בית אבא מז

עליו יותר מה"ת וה"ה בהקפה בחמה דאינו עובר עליו יותר אף דמליח ה"ה כבישול ובבישול מחלק כר' חסדא מ"מ מליח דהוי' לאו בפ"ע דמי לפסח דל"ת כ"א צלי אש וע"כ אף לר' יוחנן יש לחייב במולח בשבת וזהו החידוש דר"י ור"ל אף דפליגי בדם שמלחו ושבישלו מ"מ לענין מולח בשבת אמרו תרוייהו אפיק חד מינייהו היינו תרווייהו איפקו רק חד והיינו הך המעבדו דוקא וקיימו במתני' והמולחו והרבותא היא נגד מחלוקת ר"ה ורבא דמייתי בסמוך כנ"ל

ול"ק נמי קושי' הפר"ח ביו"ד סי' ס"ח סעי"ק י"ח על הר"ן מגמ' דשבת שם דפריך היינו מולח היינו מעבד ולא פריך היינו אופה הייני מולח ותו במאי דמשני אפיק חד מינייהו ועייל שרטוט משמע דמולח ואופה תרי ענינים נינהו לגמרי ואין במולח אלא משום מעבד דאל"כ הול"ל אפיק מולח שהרי נכללה תחת אופה כו' ולהנ"ל אדרבה מדלא פריך בגמ' היינו מולח היינו אופה איכא הוכחה לאסור במולח משום דלא דמי לאופה ומבשל שבעינן דוקא תולדות אור משא"כ במליחה חייב אף דאינו תולדות האור דאופה ומולח תרי ענינים נינהו כנ"ל ואילו היה מעבד באוכלין לרבא ומעבד היינו עיבוד גמור כמו בעור דבעינן מליח קמיח ומפיץ כנ"ל דגם לרבא שוב אינו עובר על דמו מ"מ אי לא היה לנו גילוי דעת לחלק מליחה מבישול ואופה לחייב אף בליכא תולדות האור לא היה מחייב בשבת ועתה אחר שי"ל הוכחה דבמליחה חייב בשבת דלא דמי לבישול ודלא בעינן תולדות האור חייב במולח אף דדם שמלחו לדידי' עובר עליו כנ"ל. ומהוכחת השעה"מ מלימוד דתקריב מלח אפי' בשבת כו' שהק' המל"מ דל"ל קרא להתיר הא אין עיבוד באוכלין דלשיטת הר"ן ל"ק כיון דמשום מבשל מיהו חייב איצטריך קרא להתיר כו' י"ל הא דפליגי אביי ורבא התם דאביי אמר יכול יעשנו כבנין ורבא אמר יכול יתן בו טעם כבינה (כל דהו מלח) ת"ל תמלח כו' י"ל דאביי ורבא מפרשי לקרא כשיטתי' דלאביי אף לשקו"ט דידי' עם רבא ולא השיב יותר לרבא אחר שא"ל הא דר' חסדא דמחלקינן בין חטאות הפנימיות לחיצונות דמשמע מזה דדם שבשלו באור אינו עובר עליו אין לנו ג"כ הוכחה מפו' דאביי ס' דעובר עליו כמו די"ל לרבא משום דרבא דידי' אמר שם בגמ' הילכך כו' וסברת הואיל ושכנגדו כו' י"ל דס"ל דדם שמלחו אינו עובר שליו ובבישלו מחלקינין בין הקפה באור להקפה בחמה דמודה למימרא לרבא קמייתא קודם שחידש הא דידי' א"כ בלא"ה מותר למלוח בשרא בשבת שאין בו תולדות האור ודמי למבשל בחמי טברי' כנ"ל א"כ ל"ל קרא להתיר ע"כ קאמר יכול יעשנו כבנין שיהי' כעיבוד ולאביי י"ל דס"ל יש עיבוד באוכלין כר' הונא דמחייב במלח בישרא משום מעבד כנ"ל וע"כ איצטריך קרא להתיר משום עיבוד וכ"כ י"ל בטעמי' דאביי דה"ט דהו"א הכי דיעשנו כבנין משום דמלח מתקן הרבה לדידי' דדם שמלחו אינו עובר עליו ומה"ט בעי' שעה גדולה למליח' כנ"ל אבל לרבא לשיטתי' דאסור' בלא"ה מליחה בשבת ולהכי איצטריך קרא להתיר הו"א מסברה כיון דדם שמלחו עובר עליו א"צ למלחו הרבה רק כבינה וגם דמה"ט עובר עליו משום דלשיטתי' א"צ לשהות במלחו רק שיעור מיל קטנה וכ"כ משום דסובר שא"צ רק מעט מלח כבינה להכי עובר עליו ואולי היה נותן ומשהה הרבה במלחו ל"ה עובר עליו ע"ז קאמר תמלח דאיצטריך קרא ע"כ דלהתיר אתא ובלא"ה הו"א דאסור א"כ איכא הוכחה דלא משום השיעור שהייה וכמות המלח היא דעובר עליו דאדרבה דלמד"ס אינו עובר עליו בלא"ה ל"צ קרא להתיר מליחה בשבת כנ"ל וקרא אתא לדידי' למעט שלא יעשהו כבנין כנ"ל ודו"ק וע"כ דכל פרטי הדינים תלוי' בשיטות בסבך

