בית אבא מו

לה עדים במדה"י דמרובה מידת טובה כו' י"ל כס' התוס' דלר"ל שעה היינו נמי שליש ורביע שעה וזה י"ל נמי בשיטתי' בחולין קי"ב ע"א הנ"ל בלימודא מנפש לרבות השותה והקפה את הדם ואכלו חייב דהוכיח רבא לדם שמלחו שאסור מה"ת דוקא אליבא דר"ל כנ"ל משום דרבא נמי לשיטתי' בתר דאיפרך מברייתא דעגלא בצפון בפסחים צ"ג ע"א הנ"ל דליל כעולא ור' יוחנן בשיעור מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות דרק שלשים מיל אלא ארבעים מיל שזמנו ח"י מינוטען בין שיעור שליש לרבע שעה דנקרא נמי שעה דהיינו שיעור וזמן עיבוד בעור חיפה למליחה דוקא משום דבלא"ה דם שמלחו מה"ת לדידי' כנ"ל או משום שיעור מליחה זה דוקא דם שמלחו היא מה"ת עדיין משא"כ לר' יוחנן בפסחים צ"ג ע"א לעולא שיעור מיל חלק שלשים מי"ב שעות שהם כ"ד מינוטען ואפשר לכתחילה שיעור שעה כצלי' או דלר' יוחנן לשיטתי' דל"ל מרובה מידת טובה כו' כקושי' התוס' בסוטה שם שיעור שעה היא שעה שלימה כצלי' באמת דם שמלחו אינו רק דרבנן כנ"ל

וי"ל עפי"ז קושי' השעה"מ פ"ה מהל' חו"מ הל' כ"ד על מ"ש הר"ן סוף ע"ז דכלי שני כיון שאינו מבשל אין בו כח להפליט ולהבליע ועל ראיות הרמב"ן ז"ל להיפך מקערה שמלח בה בשר שאסרוה משום דמליח כרותח אעפ"י שאין במלח משום מבשל לגבי שבת כו' וכתב הר"ן דהא דאמרו בשבת ע"ה ע"ב דבמלח בישרא אינו חייב משום מעבד דאין עיבוד באוכלין היינו משום מעבד דוקא היא דליכא אבל שלא יהא בו משום מבשל לא שמענו והק' עליו השעה"מ ממימרא דר' חסדא בפסחים מ"א דהמבשל בחמי טברי' בשבת פטור פסח שבשלו בח"ט חייב ופריך מ"ש בשבת דלא דתולדת אש בעינן וליכא כו' משמע דמבשל בח"ט אף שבישל גמור היא פטור משום דבעינן תולדת אש א"כ כ"ש למולח שאין לחייבו משום מבשל כיון שאין בו תולדת אש כו' דלהנ"ל י"ל דר' חסדא לשיטתי' במנחות כ"א ע"ב דמחלק בדם שקרש בחטאות ואכלו חייב ולקח ונתן א"ר כו' בחטאות הפנימיות ואכלו פטור וטבל והזה א"ר כו' דלפי' הכו"פ הנ"ל לסוגי' סובר ר' חסדא דדם שמלחו אינו עובר עליו מה"ת כזעירא אבל רבא דידי' אמר אפי' בחטאות הפנימיות ואכלו חייב כו' דס"ל דדם שמלחו מה"ת עובר עליו כנ"ל ובפסחים שם לא מצאו בגמ' לפרש טעמא דר' חסדא לחייב פסח שבשלו בח"ט דפסח נמי לאו תולדות אש היא עד שבא רבא לפרש דברי ר' חסדא דמאי חייב דקאמר דקא עבר משום צלי אש (אלאו דלא תאכל כי אם צלי אש ולא על הלאו דבישול רש"י) אף דאלאו דבישול אין לחייבו משום דל"ה תולדה דאש מ"מ הבישול בח"ט נראה הוא כלאו דלא תאכל כ"א צלי אש ובבישול בח"ט חשוב בישול ע"י דבר אחר. וזה י"ל בא רבא באמת לחדש בשיטת ר' חסדא דדם שמלחו אינו עובר עליו מה"ת א"כ גם במליחה מתקן הבשר משום דם כמו בבישול דאינו עובר עליו לר' חסדא ואפי"ה אינו מחייב במולח אף דה"ה כמבשל משום דסובר דלענין חיוב שבת אין לחייבו אלא בדאיכא נמי תולדות האור אף שמתקנו גם בכעין בישול לענין דבר אחר דהיינו שאינו עובר עליו לאחר שמלחו או שבשלו לשיטתו הנ"ל משום שאין לאו דשבת בבישול אלא במבשל בתולדות האור וה"ט דמחייב בפסח משום דאיכא בפסח לאו דלא תאכלו כ"א צלי אש והיינו משום דגם בהקפה את הדם ואכלו מחלק במנחות שם בין הקפה באור להקפה בחמה למד"ס דם שבשלו אינו עובר עליו ומשו"ה גם במולח בשבת כיון דאמרי' מליח ה"ה כבישול ובבישול נמי מחלקינן בין אי איכא תולדות האור לליכא ה"ה דאף במולח בשבת אין לחייב אף שלענין מליחה בחול מתקן הוא במלחו שאינו עובר עליו יותר אבל לרבא לשיטתי' דדם שמלחו עובר עליו וה"ה בדם שבישלו אף באור כשיטת רש"י הנ"ל וכ"ש בחמה כיון דאין מחלקין לדידי' בדם שבשלו בין בשלו באור לבשלו בחמה גם במליחה בשבת י"ל דה"ה כבישול אף אי נימא דמודה רבא דלענין בישול בשבת אינו חייב כ"א באיכא נמי תולדות אש כר' חסדא, מ"מ מליחה דהיא לאו בח"ט י"ל דחייב לרבא אף דבבישול מחלק נמי כר"ח בין תולדה דאור לחמי טברי' וביותר י"ל דבזה פליגי רב הונא ורבא בשבת צ"ה ע"ב דר"ה אמר האי מאן דמלח בישרא חייב משום מעבד ורבא אמר אין עיבוד באוכלין דתרווייהו ס"ל כר"ח דמחלקינן לענין בישול בשבת בין אי איכא תולדות האור לח"ט ורק דר"ה ס"ל בדם שמלחו דאינו עובר עליו כזעירא ור' חסדא ודאין לחייב במלח בישרא בשבת משום דמליח ה"ה כבישול דבדם שבישלו גופי' מחלק נמי בין הקפה את הדם באור להקפה בחמה וכיון דבמליחה ליכא תולדות האור ה"ה כהקפה בחמה דחייב עליו דלא תיקן כלום וכבישול בחמי טברי' ע"כ אין לומר דחייב במליחה רק משום מעבד וכדאמר ר' אשי אלא דקא בעי לי' לאורחא אבל לביתא לא משוי איניש מיכלי' עץ אבל לרבא דדם שמלחו עובר עליו וכן בדם שבישלו ל"ש לדידי' בין בישלו באור לבישל בחמה אף דבבישל בח"ט פוטר נמי דבעי' תולדות האור מ"מ במליחה חייב משום מליחה לחוד דה"ה כלאו בפ"ע וכפסח דאיכא לאו דלא תאכל כ"א צלי אש דחייב בבישלו בחמי טברי' כנ"ל

