בית אבא לא

מ"א ע"א ד"ה ואי הק' מנ"ל התראה בעיר הנדחת דמהני לא אתי' שכן ממונן פלט ולעיל מ' ע"ב משמע דבעי התראה ונ"ל דהנה דבי ר' ישמעאל שם תנא כ' המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש והיא מהספרי ושם איתא ר' יצחק אומר אינו צריך מה ע"ז חמורה אינו חייב עד שיתרה בו מעין מלאכתו ק"ו לכל מצות שבתורה מכאן לכל אביה מלאכות שבתורה שמתרין בהן מעין מלאכתם כו' והנה הלח"מ שם כ' דהרמב"ם הוציא דינא דעיר הנדחת צריכה התראה מסנהדרין קי"ב ע"ב דר' יוחנן אמר דנין וסוקלין דו"ס דעד חציין מחזיקין להם כיחידים ור"ל אמר מרבין להם בתי דינים שיגמור דין כולן ביום אחד ופסק כר"ל דהש"ס שקו"ט בדר"ל כו' א"כ י"ל דלת"ק דר' יצחק דספרי דהוא תנא דבי ר' ישמעאל בסנהדרין מ"א ע"א הנ"ל דס"ל מקושש שהתרו בו ועדיין הוא מקושש דל"ל מע"ז כר' יצחק משום כיון דהכא ביחוד מיירי ובעיר הנדחת לר' יוחנן דנין וסוקלין דנין וסוקלין דאין צריכין התראה גמורה וה"ט נמי דר"ע דנראה דל"ל הא דר' אליעזר דאף גדולים אין נהרגין אלא עפ"י עדים והתראה מדמבעי"ל קרא דונתן לך רחמים ורחמך על הקטנים שבתוכה משמע דגדולים א"צ התראה משום דדו"ס דו"ס דמחזקינן להו כיחודים ע"כ ל"ל מע"ז שצריך להתרות מטין מלאכתן אבל להתרות בהן בסתמא מודה דצריך והיינו סתמא דגמ' דסנהדרין מ'. שהביא הכ"מ הנ"ל דעדים זוממים לא דמי לעיהנ"ד ויחוד העובד ע"ז שכן אלו צריכין התראה אף שרק בסתמא ולא מעין מלאכתן ומ"מ גם זה חשוב התראה ועדים זוממים א"צ התראה כלל א"כ גם קושי' התוס' בדף מ"א ע"א הנ"ל דמנ"ל דעיהנ"ד צריכה התראה כלל דמהני לא אתי שכן ממונן פלט כו' ל"ק דבאמת התראה גמורה מעין מלאכתן שניהם כן עיר הנדחת וכן יחוד העע"ז ל"צ רק התראה שאינה גמורה דאין למדין מע"ז ברבים ולר"ע ולרבה ור"י ור"ז לשיטת התוס' שבת הנ"ל גם בכל איסורן א"צ התראה מעין מלאכתן אבל ר' יצחק י"ל כדר' אליעזר ס"ל וכר"ל דכן בעיהנ"ד דדינן כרבים מרבין להם בח"ד שצריכין התראה גמורה ונפק"ל מינייהו לכל איסורין ולא עיר הנדחת מהנהו ול"ק קושי' התוס' דל"ל עיה"נ מהנהו שהנהו ממונן פלט דאדרבה הנהו ילפינן מעיה"נ ואי תימא דעיה"נ חמירא שאין ממונן פלט משא"כ אינהו י"ל דבעיר הנדחת גזה"כ היא ולר"א נכסי צדיקים שבחוצה לה נמי פלט ורק שבתוכה אובדין ונתן לך רחמים אב"ד קאי כו' ליה רק גזה"כ א"כ י"ל כס' הכנה"ג הנ"ל דלא בעי' התראה משום נטען דוקא היכא דל"ה רק משום לזות שפתים דדמיא למקיים ואינו מבטל לר"ע דלוקה במקיים כלאים לא צריך להתרות התראה גמורה אלא דבזה בדיעבד לא תצא כחי' הב"ח וב"ש אבל באיכא איסור כל שלא היתה התראה מאיסור אחר שלא יוכל להצדיק שסבר שמלעיג עליו חשוב עובר עד"ח כנ"ל

ג) ובאופן אחר נ"ל קוש' השע"א הנ"ל לחילוק הפרמ"ג בס' שושה"ע הנ"ל בסוגי' דנזיר דאמרינן מה לי ח"ל מ"ל ת"ל דוקא בכ"ג ונזיר שהם לאוין חלוקים אבל באינן חלוקים לא ולס' הפנ"י הנ"ל דה"ה לענין עשה שתדחה ת"ל נמי י"ל הכי דרק בלאוין חלוקין ע"ד ת"ל משא"כ באינן חלוקין אין ע"ד ה"ל כנראה מלימודא דר"ע למקיים בכלאים דלוקה מלימודא דבהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ריבוי הלאוין שאינן חלוקין כנ"ל באופן הראשון בהך שיטה דפליגי ר"ע ור"י בזה וע"כ ברישא דמתני' בנתנו באילן דבנטילתו לעירוב ישנן שני שבותין חלוקים שמשתמש באילן ומוציא מכרמלית לרה"ר דבכהאי"ג עשה דוחה ת"ל מפני שהם מחולקים ה"נ בשביל מצות עירוב לא גזרו רבנן על שני שבותין מחולקין בביה"ש אבל בסיפא דמתני' בנתנו במגדל ששני השבותין העומדים נגד מצות עירוב אינן חלוקים דשבות דטלטול הסכין כדי לחתוך החבלים שאינו לצורך תשמישו ושבות דחתיכת החבלים, דבדחיית עשה לח"ל בכהאי"ג לא אמרי' מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ואין עשה עשה דוחה ת"ל שאינן חלוקים וכמו דגוף הסברא הזאת לחלק בין ח"ל לת"ל ובין מחולקין לאינן מחולקין נובעת רק מגז"ש דרבי הנ"ל שם בסוגי' דנזיר דפליגי בה ר"י ור"ע כנ"ל שפיר סובר ר' אליעזר לחלק אליבא דרבי בין רישא דל"ג על ש"ש משא"כ בסיפא גם לרבי גזרו על שני שבותין כנ"ל

