בית אבא לו

מעשיו אף מכירה דאהני מעשיו ובתוס' שם ד"ה מה הק' דעכ"ח משמע דסובר שינוי קונה מטעם דאהני מעשיו ולעיל בדף י"א ע"ב אמר עולא א"ר אליעזר שמין לגנב ולגזלן כו' דלא קני' לי' גזלן בשינוי ותי' דדוקא בשינוי שאין הגנב עושה בידים כגון שמתה הבהמה מעצמה לא קני' אבל שינוי שעושה הגזלן בידים כגון טביחה מודה ר' אליעזר דקנה ואמנם עדיין יקשה ע"ז כקושי' התוס' בגיטין נ"ה ע"א דחטאת גזולה בין נודע בין לא נודע ד"ת אינה מכפרת אע"ג דהוי שינוי דטביחה שעושה הגזלן בידים וצ"ל רק כתי' הר"י משום כיון דלא היתה זאת השינוי בקנין קודם ההקרבה יש לפסול משום מצהב"ע. ולפי"ז אמנם צ"ל דכוונת התוס' שהביא רק מסוגי' דבב"ק דשם הגי' ר' אליעזר משום דסוגי' זו לאוקימתא דר' נחמן אזלא דשיטתיהו דר' נחמן ור' אליעזר בב"ק ס"ח ע"ב הנ"ל דיאוש לא קנה הוא לתי' הר"י דווקא וע"כ אף שסמכו אסוגי' דשבועות דאליבא דר' אליעזר הוא היינו לאסוקי דגם לר' אליעזר מצהב"ע רק לכתחילה ולא בדיעבד כנ"ל וזה צריכין להעמיס בע"כ בכוונת דברי הבעה"מ ר"פ לולב הגזול הנ"ל דמהך סוגי' משמע דר' אליעזר ורבנן בדיעבד הוא דל"ל מצהב"ע וכן משמע נמי מסוגי' דברכות לר' אליעזר ב בעי' הש"ס אקושי' והא מצהב"ע היא מצוה דרבים שאני היינו בדיעבד ל"א מצהב"ע כנ"ל ואין סתירה משם לדברי הבעה"מ כנ"ל

וע"כ ל"ק נמי קושיתי אר' נחמן דילמא ר"א שמותי כב"ש וס' דמקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו והוי מצהב"ע כו' דבנזיר מ"א ע"א א"ר אליעזר דראשו מבעי"ל לפי שנא' גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כו' ת"ל ראשו ורבנן מבעי"ל למדחי לאו דהקפה כו' ופריך לר"א דאתי עשה ודחי את ל"ת מנ"ל ומשני דיליף מגדילים דתני' לא תלבש שעטנז הא גדילים תעשה לך מהם כו' ומשמע מזה דר"א ל"ל הא דר' יוסה בירוש' דאין עדול"ת אא"כ כתובה בצדה דא"כ איך אפשר למילף לעלמא דעדול"ת מינה דשאני גדילים דכתובה בצדה וע"כ דלא בעי' שתהא כתובה בצדה וא"כ ה"ה דגזל הוי לאו הנל"ע דעשה דוהשיב מנתקה ומדחה ללאוי דלא תגזול ולא תעשוק אף דלא כתובה בצדה דלא בעינן שתהא כתיבה בצדה וע"כ י"ל בטעמא דמצהב"ע בגזל כנ"ל והיינו לר' אליעזר. אמנם ב"ש ס"ל במנחות מ' ע"א דסדין פטורה מן הציצית ופי' רש"י משום דלא דרשו סמוכים למתרי כלאים בציצית והק' בתוס' הא אמרי' ביבמות ד' ע"א דאפי' למאן דלא דריש סמוכין במשנה תורה דריש ותי' דב"ש ס"ל כרבנן בנזיר דמפקו מראשו דעדול"ת וצו"פ כדרבא כו' והיינו דב"ש ס"ל כרבנן דר' אליעזר ואין הוכרח דר' אליעזר צריך לסבור כב"ש דוקא ע"כ גם ר' נחמן בשיטתי' הנ"ל רצה לאוקמא גם לר' אליעזר בדין מצהב"ע ולחלק בין לכתחילה לדיעבד כנ"ל

