בית אבא לב

לחכמים כח לגזור על השבותין בביה"ש ולשיטתי' אמנם בסוגי' דנזיר הנ"ל דאמרי מה לי ח"ל מ"ל ת"ל והיינו בלאווין חלוקין דוקא וה"ה בעשה דוחה תרי לאוין חלוקין שפיר יכול לסבור גם ברישא דמתני' בנתנו באילן דאף על שני שבותין חלוקין כאלו לא גזרו עליהם ביה"ד, משא"כ בסיפא דמתני' דנתנו במגדל כו' דשני השבותין אינן חלוקין לשיטתי' בכה"ג ל"א מה לי ח"ל מ"ל ת"ל ודאין עשה דוחה תרי לאוין שאינן חלוקין כנ"ל ע"כ סובר ר' אליעזר שפיר דגזרו על שני שבותין בביה"ש כנ"ל

ה) ובאופן אחר י"ל קושי' השע"א הנ"ל עפ"י ביאורו של השאג"א בתשו' סי' צ"ו דלא אמרינן מצוה הבא בעבירה אלא היכא דאי אפשר לומר בה דעשה תדחה הל"ת כגון שיש נגד העשה עול"ת או ל"ת שי"ב כרת או מיתה שאין כח בעשה לדחות כו' אבל בסתמא אמרי' דעדול"ת ול"ה מצהב"ע ובסוכה ל' ע"א א"ר יוחנן דלולב הגזול פסול אף ביו"ט שני משום דגזיה"כ היא לאסרו שנא' והבאתם גזול ואת הפסח וגו' ל"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש והוי מצהב"ע והק' בתוס' ד"ה משום אמאי פסלינן לולב של אשירה ושל עיה"נ מטעם כתותי מיכתת שיעורא ולא משום מצהב"ע ותי' דהני לא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בה, אבל בהני לא מחמת עבירה שנעשית בהו נפיק בהו וכבר נלאו רבים בכוונת חילוקם והרב ק"ע בפי' לירוש' פי"ג ה"ג דשבת רצה להתאים דהתוס' אלו לחי' הגמ' שם דחברייא בעון קומי ר' יוסי לא כן א"ר יוחנן בשם ר"ש מצה גזולה אין יוצאין בה יד"ח בפסח א"ל תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כו' שבמה שאכלה נעשית עיקר עבירה שאינו יכול לקיים יותר מצות והשיב את הגזילה אשר גזל כו' דזהו כתי' התוס' בלולב הגזול דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בה וכ"ה בתשו' חת"ס בחלק ששי ולדידי צ"ע וביאור דמיונם להשוות חילוקא דמצה גזולה ולולב הגזול דדוקא במצה גזולה שייך לומר היא גופה עבירה שע"י עבירת גזל מקיים המצוה באכילה ואינו יכול לקיים יותר מצות השבה כפי' הק"ע, משא"כ בלולב הגזול שאינו אכלו איך שייך לומר היא גופה עבירם דהרי גם לאחר נטילתו יכול לקיים עשה דוהשיב אה"ג וגם במצה גזולה גופא צ"ב לס' השאג"א הנ"ל אמאי הוי' מצהב"ע כלל מנימא אדרבה כיון שבאכילתו נעשית העבירה הוי' בעידנא ממש ויצא גם יד"ח דעשה דאכילת מצה תדחה הל"ת אשר ע"כ נ"ל בהקדם לפרש כל דברי הירוש' אלו מרישא לסיפא דענינא שנתקשו בה הק"ט ובגליון הש"ס שם כדי להבין ולהשיג כוונת דבריהם בחילוקא הנ"ל כי עמוקים הם מאד. דאמתני' דהקורע בחמתו ועל מתו כל המקלקלין פטורין בעון היאך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת אף הכא לא יצא ידי קורעו כו' הק' בגליון הש"ס שם הא במתני' לא קתני שיוצא בה ידי קריעה ורק בברייתא ושם מבואר דחייב

