בית אבא לג

הוא גרם לעצמו מפני שאינו בהיל משו"ה חייב ברם הכא את גרמה לו שבהיל הוא ביום שבת על מתו הילכך פטור והא דיצא ידי קריעה ידעינן משום דדמי' לשוחט חטאתו בשבת דכיפר וע"כ ה"נ יצא ידי קריעה וע"ז משני דאם מטעם בהיל אתית לחלק והיינו אליבא דר' יוסי עדיין ושפיר י"ל דע"כ ברייתא היא דמבעי"ל לאשמעינן דיצא ידי קריעה כיון דר' יוסי נמי לשיטתי' דפוטר בטעה בד"מ אף דלא עביד מצוה כתי' הש"ס בסוכה הא דעולת העוף שנמצא בין אגפיים הנ"ל א"כ ה"ה די"ל טעמא דמתני' דפטרה משום דהוה נמי טעה בד"מ ולעולם אף דלא עביד מצוה והייני אף יצא ידי קריעה פטור וע"כ איצטריך ברייתא לפרושי דלא מה"ט דנינן לה ואליבא דר' יוסי אלא אליבא דר' שמעון דוקא כנ"ל והוה צריך מימר (היינו הברייתא איצטריך לאשמעינן) דר' שמעון היא כנ"ל וזהו הקישור בירוש' חברייא בעון קומי ר' יוסה (דלא הך ר' יוסי דלעיל) לא כן א"ר יוחנן בשם ר' שמעון מצה גזולה אינו יוצא בה יד"ח בפסח כו' דבפסחים ע"ב ע"ב א"ר יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור דעביד מצוה ודבעי עביד מצוה וכ"ש בנתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו דחייב דלא עביד מצוה דהיינו נמי כר' שמעון דלעיל ובלולב הגזול פוסל נמי ר' יוחנן משום ר' שמעון משום מצהב"ע בסוכה ל' ע"א ומצהב"ע לא שייכא אלא היכא דאין עשה דוחה ל"ת כנ"ל וזה דפריך הירוש' אמאי הוה בגזילה מצהב"ע וע"כ דאין המדוהל"ת ואמאי בקורע על מתו פטור ויוצא ידי קריעה ולא אמרינן דהוה נמי מצהב"ע ומשני תמן גופה עבירה דבאוכל מצה גזולה שבמה שאכלה נעשית העבירה שיותר אינו יכול לקיים עשה דוהשיב את הגזילה ואף דהוה בעידנא י"ל דאין העדוהל"ת משום דר' יוחנן לשיטתי' במכות י"ד ע"ב דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו י"ל דכיון דהל"ת ניתקה לעשה דוהשיב הוה גזילה כל"ת ועשה ביחד ע"כ אין עשה דאכילה דוחה לל"ת דגזילה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכס' התוס' חולין פ' ע"ב ד"ה הנח דה"ע דעשה דוהשיב את הגזילה מנתקה תרי לאוון לאו דלא תגזול ולאו דלא תעשוק משום שיש בה מעשה תיקון ועשיית הלאוי כו' וא"ש לפי"ז דל"ש בין לולב הגזול למצה גזולה אף שבלולב הגזול יכול לקיים עשה דוהשיב אף לאחר שיצא בו יד"ח משא"כ במצה שנאכלת כו' כנ"ל דמ"מ הדין שוה בשניהם לר' יוחנן בשיטתי' הנ"ל דאין לומר בתרווייהו דעשה תדחה הל"ת דגזילה משום דגזל הוי כל"ת ועשה ואין עדול"ת וע' וע"כ הוה בשניהם מצהב"ע