ובא"א י"ל דנודע קושי' מהר"ם מלובלין בחי' לשבת כ"ה ע"א אדברת התוס' שם ד"ה סדין בציצית כו' דבריש יבמות יליף לה מכלאים ולפי' רש"י הנ"ל דב"ש לא דרשו סמוכין ע"כ דל"ל בכה"ת דין עשה דול"ת ועפ"י קושיתינו דר"א שמותי וס"ל בכ"מ כב"ש וראשו מבעי"ל לנזיר מצורע ולא כרבנן דעדול"ת כנ"ל ע"כ דגם ב"ש ס"ל סכי וזה דלא כתי' תוס' מנחות הנ"ל ואמנם ע"כ קושי' מהר"ם ל"ק דזה אי אפשר לומר דל"ל לב"ש בכה"ת כולה דין עדול"ת ואפס די"ל עפ"י סוגי' דיבמות ה' ע"ב אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שי"ב כרת מנ"ל דדחי' כו' ממילה ופסח שכן כרת ממילה ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור ואליבא דמ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היתה ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור כו' א"כ לב"ש דס"ל בחגיגה ו' ע"א דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראוי' היתה יש ללמוד מתמיד דעשה דול"ת שי"ב כרת ומינה בכ"מ דדוחה לל"ת גרידא בכה"ת וכן יסבור גם ר' אליעזר דשמותי הוא והרווחנו בזה לקיים גם לימודא דר' אליעזר בסוגי' דנזיר הנ"ל מלא תלבש שעטנז הא גדילים תעשה לך מהם דעדול"ת והיינו בתר לימודא מתמיד בק"ו דעדול"ת שי"ב כרת לל"ת גרידא דבלאו לימודא מק"ו מתמיד ל"ה ילפינן לה מגדילים כיון דכב"ש ס"ל דלא דרשינן סמוכין ורק אחר דאתי לן בק"ו מתמיד י"ל גם מגדילים והנה לסוגי' דיבמות הנ"ל ולהנ"ל דלב"ש אזלא ולמילף מינה דעדול"ת משמע דס"ל דעשה דלפני הדיבור אלימא ואי אפשר ללמוד מינה וא"כ לב"ש יק' קושי' התוס' קידושין ל"ח ע"א ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח כו' דאקרובו עומר והדר אכלו ואמאי לא דחתה עשה דאכילת מצה לל"ת דחדש והיא מהירוש' דלב"ש ל"ל כתי' התוס' דעשה דקודם הדיבור חלישא מל"ת דלאחר הדיבור דאלימא דלב"ש אדרבה עשה דקודם הדיבור אלימא ומקור תי' התוס' הראה הר"ש בפ"ד דחלה שהיא מדברי ר' יוסי בירוש' שם הנ"ל דאמר אין עדול"ת אא"כ כתובה בצדה שפי' בצדה דהיינו לאחר הדיבור דוקא היא דאלימא וגם דע"כ ל"ל לב"ש הך פירושא בדברי ר' יוסי לכתובה בצדה כפי' הר"ש בדעת התוס' משום דיקשה אמאי דאמרינן בירוש' פ"א דביצה הנ"ל דרק על דעתי' דר' יונה דס' עדול"ת אעפ"י שאינה כתובה בצדה ניחא דעשה דכיסוי דוחה ל"ת דיו"ט אבל לא על דעתי' דר' יוסי דאמר אין עדול"ת אא"כ כתובה בצדה כו' הא עשה דכיסוי היא נמי עשה דלאחר הדיבור ואמאי לא תדחה הל"ת דיו"ט וכדס"ל באמת לב"ש וזהו קושי' השאג"א בתשו' סי' צ"ו כנ"ל וע"כ דלב"ש פי' דר' יוסה אא"כ כתובה בצדה דהיינו סמוכין ובצדה ממש כלימודא דר' אליעזר הנ"ל מלא תלבש שעטנז אל גדילים תעשה לך מהם דמשום דסמוכין עדול"ת אף דל"ל סמוכין לחוד מ"מ בתר דאתי' להו בק"ו מתמיד כנ"ל א"ל נמי לימודא דקרא דגדילים כנ"ל ואמנם לפי"ז ל"ל דגזול הוי לאו הנל"ע משום דל"ל דעשה דוהשיב את הגזילה מנתקה ומדחה תרי לאוין דלא תגזול ולא תעשוק משום דלא כתובה בצדה דסמוכים ורק לנתק תרי לאוין היא דבעי' לר' יוסי שתהי' העשה סמוכה ללאוין כס' היבין שמועה הנ"ל ודלא כס' השעה"מ. אבל לענין סתם עשה שתדחה הל"ת מאחר דמק"ו מתמיד אתי' לב"ש לא בעינן שיהיו סמוכין ולימודא מגדילים לא מוכרחה נמי להצריך סמוכים כיון דלא דרשו סמוכים והוצרכו ללימודא בק"ו מתמיד כנ"ל ע"כ אף לב"ש דמריש הגזול שקנאו בבירה דמקעקע כל הבירה מ"מ כיון דגזל לא הוי לאו הנל"ע לדידי' וכר' יוסי אין לומר בה מצהב"ע יותר מבשאר עדול"ת. וה"נ עדול"ת באופן שאף אי הוי מוקמה דר' אליעזר ס' במריש כב"ש בשיטתי' הנ"ל ל"ש מצהב"ע בגזל והו"א נמי דעדול"ת בהא כנ"ל

ועפי"ז נ"ל בד' התוס' קידושין ל"ח הנ"ל דלמה לא אכלו מצה מחדש דעדול"ת ותי' דאין עשה דקודה"ד דול"ת דלאחה"ד או גזרו כזית ראשון אטו שני דהרי"ם בתשו' סי' מ"ט לחלק יו"ד כ' עפ"י מה דאמרי' בתמורה דשיעורן נשתכחן נמי בימי אבלו של משה ולא ידעו אי מצוה לאכול כזית או ככותבת ולמ"ד אי אפשר לצמצם בידי אדם אף אי שיעורא הוי' בכזית ל"ל דעדול"ת שמא יאכל מעט פחות מכזית ואינו מקיים המצוה וח"ש אסור מה"ת וגם שמא יאכל יותר וח"ש אסור גם באוכל יותר מכזית המצוה וישנן שני צדדין לאיסור או פחות או יותר והוי כמו רוב לאיסור שאסור מה"ת כבתוס' חולין כ"ח ע"ב ד"ה לפי כו' וע"כ אי היתה העשה כתובה בצד ל"ת הו"א דאף דא"א לצמצם ואיכא רוב לאיסור עדול"ת כבבכורות ד' ע"א במדות הכלים שאמרה תורה עביד אף דא"א לצמצם כו' ונפלאתי עליו דהא בבכורות י"ח ע"א ס' ר' אליעזר דבידי