ונ"ל דבפסחים ע"ב ע"ב פליגי ר' מאיר ור' שמעון דלר"מ אחד זבחים הראוין ואחד שאי"ר וכן השוחט לשם אימורי ציבור פטור ולר"ש לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושיע על שאי"ר שחייב על מה נחלקו על הראוין שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ועי' בתוס' דף ע"ג ע"א ד"ה שחטו וכן בשבת קל"ז ע"א א"ר שמעון לא נחלקו ר"א ור"י בהיו לו שני תינוקת א' למול בשבת וא' למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת שהוא חייב (דלא עביד מצוה והוי' כאי"ר) על מה נחלקו על שהי"ל א' למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל של ע"ש בשבת שר"א מחייב אף דעביד מצוה והוי' כראוין ור"י פוטר ולר' מאיר במל של ע"ש בשבת לכו"ע פטור כי פליגי במל של אחר שבת בשבת לר"א חייב דנפק"ל מע"ז ולר"י פטור משום דטרוד כו' והיינו דקשי' להירוש' מדתניא בתוספתא דהשוחט חטאתו בשבת כיפר א"כ הוי"ל עביד מצוה ואפי"ה מביא אחרת משום שחלל שבת דאף דאמרי' בעלמא דסתם מתני' ר' מאיר וסתם תוספתא ר' נחמי' דהיינו לפעמים נמי ר' מאיר מ"מ ע"כ דלא אתי' הא בשיטתי' דר' מאיר הנ"ל לחייב אף בעביד מצוה אליבא דשום תנא ורק אליבא דר' שמעון דשיטתי' הנ"ל הוא די"ל הכי ואליבא דר"א דוקא דמחייב אף במל של ע"ש בשבת אף דעביד מצוה כנ"ל א"כ מתני' דקתני דהקורע על מתו פטיר אתי' נמי אליבא דר"ש וכר' יהושיע דפוטר משום דעביד מצוה א"כ משמע דס"ל למתני' דיצא ידי קריעה דאי לא יצא ידי קריעה גם לר"י אליבא דר"ש חייב כבתוס' פסחים הנ"ל א"כ אין מקים לטעות בפי' מתני' לומר דסברא דלא יצא ידי קריעה ול"ל לברייתא לאשמעי' מעי' דיצא ידי קריעה מאחר דממתני' ידענוה בלא"ה כיון דפוטר והיינו דמקשה וז"ל הכי שייך למימר אף הכא דלא יצא ידי קריעה אלא כר' שמעון כו' והיינו דע"כ לא אתי' מתני' כר"מ אלא כר"ש כנ"ל וע"ז משני הירוש' דברייתא מבעי"ל לאשמיעינן דיצא ידי קריעה ומדפוטר במתני' ל"ה ידעינן עדיין דס"ל דיצא ידי קריעה דהוו"א דה"ט דפטור משום דהוי' מלאכה שא"צ ל"ג כיון דאסור לקרוע בשבת הוי' עי"ז בשבת מלאכה שא"צ לגופא ע"כ קמ"ל ברייתא דיצא ידי קריעה כיון דעל מתו הוא קורע כבתוס' שבת ק"ה ע"א ד"ה הא ר"י דבמת דדי' חשוב מתקן ואף שאסור לכתחילה לקרוע בשבת הוי' מלאכה הצריכה לגופה והיינו ע"כ משום דיצא ידי קריעה ועביד מצוה דאל"כ היה חייב כיון דלא עביד מצוה וה"ט דמתני' דפוטר משום דאף דהוי' מלהצל"ג כיון דקורע על מתו כו' משום דעביד מצוה והא אשמעינן ברייתא לפרש טעמא דמתני' דיצא ידי קריעה שזהו מכוון נמי בלשון הירוש' דר' שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר כו' היינו אף דאוקימנא מתני' דר"ש היא מ"מ איצטריך ברייתא לאשמיעינן דיצא ידי קריעה אף לר"ש אף דקתני הקורע על מתו פטור וע"כ משום דעביד מצוה מ"מ הוו"א דה"ט דפוטר משים דהוי' מלאכה שאצל"ג ור"ש פוטר במל' שאצל"ג דהכא הוי מלאכה הצריכה לגופה ומ"מ פוטר משום דיצא ידי קריעה והוי' עביד מצוה כנ"ל. ול"ק לפי"ז קושי' השיורי קרבן דאין מהירוש' שום סתירה לתי' הר"י בתוס' הנ"ל דלהירוש' גם לר"ש בקורע על מתו הוי' מלאכה הצריכה לגופה וגם קושי' גליון הש"ס הנ"ל נמי ל"ק עפ"י פירושנו בדברי הירושל' דזה היה באמת השקו"ט דגמ' אי איצטריך ברייתא לפרש לן דיצא ידי קריעה אף דממתני' נמי משמע הכי דקתני פטור ובתוספתא מחייב בשוחט חטאתו בשבת דע"כ דתרוייהו אליבא דר"ש כנ"ל ובהך שיטה שקו"ט הגמי דא"ל תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גורמת לו א"ר יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאילו לא שאמרת לו שיביא היאך היה מתכפר לו הוי' צריך מימר דר' שמעון הוא כו' דר' יוסי בסיכה מ"א ע"א ובפסחים ע"ב ע"ב סובר דיו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרה"ר דפטור דפריך עלה מהא דעולת העוף שנמצאת בין אגפיים וכסבור דחטאת העוף היא ואכלה פטור מאי קמ"ל דטעה בד"מ פטור היינו הך כו' ומשני דאיצטריך לאשמועינן דטעה בד"מ פטור אף בלא עביד מצוה ופריך מהשוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת דחייב חטאת וצריך תמיד אחר כו' ומשני כגון שהביאו מלשכה שאינן מבוקרין דאין זה טועה בד"מ שבלשכה זו אין עומדין להקרבה ואינו חרד ולא בהיל כתי' הש"ס אליבי' בפסחים דזמנה בהיל ע"ש. דעפיז"ה היינו דמקשה הירוש' דאכתי ל"ל לברייתא לאשמועינן בפי' דמתני' דיצא ידי קריעה דבלעדה ל"ה ידעינן הא בלא"ה הוי ידעינן דיצא ידי קריעה דתמן בשוחט חטאתו בשבת