בית אבא מד

ובפסחים כ"ב ע"ב מק' והרי שור הניסקל דרחמנא אמר לא יאכל את בשרו ותני' ממשמע שנא' סקל יסקל השור א"י שהוא נבילה ונבילה אסורה באכילה ומה ת"ל ל"י כו' אין לי אלא באכילה בהנאה מנין ת"ל ובעל השור נקי מאי משמע שב"ז אומר כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואי"ל בהם הנאה של כלום טעמא דכ' ובעל השור נקי דאי מלא יאכל איסור אכילה משמע איה"נ לא משמע ומשני לעולם ל"י איסור אכילה ואיה"נ משמע ובעל השור נקי להנאת עורו הוא דאתא ואיצטריך סד"א ל"י את בשרו כ' בשרו אין עורו לא קמ"ל ולהנך תנאי דמפקי לי' להאי קרא לדרשא אחרינא כו' הנאת עורו מנ"ל נפק"ל מאת בשרו את הטפל לבשרו ואידך את לא דריש משמע דלר' אבוהו דל"י ל"ת ל"ת אא"א וא' איה"נ משמע עור אינו בכלל בשר, וכבר נתעורר בזה במראה הפנים בירוש' בפ"ק דבב"ק ע"א ובערכין ז' ע"ב האשה שנהרגה נהנין בשערה ואמאי איסורי הנאה נינהו אמר רב באומרת תנו שערי לבתי אילו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן אמר רב בפיאה נכרית וטעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר והא מבעי"ל לר' יוסי בר' חנינא שער נשים צדקניות מהו ואמר רבא בפיאה נכרית אי דמחובר בגופה כגופה דמיא כו' (דקי"ל צדיקים שבתוכה יוצאין ממנה ערומים וכל ממונם נשרף דכ' ואת כל שללה תקבוץ סנהדרין קי"ב ע"א ורש"י) הכא דמחבר בה טעמא דאמרה תנו הא ל"א תנו גופה היא ומיתסר כו'. שכוונת הגמ' נלפע"ד דהנה ברשעים נאמר הכה תכה את יושבי העיר ודריש בספרי מכאן אמרו חכמים אין מקיימין את הטפלים שהורגין אותן ועי' במגדל עוז בפ"ד מהל' עכו"ם דדריש את רבויא ופליגי בה התם ר"א ור"ע דר"א ס' קטנים בני רשעי ישראל נהרגין ור"ע ס' דאין נהרגין והיא בתוספתא פי"ד דסנהדרין ועי' מש"כ בזה בסי' א' וה"ה שי"ל בנכסי צדיקים דנשרף מואת כל שללה תקבוץ דמבעי"ל לריב"ח בשער נשים צדקניות אי כגופה חשוב נגד גופו של רשעים והיינו אי דרשינן את מרבינן את הטפלים א"כ בגופן של צדיקים כ"ש דחשוב טפל לבשרו וכגופן או אי חשוב כאת כל שללה וממונם נשרף ואמר רבא בפיאה נכרית אי במחובר לגופה כגופה דמיא והיא מטעם דדריש את הטפל לבשרו וכן ס"ל לרב והכא במחובר בה וטעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר א"כ כ"ש משער דחשוב כגופה לעור לריבוי מאת בשרו להטפל לבשרו דכבשרו חשוב. ואולי י"ל גם עפי"ז בד' התוס' זבחים ע"א ע"ב ד"ה ובטריפה דסוגי' דבב"ק נ"ג ע"ב דפטרינן שור פסיהמ"ק שנפל לבור משום דכ' והמת יהיה לו מי שהמתה שלו כו' הרי המתה שלו דאמרי' לקמן ק"ג ע"ב דיאותו הכהנים בעורו ומשום עור לחודיה איצטריך שור ולא אדם דהוה מחייבנה באדם דחשיב עור המת שלו דעור שרי בהנאה מה"ת ולא אסור אלא משום גזירה שמא יעשה עורות או"א שטיחין כו' דסוגי' דבב"ק אתי' כמסקנה דלקמן ק"ד ע"א דפסקינן כרבנן בשר בקבורה ועור בשריפה כו' די"ל דר"ע ורבנן דפליגי התם בזה לשיטתייהו דבב"ק מ"א ע"ב דריש ר' אליעזר ובעל השור נקי נקי מחצי כופר א"כ ע"כ יליף הנאת עורו מאת בשרו את הטפל לבשרו כו' והכה תכה את יושבי העיר לרבות את הטפלים כו' והיינו רבנן דר"ע שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיצא לבית השריפה אבל ר"ע לשיטתי' דקטנים בני רשעי ישראל אין נהרגין דלא דריש הכא את דהכה תכה את יושבי העיר כדקאמר שם טעמי' משום דכ' ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאילו מתרץ א"ע אמאי במ"א דריש את ד' אלוהיך לרבות ת"ח והכא לא דריש את א"כ ה"ה שאת שללה תקבוץ בבעי' דריב"ח שער נשים צדקניות כיון דלא דריש את לאו כגופה חשובה אף