' קרא לדם הא לא"ה הו"א דם לבעי' מלח הא כיון דמלחי' נפק לי' מתורת דם דאמר זעירא אר"ח דם שבשלו ושמלחו אינו עובר עליו כו' ומשני מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא קמ"ל כו' ולמש"כ לחדש דלמאן דס"ל דם שמלחו אינו עובר עליו אין איסור במליחה בשבת דבעי' תולדה דאור כו' י"ל להשוות השיטות דהנה נודע שיט' הראה בס' בדה"ב דס"ל דדם שבשלו ושמלחו אינו עובר עליו ולהנ"ל יש איסור במליח' בשב' לכך לא הביא רק מדאביי ור"ה דס"ל נמי בשיטתם הכי כנ"ל להוכיח דס"ל דגם מה שנאכל לכהנים בעי מליחה כיון דאין איסור משום מולח רק משום מעבד כשיטת ר' הונא בשבת ע"ג ע"ב הנ"ל דהאי מאן דמלח בישרא בשבת חייב משום מעבד כו' ומשום מעבד י"ל דמותר בזה מקרא דתמלח אפי' בשבת כתי' המל"מ מוהר"י אלפנדרי' דתמלח אפי' בשבת אתי' להתיר עיבוד אבל הרשב"א במשה"ב כתב להחמיר בדם שבשלו ושמלחו דהוא דאוריי' אם לא באיכא צדדים אחרים להתיר כמבואר למעיין בדבריו א"כ לדידי' משום מעבד באוכלין ליתא בלא"ה ורק משום מולח דה"ה כמבשל דחייב אף דליכא תולדה דאור וכיון דקרא דתמלח לא כ' במתנות כהונה בפ' במדבר י"ח רק במנחות בפ' ויקרא אין סברא לומר דתמלח אתי' להתיר מליח' במתנות כהונה כיון דמליח ה"ה כרותח ואסור אף בליכא תולדה דאור דאילו בקרבנות הדוחים שבת הותרו כל מלאכות שבת ואף לית אש ע"כ לא הבי' שיטת אביי ור"ה שמבי' הרא"ה דמצריכין מליחה למת"כ דאינהו ס"ל דדם שבשלו ושמלחו אינו עובר עליו כנ"ל והביא רק מלימודא דר"י ב"ש ריב"ב דאף דמצדד הש"ס מעיקרא אליבי' דריב"ש ריב"ב למימר דס' כזעירא דדם שמלחו אינו עובר עליו מ"מ למסקנא דמשני מהו דתימא מישדא בה משהי למצוה בעלמא דזהו כרבא דיכול תבונהו יתן בו טעם כבינה ת"ל תמלח והיינו משום דבלא"ה דם שמלחו עובר עליו כנ"ל בשיטתי' ולא נפיק מתורת דם ולמסקנא אמרי' הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות וכנ"ל א"כ אסור במליחה בשבת אף שאין בו תולדות האור וע"כ דמה שנאכל רק לכהנים לא בעי' מליחה וה"ה דלא בעי' מליחה בשבת

ובזה י"ל הא דמנחות ק' ע"א תנ"ה א"ר יוסי לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את בבליים קורין אותן ע"ש בבליים א"ל ר' יהודה תניח דעתך שהנחת דעתי דהתוס' ציינו להא דיומא ט' ע"ב דא"ל ר"ל לזעירא אלהא דישראל סנינא לכו ע"ש א"כ היתה שונאתן לשיטת זעירא דדם שמלחו ושבשלו אינו עובר עליו ואינהו ס"ל דעובר עליו א"כ אסור למלוח בישרא בשבת אף דליכא תולדת האור במליחה כנ"ל ורש"י פי' דמשפחת ר' יהודה מבבל היתה לפיכך שמח בדברי רי יוסי ובמנחות כ' ע"א א"ר והודה ברית מלח עולם הוא שתהא ברית אמורה במלח והיינו קרא דבמתנות כהונה במדבר י"ח נשמע דס"ל לר"י דגם דמת"כ תהא ברית אמורה במלח ור' יוסי היה סובר דגם ר' יהודה ס"ל דדם שמלחו ושבשלו עובר עליו א"כ איכא לדידי' איסור מליחה בשבת ושיטתי' דר' יהודה הנ"ל דגם במת"כ בעי' מליחה יהי' קשה לר' יהודה איך אכלו הבבליים השעיר חי' וע"כ בא ר' יוסי לשמחו דלא בבליים הי' אלא אלכסנדריים כו' ואמנם לר' יהודה לשיטתי בירוש' שבת הנ"ל דאינו חייב רק משום מבעיר ודאינו חייב משום מבשל בשבת אלא באיכא תולדה דאור דווקא כנ"ל א"כ אין איסור במליחה לדידי' בלא"ה וע"כ אמר לר' יוסי תנוח דעתך אף אם אלכסנדרים היו וס"ל בדם שמלחו ושבשלו דעובר עליו מ"מ אמינא לך שתנוח דעתך שלא יקשה גם לדידך איך אכלו משפחתך בני ארץ ישראל השעיר חי הא לדידך איכא איסור מליחה בשבת משום דמדס"ל דדם שמלחו עובר עליו ס"ל דלא בעי' מלח רק לקרב לאישים ואמזבח החיצון כריב"ש ריב"ב הנ"ל ואמינא לך הא מפני שהנחת את דעתי בזה שאני סובר דאינו חייב רק אהבערה דבעי' תולדה דאור וליכא איסור במליחה ע"כ שיטתי דגם במת"כ בעי' מלח, משא"כ לשיטתך דאינו חייב רק על הבישול וכפי' דהירוש' להוכרח ולר' י' דאף דסברת הבערה ללאו יצאת מ"מ לחלק מאחת מהנה אתי' לך כנ"ל ואף בליכא תולדה דאש חייב וה"ה במליחה אעפי"כ תניח דעתך דלמדס"ל הכי ס"ל נמי דמת"כ א"צ מלח רק הקרוב לאישים ולמזבח החיצון כנ"ל

והנה הטו"א במגילה ב' ע"ב הק' במה דמסמן התם שיעורא דמיל כמה הוי' כמחמתן לטברי' כדמסמן בסוגין דפסחים מ"ו ע"א שהתחלנו בה שיעורא דמיל כממגדל נוניא לטברי' אמאי לא תלה שיעורא דמיל בשיעור קצוב וידוע לכל שהוא אלפים אמה ותי' כיון דשיעור מיל מקובץ מאמות הרבה שהוא אלפים אמה ובעירובין ג' ע"ב פליגי אביי ורבא משמי' דר' נחמן דלאביי אמות סוכה ומבוי באמת בת חמשה טפחים כו' ולרבא כל אמות באמת בת