ד) עוד י"ל בא"א לתרץ קושי' השט"א הנ"ל ודלא כס' הפרמ"ג הנ"ל דלא פליגי ר"י ור"ע בסברא דמ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ורק דר"י מיירי בלאוין חלוקין ובכהאי"ג ס"ל הכי אבל באינן חלוקין מודה לר"ט דל"א מ"ל חיל כו' אלא דבאמת גם בזה פליגי ר' ישמעאל ור"ע דלר"י ל"א מ"ל ח"ל כו' אלא בחלוקין משא"כ באינן חלוקין ולר"ע גם בחלוקין ל"א מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ומינה לענין דחיית עשה לת"ל גם בחלוקין אין עשה דוחה ת"ל ור' אליעזר בסיפא דמתני' בנתנו במגדל דאמר דאינו עירוב דגזרו על שני שבותין בביה"ש באמת פליג על רבי דאי"ל ברישא דמתני' בנתנו באילן דלא גזרו על שני שבותין בביה"ש וכן ר' יוסי דפליג עם ר' אליעזר בנתנו במגדל דה"ז עירוב ס"ל נמי כרבי דכולהו לשיטתייהו אזלו דהנה הר"ן בביצה ריש פ' המביא כ' דלמ"ד תוס' שבת דאורייתא וצריך להוסיף מחול על הקודש קודם ביה"ש הוא משום דס' ספיקא דאורייתא לחומרא וכ"כ האחרונים דרק למד"ס הכי היא די"ל דחכמים גזרו על השבותין בביה"ש דאילו למד"ס ספיקא מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא כיון דגוף ביה"ש אף במלאכה דאורייתא הוא רק מדרבנן ל"ל דחכמים גזרו גם על השבותין בביה"ש דא"כ הוי' תרי דרבנן ועי' במנ"ח ס"מ שי"ג מש"כ בזה, והנה שיטת הרמב"ם בפ"א מהל' שביתת עשור הל' ו' דל"ל לר' עקיבא תוספות לשבת כלל כמש"כ הה"מ והלח"מ שם ולשיטתי' בסוגי' דנזיר הנ"ל דפליג על ר' ישמעאל ואליבא דרבי בגז"ש דידי' שם דאף בלאוין חלוקים כבכ"ג ונזיר מבעי"ל קרא לזה ולזה דלא אמרינן מה לי חד לאו מ"ל ת"ל כנ"ל וכן בכריתות כ"ב ע"א סובר דרק בהי' מתחילה שני חתיכות ואח"כ ניטל אחד מהם או בנאכלה מקודם הראשונה ואח"כ השני' הוא דחייב בא"ת כו' דמשמע דס"ל דבעינן דוקא ח"א מב"ח ואיתחזק איסורא אבל בלא"ה ספיקא מה"ת לקולא וכ"כ ס"ל נמי לרבי שם בדף י"ז ע"א ע"ש וכן לר' יוסי שם ע"כ לדידהו לרבו ברישא דמתני' בנתנו באילן דאיכא שני שבותין חלוקין משתמש באילן ומטלטל מכרמלת לר"ה אף דמצות עירוב עומד נגדם כיון דבכל עשה נגד תרי לאוין חלוקין בשיטתי' לא אמרי' מ"ל ח"ל מ"ל ה"ל ואין עשה דוחה תרי לאוין ה"נ דאיכא תרי שבותין חלוקין הי"ל לגזור אף נגד מצות עירוב ורק משום דלשיטתיהו דספיקא מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא כיון דגוף ביה"ש אף במלאכה דאורייתא ל"ה רק מדרבנן ליכא למגזר על שבות דא"כ ליהוי' תרי דרבנן כנ"ל ולהכי סברוהו לסתמא דמתני' דאתי נמי אליבא דר"ע כבסנהדרין פ"ו ע"ב הנ"ל בשיטתי' דבאיכא ת"ש חלוקין אף נגד מצות עירוב היה לגזור עליהם כמו דעשה אינה דוחה ת"ל חלוקין כנ"ל לאוקמה אף אליבא דרבי בשיטתי' בגז"ש דסוגי' דנזיר הנ"ל אליבא' דר"ע דמשום דס' ספיקא מה"ת לקולא דלא גזרו אף בב"ש ביה"ש וכן לר' יוסי אף בסיפא דמתני' בנתנו במגדל ורק דאיהו לא מחלק בין לאוין או שבותין מחולקין או לא ועפ"י שיטתו בסמה"ת לקולא אף אי היו שני שבותין עירובו עירוב דל"ג עה"ש בביה"ש ורק משום דלדידי' כל הכלים ניטלים בשבת כו' ליתא בסיפא רק שבות אחד אבל לר' ישמעאל ס"ל בר"ה ט' ע"א דתוס' שבת דאורייתא וע"כ דסמה"ח לחומרא וכן ס"ל נמי לר' אליעזר בכריתות י"ז ע"א דאף בספק חתיכה אחת חייב א"ת ע"כ מן הדין הי"ל