בית אבא מח

ק"ח ע"ב דמותר למלוח ביצה בשבת ואף צנון לא אסרו שם אלא משום תיקון אבל משום בישול אין בו לא מה"ת ולא מדרבנן להנ"ל י"ל דאין ראי' מהא דזהו מימרא דר' חזקי' משמי' דאביי שם וברא"ש פ"ד דביצה מבי' דהירושלמי למי שם דפליגי באדלוקי נר של בטלה דלמאן דאסר ס"ל הבערה לחלק יצאתה ור' חזקו' ס"ל דאסר ע"כ לדידי' אין איסור מליחה בשבת משום בישול

ואמנם מש"כ בד' שמואל בחולין קי"א ע"א דמליח ה"ה כרותח דצלי לענין נ"ט דוקא אבל לא לשאר דברים לסוגי' דשבת ע' ע"א דשמואל ס"ל כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת להנ"ל היה מקום לומר דגם לשמואל לענין שבת אמרי' דמליח כרותח דלא בעי' תולדה דאש ויתורץ לפי"ז מה שהקשיתי בהא דחולין קי"ב ע"ב באימלח בשר שחיטה בהדי בשר טריפה דאמר רבא הטמאים לאסור צירן ורוטבן כו' דמק' ולימא מדשמואל דאמר שמואל מליח ה"ה כרותח ומשני אי מדשמואל הו"א הנ"מ דמן אבל צירן ורוטבן לא קמ"ל מיתיבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שהיו שניהן מלוחין כו' דלמש"כ הש"ך ביו"ד סי' פ"ג דהא דאמרי' דציר דגים טמאים אינם רק דרבנן היינו דוקא במליחה אבל לא ע"י בישול ע"ש א"כ מה מק' מציר דגים טמאים במליחה אמליחת בשר בהמה שחיטה בהדי' בשר טרפה דבבהמה דרשא דהטמאים הוא דרשא גמורה אף במליחה הילכך אסור משא"כ בדגים ל"ה דרשא דהטמאים במליחה רק אסמכתא בעלמא הילכך מותר ולהנ"ל דלשמואל מליח כרותח אף בליכא תולדה דאור כבישול וחייב אמליחה בשבת שפיר מק' הש"ס מדין טהור שמלחו עם ד"ט דמותר דאי מהטמאים משמע אף צירן ורוטבן גם בדגים במליחה היה לאסור לדידי' דמליח כרותח ובישול דאור דלדידי' אין לחלק בין מליחה לבישול דלא בעי שתהי' מלוחה בתולדה דאור כנ"ל. ואמנ' י"ל דאף למד"ס. דם שמלחו ושבשלו עובר עליו דל"ש בין באור לבחמה היינו דאף באור עובר עליו כמו בליכא תולדה דאור שלא נקרא בישול בלא אור כמו כן באור א"כ אף במליחה י"ל כן דל"ש בין באור לחמה דמליחה ל"ה כבישול כיון שאין בו תולדה דאור ורק דלענין שבת אם הוה בי' תולדה דאור היה שינוי לחייב משא"כ בליכא תולדה דאור וע"כ לכו"ע אין במליחה איסור בשבת משום בישול כנ"ל וע"כ לקושי' הרמב"ן על דברי הרשב"א הנ"ל מדלענין שבת לא אמרינן דמליחה ה"ה כבישול וקערה שמלח בה בשר אסורה לאכול בה רותח כו' דהיא מימרא דשמואל בחולין קי"א ע"ב צ"ל כן

