בית אבא לז

אדם אפשר לצמצם ולר"ע אי אפשר לצמצם ולאוקימתא דסוגי' דקידושין ל"ז ע"א סובר ר"א דמושבות בכ"מ שאתם יושבים משמע ולחומרא כר"ע ג"כ קושי' התוס' מהירוש' הנ"ל לר"א ולר"ע קאי דאילו לר' ישמעאל דס' מושבות לאחר ירוי"ש משמע נסתפקו מן המן שבכליהם ולפי"ז א"א לפרש כוונת התוס' כפי' הר"י דלר"א בידי אדם אפשר לצמצם ואמנם גם לר"ע אף דס"ל דא"א לצמצם מ"מ הא קרא מפורש הוא ובנ"י אכלו את המן עד בואם אל ארץ נושבת משמע דלכו"ע היה להם מן הישן להסתפק מן המן שבכליהם ע"כ א"א לומר עדול"ת כיון שהיה אפשר לקיים מן הישן ובאפשר לקיים שניהם ל"א עדול"ת והוי' מצהב"ע וא"כ י"ל דז"כ התוס' עפ"י הירוש' דאין עדול"ת אא"כ כתובה בצדה היינו שא"א לקיים באופן אחר בלתי דחיית הע' לל"ת משא"כ הכא דאפשר לקיים שניהם אין עדול"ת דלא כתובה בצדה והוי' מצהב"ע דלר"א ור"ע אמרי' מצהב"ע כנ"ל

ועפי"ז נחזור לסוגי' דעירובין הנ"ל בישוב קושי' השע"א הנ"ל דרישא דמתני' בדף ל"ב ע"ב דנתנו באילן דאזלא באוקימתת הגמ' לר' נחמן ושמואל שם ע"ש דלשיטתייהו כנ"ל דשמואל ביו"ט שני דרבנן לא אמרינן כלל דין מצהב"ע ולר' נחמן מחלקינן בין לכתחילה לדיעבד כנ"ל וע"כ מתני' בנתנו באילן בדיעבד מיירי ס"ל שפיר דאף דאיכא שני שבותין ודמיא ללאו הנל"ע ודגם במצוה דרבנן אמרי' דין מצהב"ע כנראה מדהתוס' ברכות י"ז ע"ב ומג"א סי' תמ"ו סעי"ק ב' ותרנ"ה ובפרמ"ג במ"ז סי' רס"ד דמ"מ כשעולה באילן אינו עובר כ"א שבות אחד ע"כ מצות עירוב דאין מערבין אלא לדבר מצוה דוחה שבות דרבנן ככל עדול"ת וכן אח"כ במוציא מרה"י לכרמלית כיון דאין שני השבותין באים כאחד ובבת אחת לא גזרו עליהם דנגד כל שבות בפ"ע אמרי' דהמצוה דוחה לכ"א הבא בפ"ע דאין כאן רק חומרא בעלמא דלשמואל בדרבנן לעולם אין דין מצהב"ע כלל ולר' נחמן בדיעבד מותר אמרי' דל"ג עה"ש אף בדאיכא שני שבותין משא"כ סיפא דמתני' בדף ליד ע"ב בנתנו במגדל ואבד המפתח דלר' אליעזר אינו עירוב דלר"א לשיטתי' בסוגי' דברכות הנ"ל דאף בדרבנן אמרי' דין מצהב"ע כקושי' הש"ס עליו וכן בשבת ק"ל ע"א דאם לא הביא סכין מע"ש מביאו בשבת אף רק מטעם שיותר קל להביא הסכין מלהביא את התינוק כבתוס' שם ד"ה ר"א ואף כורתין עצים לעשות פחמין לעשות כלי ברזל דלר"א גם מכשירי מצוה דוחין שבת כבדף קל"ו ע"א ואף לכתחילה כבעירובין ק"ד ע"ב וק"ג ע"א ולאוקימתת הגמ' במנעל וקטיר במתנא ובעי סכינא למפסקי' דמשום הכשר מצוה לדידי' מותר גם טלטול הסכין ואדרבה משום דאחשבי' להכשר מצוה באים שני האיסורין בבת אחת היינו טלטול הסכין וחתיכת החבלים דאף אי הוי דנין על כל אחת בפ"ע הו"א דמצות עירוב תדחה האיסור ככל עדול"ת מ"מ כיון דלר"א הכשר מצוה חשוב להיתר כמצוה גופה יש לחשוב לשני האיסורין כבאים בבת אחת ודמי' לתרי לאוין לחילוק תוס' סוכה ל' ע"ב הנ"ל דלולב הגזול א"י בו ביו"ט שני וחי' הירוש' שבת הנ"ל באכל מצה גזולה דא"י בה דתמן גופא עבירה שביארנוהו דבשעה שבא לצאת קיום המצוה עומדים נגדו לאוי דגזילה דהוי לאו הלנ"ע דוהשיב את הגזילה אף דעשה דוחה ת"ל ומנתיק אבל אין עוקרם לקיים מצותו משום מצהב"ע דה"נ בשני שבותין אלו כיון שבאים ביחד גזרו נמי משום מצהב"ע דעיקר הסברה משום דאין עדול"ת בכהאי"ג כנ"ל. אחר כ' מצאתי בתשו' רע"א סי' קנ"ט שהביא בשם האבן עוזר שחילק ג"כ הכי בשבותין דדוקא כששני השבותין עובר עליהם כאחת גזרו עליהם אבל בעובר עליהם בזה אחר זה י"ל דגם בב"ש ל"ג ונהניתי

