בית אבא כט

דאין לנו הוכחה דס' כר' ישמעאל דבחול בא מחמש ובשבת משלש י"ל דס"ל כחכמים דבין בחול בין בשבת משלש הי' בא וא"כ ל"ל חילוקא דרבא אליבא דר"י במ"ל ח"ל מ"ל ת"ל דוקא בענין אחד אלא מיחוור יותר אליבא דרבי כדפליגי אליבא דגז"ש דלאביו ואמו דידי' בסוגיא דנזיר דמשמע מהתם כס' הששה"ע דרק בלאווין מחולקים הוא דאמרי' מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל אבל באינן מחולקים לא מרבינן בלאווין ע"כ קאמר דלרבי באיסור דאורייתא לא יאכל עד שיעשר מפני שמרבה בלאוין כנ"ל

ובד"ז י"ל גם קושי' הפר"ד השני' אמאי נאכילנו טבל ולא נפריש תרומה ונבטלה בכולה אף למי שסובר דאין מבטלין איסור לכתחילה מה"ת אין כאן רק לאו אחד משא"כ באוכל טבל עובר על כל כזית בלאו והוי' ריבוי לאוין כו' דהכו"פ בסי' צ"ט העיר מסוגיא דגיטין נד ליישב קושי' הפר"ח דאי"מ אי"ל היא מה"ת ממה דפריך בגמ' מנפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו דר"מ ור"י ר"י ורש"א בשוגג יעלו במזיד לא יעלו והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן היא דגזרו וקא קניס ר"י כו' וקשה דל"ל דמדאורייתא חד בתרי בטיל הא אפי' אי מה"ת לא בטל כיון דעיקר דאין מבטלין אי"ל איני רק מדרבנן נמי קשה אמאי קניס ר"י וע"כ משמע דהא דאי"מ אי"ל היא מה"ת. ובגמ' רמי התם דר"י אדר"י מנטיעה של ערלה ושל כה"כ שנתערבה בנטיעות אחרות כו' דאף במתכוין ללקוט יעלו בא' ומאתים ומשני רבא חזקה אין אדם אוסר חת כרמו בנטיעה אחת וכן א"ר א"ר יוחנן כו' א"כ לרבא דאין מבטלין א"ל מה"ת ל"ק קושי' המל"מ הנ"ל דרבא לשיטתי' דבריבוי לאוין בענין אחד אמרינן מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ולא קפדינין אריבוי לאוין כנ"ל

עוד י"ל עפ"י ס' הישי"ע באו"ח סי' תרע"ז בסוגי' דגיטין הנ"ל דבדבר שאסור בהנאה כבאיה"נ דמיירי התם לכו"ע אי"מ אי"ל מה"ת כיון שע"י ביטול האיסור נהנה מכמות המאכל שנתוסף כו' למש"כ המל"מ בפ"ב הי"ד ובפי"א הל' י"ח מתרומות להוכיח מתוס' שבת כ"ו. ופסחים ל"ד. ויבמות ס"ו: דהנאת כילוי בתרומה אסור מה"ת לזרים דאתי' מקרא דאת משמרת תרומתי בשתי תרומות הכ' מדבר אחת תרומה טהורה ואחת"ט כו' דהך לימודא הוא דר' אליעזר בבכורות ל"ד. ולשיטתי דמתרין אתולדה משום אב י"ל סברת רבא לחלק בלאווין דבריבוי בענין אחד לא משגחינן אריבוי לאוין ואמרי' מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל כנ"ל ע"כ מאכילין אותו טבל ולא קפדינין אריבוי לאוין בע"א כיון דגם הנאת כילוי ביטול התרומה היא מה"ת לכו"ע