והנה הג' מהר"ש לאנדוי בתשו' נובי"ת סי' ל"ו הק' אמימרא דזעירא במנחות כ"א ע"א דדם שבשלו אינו עובר עליו משום דנפיק מתורת דם כפי' רש"י שם דלא חייבה תורה כ"א על דם הראוי לכפרה ומשבשלו תו לא חזי למילתי' מה מק' בגמ' בבכורות ו' ע"ב בטעמא דרבנן מגמל גמל ודריש מאת הגמל לאסור חלב טמאה תיפוק לי' מהטמאים ומשני איצטריך דסד"א הואיל וחלב טהורה נמי חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב הילכך בטמאה נמי תשתרי קמ"ל כו' הא לזעירא אין חידוש בהיתר חלב דטהורה משום דדם נעכר ונעשה חלב וע"כ הוי"ל כדם שבשלו דנפיק מתורת דם דאינו ראוי לכפרה ולא חייבה התורה עליו להכי מותר אבל חלב טמאה תיפוק לי' מהטמאים. ונ"ל דבמנחות כ"א ע"א בתר דחידש רבא דאפי' לחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות אמר רב פפא הילכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות (פי' רש"י דם חמור אעפ"י שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן כיון דאמרי' השתא הואיל וכנגדו ראוי כו' אפי' חמור דאין קרבן בטמאים אפ"ה חייב) והק' הגרע"א בהגהות הש"ס וז"ל נראה להדי' דלאו דוקא נקרש דהא בלא נקרש הוי נמי הך חידוש דאף דאין קרבן בטמאים, ובודאי הכי היא דאם בלא נקרש פשוט דחייב משום דם והוי כדם בהמה דעלמא מה"ת לא לחייב בקרוש דמ"ש מבהמת חולין דחייב בקרוש, אמנם תמי' לי דא"כ מה חידש ר' פפא הא מתני' ערוכה הוא בכריתות ריש פ' דם שחיטה דבין טמאים בין טהורין חייבין על דמן. ונ"ל דשני הקושי' אלו מתורצים כאחד דהש"ס בבכורות משני שפיר לר' אחא ברי' דרבא דמסתמא כרבא אבי' ס"ל דדם שבשלו עובר עליו כחי' הכו"פ הנ"ל דחלב דבהמה טהורה נמי חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב וכיון דחידוש הוא בבהמה טמאה נמי לישתרי קמ"ל ואף לזעירא דאין חידוש בחלב בהמה טהורה משום דדם שבשלו אינו עובר עליו ואינו ראוי לכפרה ולא חייבה התורה עליו א"כ לא אמרינן סברת הואיל וכנגדן ראוי בחטאות החיצונות לא בחטאת הפנימיות וכ"ש דלא אמרי' הכי בדם חמור כדר' פפא לחייב בדם חמור שאכלו משום הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות אף דמתני' ערוכה בר"פ דם שחיטה דבין טמאים בין טהורים חייבים על דמו היינו על דמן ממש אבל על חלבן של טמאים אף דדם נעכר ונעשה חלב כיון דלא שייך לחייבו משום סברת הואיל ושכנגדן ראוי' כו' שפיר הו"א דגם חלב טמאים תהי' מותרת ע"כ תי' הש"ס קאי אף לזעירא וגם י"ל דכ"ש הוא דלזעירא איצטריך לימודא לרבנן ולריש לאסור חלב מבהמה טמאה אף דבבהמה טהורה אין חידוש אף שדם נעכר ונעשה חלב כנ"ל משום דדם שבשלו אינו עובר עליו דאינו ראוי' יותר לכפרה מ"מ כיון דלשיטתי' לא אמרי' בסוגי' דמנחות הנ"ל סברת הואיל ושכנגדו ראוי' כו' אף שעל דם ממש דטמאה חייבין כמתני' דכריתות פד"ש הנ"ל כקושי' הגרע"א מ"מ על חלבו שפיר הו"א דאין חייבין כיון דלא אמרינן לדידי' סברת כל שכנגדו כו' ול"ק נמי קושי' הגרע"א דחידושי' דר' פפא אליבא דרבא בסברת כל שכנגדו לחייב גם אדם חמור שפיר חידוש הוא אף דעל דם ממש ממתני' דריש פד"ש נשמע לן דחייבין על הטמאים כעל הטהורים מ"מ על חלב בהמה טמאה למד"ס דם נעכר ונעשה חלב הו"א דמותר כמו חלב בהמה טהורה ומבעי"ל קרא ע"ז כנ"ל

אמנם עדיין יש להק' בגמ' דבכורות הנ"ל דהנה בת"כ דריש מהטמאים אדגים לאיסור צירן ורוטבן וכ' דאינו רק אסמכתא ע"ש בתוס' בכורות וחולין צ"ט ע"ב וקי"ב ע"א א"כ מה פריך הש"ס מהטמאים דמנלן דבשרצים ובהמה היא מה"ת דילמא אינו רק אסמכתא ואמנם למש"כ הש"ך ביו"ד סי' פ"ג וק"ז לחדש דהא דאמרי' דציר דגים טמאים אינו רק דרבנן היינו דוקא במליחה אבל לא ע"י בישול דאז יוצא עיקר הטעם ומשמע דבבשול כו"ע מודו דדרשא גמורה היא א"כ עדיין י"ל כקושי' הג' מהר"ש הנ"ל דמחלב בהמה טהורה אין ללמוד משום דהוה כדם שבשלו דלזעירא אינו עובר עליו אבל חלב בהמה טמאה אדרבה כיון דהוי' כדם שבשלו יוצא עיקר הטעם ובבישול כו"ע מודו דדרשא דהטמאים דרשא גמורה היא אף בדגים וכ"ש בשרצים ובהמה א"כ י"ל מהטמאים ול"ל שאר קראי. ולהנ"ל י"ל דכיון דגם לזעירא בדם טהורין מחלקין בבישלו בין ע"י אור דלא הדרא לבחמה דהדרה דתלי' בזה אי עדיין ראוי לכפרה לא נפיק מתורת דם ודם נעכר ונעשה חלב לא הדרה ואף דל"ל לזעירא סברת הואיל ושכנגדו ראוי לכפרה ואין ללמוד מני' לדם טמאה כדיליף ר' פפא אליבא דרבא מ"מ כיון דממתני' דר"פ ד"ש שמעינן חיוב בדם טמאים כדם טהורים י"ל נמי דהיינו דוקא לממשן אבל לענין דם נעכר ונעשה חלב כיון דל"ה בישול ממש ולא טעם כן בחלב טהורה כמו בחלב טמאה שוין: