בית אבא ל

עוד הק' הפר"ד הא קימ"ל בתרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי אמאי לא יפריש אף חטה אחת ויחזור ויערבה אח"כ כו' ונ"ל דבמל"מ בפ"ו ה"ז ממ"ע האריך בדין נתינה והפרשה בתרומה הי מינייהו גומר והביא בשם ר' ישעי' לחלק בין להוציא מידי טבל היא דמהני הפרשת חטה אחת לקיום נתינה דצריכה שיעור כו' והרמב"ן ז"ל בס' ה"מ ס' נמי דהפרשה היא מצוה בכ"ע והנתינה בפ"ע ובתשו' נובי"ת בחיו"ד סי' ר"א. ואמנם בירוש' פ"ו ה"א דתרומות מביא פלוגתת רבי ור"א בר"ש בקרא דונתן לכהן את הקדש דלת"ק מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו ולראבר"ש אף הפרשתו מקדשתו כו' ומוקי נמי דר' יוחנן דאמר בגזל תרומה מאבי אמו כהן דצריך לשלם לשבט ס"ל כרבי דרק מתנתו מקדשתו דקפדה רחמנא אנתינה, ור"ל דס"ל דא"צ ליתן לשבט ס"ל כראבר"ש דאף הפרשה מקדש ולא בעי' נתינה כו' משמע דפלוגתתם הוא גם בלהוציא מידי טבל דלרבי ור' יוחנן נתינה דוקא מקדש ומתקן ולראבר"ש ור"ל אף הפרשה מקדש ומתקן ומיושב לפיז"ה קושי' התשב"ץ הנ"ל בסוגיא דיומא פ"ג ע"ב דלרבי א"צ לעשר משום דלרבי רק הנתינה מקדשה ובצריכין להאכילו כולו מיירי דאין חטה אחת פוטרת את הכרי לרבי, כדאוקמה נמי בקידושין נ"ח ע"ב לרבי דאין חטה א' פוטרת את הכרי וגם שם י"ל דמהאי סברה ושיטתי' דרבי הוא דמוקמינן לה הכי אבל לראבר"ש דהפרשה מתקן והנתינה הוא מצוה בפ"ע ס"ל דלא יאכל עד שיעשר וגם קוש' הפר"ד לת"ק דמאכילין אותו טבל לא וק' לכללא דגמ' דסנהדרין פ"ד ע"א דסתם תוספתא ר' נחמי' היא ור' מאיר ובתו"כ פ' אמור הגירסא במקום רבי דבירוש' הנ"ל ר' מאיר דמתנתו מקדשתו ואין הפרשתו מקדשתו, וה"נ בצריך להאכילו כלו מיירי דאי אפשר לתקן וליתן לכהן כדי נתינה להוציאה מטבלה וע"כ מאכילין אותו טבל והארכתי בזה במ"א

ובד"ז י"ל קושיות השעה"מ פ"י מה' מ"א ה' י"ז בדברי הרמב"ם בפ"ו הי"ג מנזירות דנזיר וכהן שפגעו במ"מ דיטמא נזיר ואל יטמא כהן מפני שקדושתו קדושת עולם כחכמים דר' אליעזר בנזיר מ"ז ע"א למש"כ בפ"ה הכ"א מנזירות דנזיר שטימא עצמו לוקה ד' מלקיות משום לא יטמא משום לא יחל כו' א"כ איכא בנזיר ריבוי לאוין מבכהן שאינו לוקה אלא אחת ולס' הראב"ד הנ"ל אמאי לא יטמא כהן. ואף ר"א דפליג וס' דיטמא כהן לאו מה"ט הוא דפליג כו'. ולהנ"ל י"ל דהא דר"א לא פליג מהאי טעמא דריבוי לאוין משום דר' אליעזר לשיטתי' דהיכא דריבוי לאוין הם בענין אחד אמרי' מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ולה"ק דרק משום דאין כהן מביא קרבן על טומאתו להכי יטמא כהן ובלא"ה יטמא נזיר אף דאיכא בי' ד' לאווין כיון דענין טומאה אחת הוא אמרי' מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ולאשר סתם ב"פ דר"א הוא ר' יהושיע י"ל עפ"י סוגי' דקידושין כ"ו ע"ב במעשה בר' גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה א"ל ר"ג לזקנים עישור שאני עתיד למוד נתון לו ליהושיע ומקומו מושכר לו ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לו לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו כו' והק' בתוס' לפי' רש"י שהיה ממהר לתרום בעודו בספינה שהיה ירא שמא יאכלו בני אדם ממנו שיסברו שתרם דחזקה על חבר שאינו מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן כו' מה היה מועיל תיקוני' אדרבא גרע טפי שמא יאכלו בני ביתו הכל ואף העישור עצמו כו'. וכן למסקנתם בשם התוספתא דר' יהושיע הפריש ג"כ תרומת מעשר קשה כנ"ל והק' הפנ"י ומהרי"ט בחי' על לשון אדרבא גרע טפי' דמה גריעותא איכא הכא הא טבל במיתה כמו ח"מ א"כ יותר יש לחוש לאכילת טבל ממת שנחוש שיאכלו הכל וקיימא באיסור תרומת מעשר, וכ' עפ"י סוגי' דיומא פ"ג ע"א הנ"ל דמאכילין אותו הקל הקל ולחכמים טבל מיקרי קל לגבי תרומה וקימ"ל כחכמים וע"כ צ"ל כתי' התוס' שלא הי"ל חששא בכך שהיה הרבה תבואה בכרי והיה יודע שלא יאכלו ב"ב הכל קודם שיבא כו' מהנראה מסיגי' זו דר"ג ור' יהושיע ור"ע ס"ל כחכמים דמאכילין אותו טבל ולהנ"ל דבריבוי לאווין בענין אחד אמרי' נמי לדידהו מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ע"כ ס' נמי דיטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם ואף דבנזיר איכא ריבוי לאווין מבכהן אמרי' בט"א מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל וא"ש פסק הרמב"ם. ז"ל ולמה שהרויחנו דגם לר"ע ס"ל הכי י"ל עפ"י גמ' דסנהדרין פ"ד ע"א הנ"ל בסתמא דתוספתא כו' דכולהו אליבא דר"ע כו' דע"כ מאכילין אותו טבל ולא משגיחינן אריבוי הלאוין וס' זו יש להתאימה לשיטת הרב שושה"ע הנ"ל דר"י, ור"ע בלאוין מחולקים בכהן ונזיר הוא דפליגי בסוגי' דנזיר הנ"ל דלר' ישמעאל גם בלאוין מחולקין אמרי' מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ור"ע פליג דל"א הכי, אבל בענין אחד שפיר י"ל גם לר"ע דאמרי' מ"ל ח"ל כו'

והנה בבאה"ט באה"ע ססי' י"א הביא בשם הכנסה"ג שנסתפק מהא דאמרי' שם הנטען משפחה כו' לא יכנוס ואם כלה לא יוציא כו' כל היכא שהתרו בו וכנס לא מיקרי דיעבד ומפקינן לה מיני' כו' אם דוקא כשהתרו בו ממין האיסור שהוא עושה כגון שהוא נטען והתרו בו שלא ישאנה מחמת לתא דנטען אבל אם התרו בו מחמת דבר אחר לא תצא כיון שלא התרו בו משום נטען וכתב שדעתו מסכמת אף שלא התרו בו ממין האיסור תצא כיון דעבר על דברי חכמים כו' והח"מ הביא דהב"ח שמחלק בדבר שליכא חשש איסור אלא משום לזות שפתים אין מוציא וחלק עליו ובב"ש הסכים למעשה להקל כהב"ח והנה הלוות שפתים פי' רש"י ביבמות כ"ד. דאתו לאחזוקי לקלא קמא כו' שדמיון הדבר כמו במקיים כלאים שמחייב ר"ע משום שאינו מבטלו כפי' רש"י במוע"ק ב' ע"ב אע"ג דכ' לא תזרע כלאים גורעין ודורשין לא כלאים לא יהא כלאים שחייב אתה לבטלו כו' ושם פליגי רבה ור' יוסף במנכש ומשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרין בו רבה אמר מחום חורש ורי"א משום זורע ואיתיבי' ר"י לרבה ממנכש ומחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים. אא"ב משום זורע היינו דאסורה זריעה בכלאים, אא"א משום חורש חרישה בכלאים מי אסורה א"ל משום מקיים כו' וכולה ר"ע הוא ומה טעם קאמר מ"ט מנכש ומחפה בכלאים לוקה משום מקיים שר"ע א' אף המקיים כו'. וכ"כ לעיל לדעת התוס' שבת צ"ג ע"ב וכ"מ דלרבה א"צ להתראות על כל ל"ת אלא שלא יתרה משום לאו אחר שלא יסבור שמלעיג עליו כו' ובתוספתא פי"ד מסנהדרין קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה אין נהרגין דא"א נהרגין א"ל ר"ע מה אני מקיים ונתן לך רחמים ורחמך והרבך אם לרחם על הגדולים הרי כבר נא' הכה תכה אם לרחם על בהמתן הכנ"א ואת בהמתם לפי חרב מה אני מקיים ונתן לך רחמים אלו קטנים שבתוכה ר' אליעזר אומר אף גדולים אין נהרגין אלא עפ"י עדים והתראה כו' והרמב"ם בפ"ד מה' עכו"ם ה' ו' כ' ב"ד שולחין ודורשים וחוקרים עד שידעו בראי' ברורה שהודחה כל העיר כו' אח"כ שולחים להם שני ת"ח להזהירם ולהחזירם כו' והק' הראב"ד שלא מצא שתשובה מועלת אחר התראה ומעשה וכ' הכ"מ לתרץ דל"ה התראה גמורה מאחר של"ה לכל אחד בפרט' ולהכי מהני תשובה וראיתו מסנהדרין מ' ע"ב דאמרי' התם דעדים זוממים לא דמי לעיר הנדחת ויחוד העובד ע"ז שכן אלו צריכין התראה ועדים זוממין א"צ התראה כו' שאעפ"י שאינה התראה גמורה מ"מ שם התראה איכא כו' ובאמת התוס' בסנהדרין