ולפי"ז י"ל נמי בהא דפריך בגמ' אמתני' דקתני והמולחו והמעבדו היינו מולח והיינו מעבד ר' יוחנן ור"ל דאמרו אפיק חד מינייהו ועייל שירטוט כו' דיש לדקדק בזה איזה חידוש בא לנו הש"ס לחדש בזה דר' יוחנן ור"ל דאמרו תרוייהו אפיק חד מינייהו כו' דלהנ"ל דהש"ס קמ"ל דר"י ור"ל דלאשר אין לנו הוכחה גמירא דלר' יוחנן דם שבשלו ושמלחו עובר עליו כמו שי"ל הוכחה ע"ז לר"ל משיטתי' בחולין בדף ק"כ ע"א מנפש לרבות השותה כנ"ל וא"כ י"ל דלר' יוחנן ובפרט לשיטת התוס' להלכה דדם שמלחו ושבשלו אינו עובר עליו דס"ל נמי כזעירא דדם שבשלו ושמלחו אינו עובר עליו דפליגי באמת בזה דלר' יוחנן אינו עובר עליו ולר"ל עובר כו' א"כ גם במולח בשרא בשבת איכא פלוגתא ביניה' כנ"ל דלר' יוחנן אין לחייב משו' מולח רק משום מעבד כלר' הונא, ולר"ל יש לחייבו גם משום מולח כלרבא וקהש"ס מדר"י ור"ל דאמרו תרווייהו לענין מולח בישרא בשב' דא דאפיק חד מינייהו ועייל שירטוט דהיינו כ"א אפיק חד מינייהו דוהמולחו והמעבדו ועייל שירטוט רק דר יוחנן אפיק מוליח וקתני רק מעבד במקומו כר"ה ור"ל אפיק מעבד וקתני מולח במקו' מעבד כרבא דאין עיבוד באוכלין והיינו החידוש דקמ"ל הש"ס וסתמא דאפיק חד מינייהו ולא פי' איזה מהם אפקו תרוויהו כיון דתלי בפלוגתתם וכל אחד אפיק חדא אחרינא כנ"ל וכדמייתי תיכף ומיד פלוגתת ר' הונא ורבא בזה כנ"ל

עוד י"ל דהחידוש בזה דר"י ור"ל דאמרו תרווייהו אפיק חד מינייהו כו' דאף דפליגי בדם שמלחו מ"מ מודה ר' יוחנן לר"ל דחייב בשבת משום מוליח נמי ודתרוייהו לא אפקו רק חד מינייהו היינו עיבוד אבל משום מולח חייב גם לר' יוחנן דבמנחות כ"א ע"א בתר חילוקא דהש"ס התם כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה פריך בחמה נמי נימא הואיל ואידחי אידחי דהא בעי' מני' ר' מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו א"ל הואיל ונדחה ידחה כו' חזינן דלר' יוחנן אין חילוק בדם שבישלו בין באור לבחמה דליכא תולדות האור אף נימא דר"י סובר דם שמלחו ושבשלו כזעירא דאינו עובר עליו אפי"ה אינו מתיר מליחה בשבת משום שאין בו תולדות האור כמו דמחלק ר' חסדא לענין מבשל בשבת ובפרט כיון דלר' יוחנן דם שמלחו אינו עובר