וז"ש ר' יונה הדא אמרת בתחילה אבל בסוף לא דמים הוא חייב לו ר' יונה אמר אין עבירה מצוה ר' יוסה אמר אין מצוה עבירה א"ר אילא אלה המצות אם עשיתן כמצותן הן מצוות ואם לאו אינן מצות דבירושל' פ"ב דחלה ה"א ובביצה פ"א פליגי ר' יונה ור' יוסי דר' יונה אמר עדול"ת אעפ"י שאינה כתובה בצדה ור' יוסי אמר אין עדול"ת אלא א"כ כתובה בצדה כו' וכבר דחה השאג"א בתשו' סי צ"ו דברי הר"ש בחלה שפי' מחלקותם אי עשה דקודם הדיבור אלים לדחות לל"ת או דוקא עשה דלאחר הדיבור אלימא כתי' התוס' קידושין ל"ח ע"א ד"ה אקרוב משום דבביצה בעשה דכיסוי פליגי דהוה עשה דאחר הדיבור וע"כ כתובה בצדה בצדה ממש בסמוכין קאמרו ע"ש. ולפיענ"ד י"ל עפ"י דהתוס' חולין פ"א ע"ב הנ"ל לחלק עוד בעשה דדוחה ומנתק תרי לאווין דהיינו דווקא באינן סמוכין להדדי כו' שהק' השעה"מ בפ"א מהל' חו"מ ה"ג הא תרי לאווי דגזל לא תגזול ולא תעשוק הם סמוכי להדדי ואפי"ה ניתקו לעשה דוהשיב שדוחה אותם. וכ' להוסיף בדברי התוס' בהך חילוקא עפ"י דבריהם בזבחים קי"ד ע"ב ד"ה אלמא דעשה דוחה ת"ל רק באינם סמוכים גבי הדדי הלאווין אצל העשה דאילו בסמוכין גבי הדדי העשה אצל הלאווין אמרי' אדרבה דלכך סמכן גבי הדדי לומר שאינה מנתקן כו' וזה י"ל נמי בס' ר' יונה דעדול"ת אעפ"י שאין כתובה בצדה היינו בסתם עדול"ת בין כתובה בצדה בין לא כתובה עדול"ת אבל שתהא עשה דוחה ומנתק תרי לאווין כמו דעשה דוהשיב את הגזילה דוחה ומנתיק לאו דלא תגזול ולאו דלא תעשוק לא אמרי' הכי אלא בלא כתובה בצדה כחידוש השעה"מ בלא סמוכים גבי הדדי הלאוין אצל העשה. אבל לר' יוסה י"ל דס"ל כפי' היבין שמועה מובא בשעה"מ שם שעשה מד' התוס' שני כללין ע"ש ולדידי' דבעי' כתובה בצדה י"ל נמי היינו שגם העשה תהי' סמוכה לת"ל דבכה"ג דוקא היא דעשה דוחה ומנתק ת"ל כמו דעשה דשליח הקן ונותר אף דליכא בהני רק לאו אחד מ"מ כיון דסמוכים הם העשה להל"ת הוה ניתק לעשה ואין לוקין עליהם ה"ה בתרי לאוין ל"א דנידחין וניתקן מקמי עשה אלא בסמוכין דוקא. ועפי"ז היה אפשר ליישב קושי' התוס' בתמורה ד' ע"ב ד"ה וכל שהק' אהא דפריך אביי התם וכל ל"ת הניתק לעשה לא לקי והא מימר דלהנל"ע היא ולקי כו' ומשני משום דהוי"ל תרי לאוין וחד עשה הילכך לא אתי חד עשה ועקר תרי לאווי כו' וכי תעלה על דעתי' דאביי לומר על לאו הניתק לעשה דלקי והרי שילוח הקן אין לוקין משום דהוי' להנל"ע וכן נותר כו' ותי' דפשוט לי' בשילוח הקן ונותר ואונס משום דסמוכי עשה דידהו אלאו דלא לקי אלא שהיה תמיה אלאו דמעשר דלא סמוך מכל מעחרותיכם תרימו אלאו דלא תאחר וחשוב נל"ע ומשו"ה פריך והרי מימר כו' ואעפ"י דסמך העשה אחר הלאו לקי כו' דתירוצם קצת דחוק דלהנ"ל י"ל דאביי פריך באמת אליבא דר' יוסי בירוש' הנ"ל דאמאי מימר לא הוי נל"ע כיון דסמיכי לאוי דידי' לעשה דכ"ש הוא מלאו דמעשר דלא סמיך וליהוי גם מימר נל"ע כמו שלוח הקן ונותר דסמוכי עשה דידהו אלאווי ומשני דבחרי לאוי ל"א דלהוי נל"ע. וה"ט י"ל נמי לר' יוסי דבת"ל ל"א דהוי' נל"ע אף בסמוכין ומכ"ש באינן סמוכין כבגזל דל"ה נל"ע לדידי'. משא"כ לר' יונה שפיר י"ל דלגזל הוי נל"ע משום דלא סמוכים עשה לת"ל כנ"ל ולפיז"ה ס"ל נמי כר' יוחנן דהוי' מצהב"ע אוכל מצה גזולה דאין עשה דוחה ת"ל ועשה אף אי נימא דעשה דוחה ת"ל לחוד אי ליכא עשה בהדייהו כנ"ל מ"מ בדאיכא עשה בהדי חד לאו אפי' אמרי' בעלמא דאין עשה דוחה לתו"ע והיינו דקאמר ר' יונה אין עבירה מצוה אבל מצוה יכולה להיות עבירה דהיינו מצהב"ע וכן י"ל דאלעיל מני' קאי דקאמר לעיל הדא אמרת בתחילה אינו יוצא אבל בסוף לא דמים הוא חייב לו כו' דגם זה יתפרש עפ"י שיטתי' הנ"ל כיון דעיקר הסברא דגזל הוי מצהב"ע משום דלר' יוחנן הוי לאו הנל"ע ואין עשה דוחה ל"ת ועשה כו' ובתוס' חולין קמ"א ע"א כ' בשם הריב"א דאף דאין עשה דוחה לתו"ע מ"מ הל"ת נידחת מפני העשה דאלימא מל"ת ואין לוקה עלי' ולא נשארת כ"א עשה נגד עשה כו' א"כ ה"ה די"ל דבדיעבד יצא במצהב"ע כיון דבסוף היינו בדיעבד רק דמים הוא חייב לו כתי' הש"ס במכות ט"ז ע"א התם בגזילה כיון דחייב בתשלומין אין לוקה: ומשלם ועי' בשעה"מ בפ"ח מהל' סוכה ובתשו' יד אליהו סי' כ"ג לחלק במצהב"ע להכשיר בדיעבד וע"כ במצהב"ע דגז"ש י"ל עפ"י סברתינו הנ"ל לחלק בין לכתחילה לדיעבד ובתשו' נובי"ת סי' קל"ד האריך הגאון מהרש"ל להחמיר אף בדיעבד אבל הלשון בירוש' דאין עבירה מצוה באמת י"ל הכי שהעבירה היינו הל"ת נידחת מפני המצוה היינו העשה ולא נשארה רק עשה לצד עשה כס' הריב"א הנ"ל

אבל ר' יוסי דלשיטתי' אין עדול"ת אא"כ כתיבה בצדה וגם גזל ל"ה נל"ע לדידי' כיון דאין עשה דוהשיב את הגזילה כתובה בצדה דלאווי דלא תגזול ולא תעשוק או