ועפי"ז י"ל גם קושי' השעה"מ ספ"א מה' עירובין בסוגי' דעירובין ל' ע"ב סומכוס אומר מערבין לנזיר בחולין אבל לא בתרומה ואילו לנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דמתשיל עלי' אי הכי תרומה נמי אפשר דמתשיל עלה ומשני אי מתשל הדרא לטיבלה וליפרש עליה ממקום אחר כו' אלא סומכוס ס"ל כרבנן דאמרו כ"ד שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש ובתוס' הק' דמה"ע נמי לא יערב נזיר ביין כיון דשבות הוא לשאול על נדרים בשבת ותי' כיון דלצורך נשאלין אי"ב משום שבות כו' והק' השעה"מ לס' הרע"ב דבשני שבותין לכו"ע גזרו עליהן בביה"ש אמאי מוקי לה דסומכוס כרבנן הא אף לרבי א"ש כיון דהוי הכא שני שבותין שבות דשאלה ושבות דהפרשה אף לרבי גזרו על שני שבותין כו' דלמש"כ לתרץ קושי' השע"א הנ"ל דרק בב"ש הבאים בב"א גזרו ובפלוגתת רבי וראבר"ש בירוש' תרומות הנ"ל דלרבי נתינה מקדשה ולס' הנוב"י הנ"ל מתקן הטבל ולראבר"ש הפרשה נמי מקדשה ומתקנה כנ"ל והש"ס בעירובין שם שקו"ט אי סומכוס פליג על רשב"א דאמר מערבין לחולה ולזקן כו' ומסיק דלא פליג ותרגומה אחולה וזקן אבל רעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם כו' ובסתמא רשב"א ס"ל כשיטת אביו ראבר"ש דהפרשה נמי מקדשה ומתקנה וע"כ כשהק' הגמ' ולפרוש עלה מני' ובי' כו' ותי' דבלית בה שיעור מיירי כו' ע"כ דרק לרבי קאי דצריך ליתן כדי נתינה ורק אכדי נתינה היא די"ל דאין בה שיעור דאילו לראבר"ש דהפרשה מתקנה וחטה אחת פוטרת את כל הכרי לא שייך לתרץ דלית בה שיעור כיון דדי בחטה אחת וע"כ כשהקשה ע"ז ומאי פסקא הוכרח לאוקמה דס"ל כרבנן דגזרו עה"ש דהוי' ב"ש בב"א לשאול ולתקן דאילו בשאלה לחוד כל שאינו חוזר ומתקנה אינה ראוי' לעירוב דאף דאין מערבין אלא לד"מ הוי מצהב"ע ואין עדות"ל הבאים בב"א משא"כ לרבי דבעי נתינה כבר תירץ דמיירי בלית בה שיעור דלדידי' י"ל הכי כנ"ל ורק לדראבר"ש ובפרט למסקנה דתרגימה דסומכוס דאמר מאי דחזי לי' בעינן כרשב"א ס"ל ולשיטתו דהפרשת חטה אחת פוטרת כל הכרי ל"ל בלית בה שיעורא וקשה קושי' הגמ' תרומה נמי כו' ומאי פסקא כו' צ"ל דס"ל כרבנן דכ"ד שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש כו' והיינו לרבנן דוקא דאילו לרבי בלא"ה לא קשה קושי' הגמ' תרומה נמי אפשר דמיתשל כו' שכבר תי' דבלית בה שיעור מיירי דצריך כדי נתינה כנ"ל

וגוף קושית השעה"מ הנ"ל פליאה בעיני דמש"כ לדון בב"ש שבות דשאלה ושבות דהפרשה דגזרו לר' אליעזר בב"ש כו' דע"כ דלא עסקה הסוגי' הכא בדין שני שבותין כלל דלא מצאנוהו רק לר' אליעזר דגזרו עליהן בדף ל"ד ע"א ואמנם בערכין כ"ו ע"א שיטת ר' אליעזר כב"ש דהקדש טעות הקדש ואין שאלה בהקדש ע"ש א"כ לא קשה לדידי' כלל קושי' הגמ' דמ"ק ואילו לנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דמתשיל אנזירתי' כפי' רש"י דהקדש טעות אינו הקדש כו' תרומה נמי אפשר דמיתשל עלה כו' כיון דלדידי' אין שאלה בהקדש והקדש טעות הקדש כנ"ל א"כ ע"כ דליכא למימר בתירוץ משום דהוי"ל שני שבותין וגזרו עליהם דהיינו לר' אליעזר דלדידי' הקושי' מעיקרא ליתא כנ"ל

והלום ראיתי בתשו' רע"א הנ"ל שהוסיף להקשות על קושית השאג"א בתשו' סי' בסוגי' דיומא י"נ ע"א למסקנה דמגרש להו לתרוייהו לחדא בהרי את מגורשת אם לא תמות חברתך ולחדא בע"מ שאכנוס לביהכ"נ כו' דל"ל למיעבד כולי האי לקדש ולגרש דהרי יכול לקדש האחרת: בתנאי עם תמות חברתך ולחדא מגרש בע"מ שאכנוס לביהכ"נ ואי חזו דמייתה עייל לביהכ"נ ומשוי' לה גיטא למפרע והאחרת נתקדשה ואי לא מייתה לא עייל לביהכ"נ ולא נתגרשה אחת ולא נתקדשה השני כו' והוא ז"ל הוסיף להקשות