דמחבר בה ה"ה לעור אף דמחבר י"ל נמי משום דמאת בשרו לא נתרבה לו דכבשרו דמיא ע"כ סובר גם במתני' דיאותו הכהנים בעורו ועי' בתו' בב"ק מ"א ע"ב ד"ה נקי. וא"כ י"ל נמי דכ"כ רבא דלשיטתו הנ"ל מדרשא דאת דעור כבשרו דמיא הוא בעל הדרשא בב"ק נ"א ע"ב ונ"ג ע"א דשור פסיהמ"ק שנפל לבור פטור שנא' והמת יהי' לו במי שהמתה שלו יצא זה שאין המת שלו דעור המת אסור בהנאה לדידי' כבשרו כנ"ל. וי"ל בזה קושי' התוס' סנהדרין מ"ח ע"א ד"ה משמשין בהא דס' רבא התם באורג בגד למת דמותר דהזמנה לאו מילתא היא דגמר שם שם מעכו"ם מה עכו"ם בהזמנה לא מיתסרא אף ה"נ בהזמנה ל"מ ומ"ט לא גמר מעגלה עריפה דמשמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה עריפה דהיא גופה קדישה כו' והק' ומי גרע עורו של מת מתכריכון ובחולין קכ"ב ע"א אמרי' דד"ת עור אדם טהור ומ"מ אמרו טמא שלא יעשה שטוחין אלמא ליכא איסורא דאורייתא כו' דלהנ"ל י"ל דלרבא עורו כבשרו מריבוי דקרא דאת, והא דד"ת עור אדם טהור מתני לה אסיפא אוכולן שעבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור אדם אבל ארישא כשלא עיבדן טומאה דאורייתא דאף לדברי התוס' שם דמ"מ אף לרבא מת גופי' דאסור בהנאה יליף מעגלה עריפה כדאיתא בע"ז כ"ט ע"ב אין לזה סתירה מדברי התוס' נדה נ"ה ע"א ד"ה שמא כיון דע"ע גופי' לא ידענא דאיבה"נ אלא מדכ' בה כפרה כקדשים ועור קדשים מותרין בהנאה לאחר זריקה שהיא זמן כפרה. וניחא השתא דאיצטריך בשור נסקל לא יאכל להנאת עורו דלא אתי' מבשרו כו' דזהו דוקא לר' אבוהו דדריש כשב"ז ובעל השור נקי לנקי מנכסיו סד"א ל"י את בשרו כ' בשרו אין עורו לא אבל למאן דמפק"ל לדרשא אחרינא נפק"ל הנאת עורו מאת בשרו את הטפל לבשרו לעולם עור ע"ע כבשרה וצריך קבורה עמה כדנפק"ל נמי בחולין י"א ע"א דאזלינן בתר רובא מע"ע דא"ר העריפה כשהיא שלימה כפי' התוס' מדסמך העגלה להעריפה דרשינן העגלה שלימה עם העור אף דאזלא התם נמי ללימודא דכפרה כ' בה כקדשים ולא אמרינן נמי דהעור צריכה להיות שלימה לעולם עמה דלהעור מהני עיבוד להוציאו מכלל בשרו רק דהעגלה צריכה להיות שלימה כבסוגי' דנדה שם והרי עור דאין גזעו מחליף ותנן וחכמים פוסלין ואפי' ר' מאיר לא קא מכשיר אלא משום דקריר בשרא וחייא ולעולם אין גזעו מחליף ואמר עולא ד"ת עור אדם טהור ומשני כי איתמר דעולא אסיפא איתמר וכולן שעבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין כו' ועפי"ז י"ל טעמא דהשמטת הרמב"ם ז"ל ד"ז דע"ע צריכה שתהא שלימה לאחר עריפה שעמדו בזה המפו' וכן בד' התרגום יונתן פ' חוקת שכ' דהיו בודקין הפרה מי"ח טריפות שהם נגד סוגי' דחולין הנ"ל דלא מצי למבדקה דכ' ושחט ושרף מה שחיטה כשהיא שלימה אף שריפה כשהיא שלימה כו' והמל"מ כ' בדעת הרמב"ם דרק בדיעבד יכול להפשיטה וכשרה אבל לכתחילה צריך לשרפה כשהיא שלימה כו' דהשלימות הוא דרשא לעיכוב רק להעגלה והפרה וה"ה לעורן שהן כבשרן כשהן מחוברים אבל כשעבדן או שהלך בהן כדי עבודה יצאו מכלל בשרן כנ"ל ואכמ"ל. וי"ל עפי"ז גם קושי' התוס' סנהדרין מ"ז ע"ב ד"ה מ"ט אקושי' הש"ס ורבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה שהק' תימא כי גמר נמי מע"ע הא א"ר יוחנן בחולין פ"ב ע"א עריפה אוסרתה ורבא פוסק כר' יוחנן בר משלש ביבמות ל"ו ע"א וע"כ אף אי יליף מע"ע יהי' משמע לו דהזמנה לאו מילתא היא כיון דע"ע אינה נאסרת מחיים בהזמנה כו' ולהנ"ל כוונת הש"ס ורבא מ"ט לא יליף מע"ע דכ' בה וערפו שם והעריפה כשהיא שלימה דאף עורה כבשרה ומ"מ מהני עיבוד לטהרה ואעפי"כ גזרו חכמים טומאה בעור אדם אף לאח"כ ואעפ"י שאינו מחובר לבשרו