בית אבא ד

בש"ס הני נשי במה קא זכיין דאמטיהו בנייהו לבי כנישתא, כן היא מקטנותו דאגה לחנכו על ברכי התורה ביראת שמים וזכות תורתו תגן בעדה ותהא נפשה צרורה בצרור החיים בגן עדן

אם כי ידעתי מך ערכי דאכתי דרדק וביותר דבעלי תריסין עיילין אין לי להדחק, אכן מדעתי את גוגל הנ"ר שיהיה לנשמת אבא מארי ז"ל הרשיתי לעצמי לכתוב פה רק דבר קטן משמי אשר הי' זה זכותי

ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל גומ' (בראשית ל"ה) וכתבו המפורשים לדקדק מהא דאיתא בירושלמי פ"ב דשקלים דאין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם והובא ברמב"ם פ"ד מה' אבל) א"כ למה העמיד יעקב אבינו מצבה על קבר רחל הצדקת. עיין בנחל קדומים עה"ת. וכן צריך ביאור דיותר הו"ל לומר על קברה ולא על קבורתה דהלשון קבורתה משמע הקבורה שלה. אך הרבה טעמים נאמרו על זה המנהג שמעמידין מצבה על קבר המת, וכן נראה לי לתת טעם מיוחד מה שהעמיד יעקב אבינו מצבה על קברה, דהנה רחל אמנו מתה באמצע הדרך לא כדרך כל הארץ, ואפשר היה מקום לחשוב להעוברים ושבים הרואים בקבר רחל באמצע הדרך שחלילה איזה חטא שלה גרם זאת, לכן התחכם יעקב אבינו להעמיד מצבה על קברה וכתב עלי' אשר רק היא גרם מיתתה באופן הזה ובחטאו מתה מחמת השבועה אשר נשבע ללבן ורק חטאו גרם וזהו שאמר יעקב אבינו (בפ' ויחי) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל. עלי משמע שאני היא הגורם לכך שמתה בדרך ובשבילי היה דבר זה. ובזה אתי נמי שפיר מה שכתוב ויצב יעקב מצבה על קבורתה, היינו שלכן הציב מצבה מפני מיתתה שלא היתה כדרך שאר הצדיקים אלא שמתה בדרך ולכן זקוק הי' להעמיד מצבה

בסוכה דף כ"ז ע"ב תניא ר' אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בשל חבירו דכתיב ולקחתם לכם משלכם כך אין אדם יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסכות תעשה לך משלך. וחכמים אומרים כו' אבל יוצא יד"ח בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ופירש רש"י דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זא"ז ואי אפשר שיהא לכלם דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה ע"כ. מבואר מדברי דש"י אלו דהיכי דשאול פסול כיון דבעינן לכם גם פחות משו"פ פסול. והקשה בספר מנחת חינוך מצוה שכ"ה דלפי זה לא מצינו ידינו ורגלינו האיך יוצאים אנחנו מצות ארבעה מינים ביו"ט ראשון של חג במדינה דערבה מצויה בזול ובד אחד או שני בדי ערבה לא שוה פרוטה, וע"ש במנ"ח דגם התוס' שם בסוכה שפירש בדרך אחר אבל בגוף הסברא לא נחלקו דפחות משוה פרוטה לא מיקרי לכם. וא"כ במדינתנו דהערבה שכיחא מאד לא יוצאים ח"ו בד' מינים ע"ש

ואפשר לתרץ עפ"י מה שכתבו בב"י ה' לולב סי' תרנ"ח דמה"ט יוצאים באתרוג שקונים כל הקהל לביהכנ"ס כיון דע"מ כן לקחוהו לפי שאינו ראוי לחלק שבשעה שכל אחד יוצא בו הוי שלו. דומיא דשותפין שנודרין הנאה א' מחבירו שמותרין בדריסת הרגל דאמרינן ברירה שבשעה שנכנס לתוך שלו הוא נכנס. והנה הד' מינים מעכבים זה את זה כמבואר באו"ח ה' לולב סי' תרנ"א סעי' י"ב א"כ אינו ראוי לחלק. מעתה נחשבים הד' מינים כגוף אחד. וממילא מתורץ קו' המנחת חינוך כיון דזה אפשר להיות היכי דשכיחא ערבה דלא שוה פרוטה אבל כל הד' מינים ביחד בודאי יש בהן שוה פרוטה בכל מקום ואתר ושפיר יוצאים בו והבן

והנה כעין קו' המנ"ח חנ"ל בד' מינים אפשר להקשות ג"כ בפסחים דף ע"ח דאיתא ר' נתן אומר מנין שכל ישראל יוצאים בפסח אחד ת"ל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, וכי כל הקהל שוחטין הלא אינו שוחט אלא א' מלמד שכל ישראל יוצאים בפסח אחד. הרי גם בפסח בעינן לכם דכתיב משכו וקחו לכם משלכם והיכי דלא מטי שו"פ לכל אחד שוב לא הוי לכם כדברי רש"י ז"ל וכל ישראל בפסח אחד בודאי לא מטי פרוטה לכל א' מישראל ושוב האיך יוצאים כל ישראל בפסח אחד

ותרצתי לי עפ"י דברי השיטה מקובצת בבא מציעא, גבי שנים שהגביהו מציעא דכל אחד זוכה בכל החפץ ולא דכל א' זכה רק בחציו. וכה"ג מבואר בר"ן ריש השותפין בחצר השותפין שכל אחד וא' יש לו כל החצר, ועיין בט"ז או"ח סי' שצ"ה בסופו שכ' בתמידין שהי' קרבין משל צבור והמותק הי' לקיץ המזבח, א"כ אפשר שנשאר חרק אחד משל אחד כלו ולא יהי' לאדם זה ח"ו חלק בתמיד, אלא ודאי כיון שנתערב תחלה הכל ביחד שוב נעשה של כל אחד ואחד ע"ש

ולפי זה מיושב נמי שפיר קושיתי מרסח כיון שמתחלה נתערב ביחד שא"א לחלק וכל אחד מקנה משלו לחבירו ומשו"ה יוצאים בו שפיר אפילו כל ישראל בפסח אחד. ישראל גוטווירטה.