והנה בתוס' חולין י"ד ע"א ד"ה ונסבין בהא דא"ר הונא כו' אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר ר' יהודא היא הק' והא בלא"ה אינו יכול למלחה בשבת ותי' כגון שעבר ומלחה שפי' הנובי"ת חאו"ח סי' כ"ג דאף דמליח ה"ה כרותח דצלי מה"ת מ"מ לענין שבת לא חשוב כבישול לאסור בשבת ע"ש למש"כ בשיטת התוס' דדם שמלחו ושבשלו אינו עובר עליו דוקא באור אבל לא בחמה ע"כ גם במליחה דה"ה כבישול לא חשיב כבישול לענין איסור שבת כיון שאין בו תולדה דאור כו' יהי' הוכחה לפי' הנוב"י בדברי התוס' אלו וסרה ספיקו של הרב השואל מנין למדו התוס' ד"ז וגם ספיקת הנוב"י מנין לו לר' חסדא גופי' ד"ז דמבשל בחמי טברי' בשבת פטור כו' דלהנ"ל שפיר י"ל דגם ר' חסדא בשיטתי' למדם ממליחה דה"ה כרותח ובישול ודם שמלחו ושבשלו אינו עובר עליו דדוקא באור אמרי' הכי דה"ה בשבת אינו חייב אלא בדאיכא תולדת האור כנ"ל וכ"כ מרא דשמעתתא דסוגין דחולין ר' הונא לשיטתי' בשבת ע"ה ע"ב הנ"ל דהאי מאן דמלח בישרא בשבת חייב משום מעבד אבל לא משום מולח כנ"ל דבעינן תולדות האש וליכא ואף למה דנסבין חברי' למימר ר' יהודה היא י"ל עפ"י דהירוש' פ"ב דשבת הל' ה' הבעיר ובישל את תנא תני' חייב שתים אית תנא תני חייב אחת מאן דאמר חייב שתים אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל ומ"ד אחת היידא היא ר' יהודא אומר משום מבעיר ר' יוסי אומר משום מבשל וקשי' על דר' יוסי הבערה לימדה על כל מלאכות שבתורה אינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל כו' ותמה הק"ע הא ר' יוסי סובר הבערה ללאו יצאת כו' די"ל הפי' בדהירוש' הבעיר ובישל בבת אחת שנפח והבעיר וע"י כן נתבשלה הקדירה כפי' הק"ע אית תנא תני חייב שתי' דהבערה ובישול שני ענינים מחולקים הם דחייב משום מבשל אף שחייב על ההבערה בפ"ע שאין הבישול תלי בההבערה שנפח והבעיר האש שעל הבישול חייב אף אי לא היתה כאן הבערה ולא תולדה דאש, ואית תנא תני חייב אחת ר' יהודא אומר משום מבעיר שאין לחייב על הבישול אלא באיכא מבעיר ותולדה דאש וע"כ אינו חייב על הבישול כיון דהבעיר ובישל בב"א ונתחייב על ההבערה אין לחייבו על הבישול שאף שי"ל דסובר ר' יהודה הבערה לחלק יצאתה מ"מ בהבעיר ובישל בב"א י"ל דסוב' דאינו חייב משום מבשל בשבת אלא בדאיכא תולדות האש ונתחייב כבר על ההבערה תו אין לחייבו על הבישול וע"כ שפיר מק' הירוש' לר' יוסי אף דסובר באמת דהבערה ללאו יצאתה מ"מ ס"ל נמי לחלק מאחת מהנה פעמים שחייבים אחת על כולן ופעמים שחייבים ע"כ או"א כבשבת ע' ע"א וע"כ כיון דחילוק מלאכות לא אתי' מהבערה א"כ לא תלי' בישול בתולדות האש דהבערה שפיר יש לחייב משום מבשל אף שנתחייב כבר משום מבעיר דסובר דאין בישול תלי' בתולדות האש דהבערה דחייב אבישול שאין בו תולדות אש כבחמי טברי' ומליחה נמי וקושי' הירוש' הוא להוכחה דלר' יוסי חייב שתים אהבערה ואבישול בד"ז הבערה לימדה ע"כ מלאכות שבתורה בתמי' הא ר' יוסי לא ס"ל דהבערה למדה ע"כ מלאכות שבתורה דלחלק יצאת, אלא ס"ל דללאו יצאתה וחילוק מלאכות מאחת מהנה א"כ לא תלי בישול בהבערה וכ"כ י"ל דלא תלי בישול בתולדות האש דהבערה ע"כ אין שום סברה לומר דאינו חייב לר' יוסי משום מבעיר אלא משום בישול כו' כיון דלא תלי זב"ז ול"ב תולדות האש בבישול ול"ק קושי' הק"ע וע"כ שפיר פי' התוס' בחולין למה דנסבון חברי' לומר דר' יהודא היא דלר' יהודה אין במליחה בשבת איסור מבשל משום דלר' יהודא דהבערה לחלק יצאה אינו חייב משום בישול בשבת אלא בדאיכא תולדות האש כפי' הנוב"י כנ"ל

ומ"ש הנוב"י דאין צריכין ראי' ע"ז דלא מחייב בשבת משום בישול ברותח דמליחה דבהדי' אמרו בשבת