והנה בישי"ע באו"ח סי' רמ"ו אות ג' הק' בהא דאסיר להשכיר בהמתו לנכרי כדי שיעשה בה מלאכה בשבת כו' הא כיון דמה"ת שכירות לא קני' ורק מדרבנן היא דאמרי' דקני מדין הפקר ב"ד הפקר אבל לא מהני רק להפקיר כח המקנה אבל לא להקנות להקונה שתהי' קנוי' לו א"כ מה מק' בגמ' בע"ז ט"ו. אשביתת בהמתו מאכילת תרומה הא שאני תרומה כיון דלא זכה הכהן מה"ת שתהי' הבהמה שלו אסור להאכילה בתרומה אף שיצאה מרשות ישראל בדין הפקר ב"ד הפקר מ"מ אין לכהן בה זכי' מה"ת משא"כ לענין שביתת בהמתו הלא על בהמת הפקר אין אדם מצווה על שביתתה א"כ ה"ה במושכרת לנכרי אין הישראל מצווה על שביתתה אף אי שכירות ל"ק מה"ת. ותי' דקושי' הש"ס היא באמת בזה הדרך דאם מדרבנן י"ל קנין ע"י השכירות והנאת כילוי בתרומה נמי ל"ה רק מדרבנן אמאי לא יאכילנה כרשיני תרומה ואמאי לא יועיל שכירות כו' ונעלם ממנו במח"כ שתי פעמים דברי המל"מ הנ"ל דהנאת כילוי בתרומה היא מה"ת וגם דהך מתני' דכהן ששכר פרה מישראל כו' חזרה ונישנית בסוגי' דיבמות ס"ו: הנ"ל דמשמע מינה להתוס' שם ד"ה לא דהנאת כילוי בתרומה היא מה"ת ומייתה המל"מ שם להוכחה. ואמנם בלא"ה ל"ק קושיתו דמה דפשיטא לי' דהפקר ב"ד ל"ה הפקר אלא להפקיר מאת המקנה אבל לא לענין להקנותה נמי להקונה שתהי' קנוי' לו כד"ת כו' נעלם ממנו דהרשב"א בגיטין ל"ו, והיש"ש בפ"ט דיבמות שהסבירו פלוגתת ר' אלעזר ור' יצחק בלימודא להפקר ב"ד הפקר דלר"י דנפק"ל מכל אשר לא יבא עד שלשה ימים וגו' הפקר ב"ד הפקר רק להוציא מרשות בעלים אבל לר"א דנפק"ל מאלה הנחלות אשר נחלו וגו' הפקר ב"ד מקנה גם לרשות זוכה כנחלה כו' ולפי זה י"ל קושי' הג"פ באה"ע סי' ק"כ בסוגי' דגיטין כ' דא"ר חסדא יכולנא למפסלינהו לכולהו גיטא דעלמא וא"ל רבא מ"ט אילימא משום דכי וכתב דילמא אקנוי' אקני' לי' רבנן ופי' רש"י והוי' כמאן דיהב לה איהי דהפקר ב"ד הפקר כו' והק' הג"פ האיך יקנה הבעל המעות דלא מצינו דמשום הפקר ב"ד אוקמי' ברשות אדם דבר שאינו שלו כו' דלס' הרשב"א ויש"ש הנ"ל י"ל דרבא אי"ל לימודא דר' אלעזר להפקר ב"ד הפקר מאלה הנחלות ושפיר אוקמי חכמים ברשותי' דבעל וכ"כ מצינו בפי' הרשב"ם לב"ב דף קע"ב. דמייתו לימודא דהפקר ב"ד הפקר שם לרב רק מלימודא דר' אליעזר מאלה הנחלות ולא מלימודא דר"י וכ"כ בזה במ"א לאוקמה בשיטתי' ושפיר פריך לשיטתי' אילימא משום דנ' וכתב דילמא אקנוי' אקני לי' רבנן מדין הפקר ב"ד הפקר דמהני. והנה בסוגיא דיבמות ס"ו: אמר רבא הילכתא כר' אמי דאמר דהדין עמו דהואיל וחייב באחריותן יאכלו ומק' ממתני' דישראל ששכר פרה מכהן ה"ז יאכילנה כרשיני תרומה וכהן ששכר מישראל דלא יאכילנה ותסברה נהי דמחייב בגניבה ואבידה באונסי' בכחשה ובנפחה דמי' מי מחייב הא לא דמיא אלא לסיפא כו' כהן ששכר פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה כו' וא"כ אית לי' לרבא גם הוכחת התוס' מהך מתני' דהנאת כילוי דתרומה היא מה"ת ולשיטתי' בהפקר ב"ד מלימודא דר"א דיש כח בחז"ל לאוקמה ביד זוכה נמי כנחלה כנ"ל שפיר מייתו לה גמ' דע"ז ט"ו. למתני' דישראל ששכר פרה מכהן כו' וכהן ששכר מישראל דלא יאכילנה כרשיני תרומה להקשות ושכירות מי קניא כו' דאי ס"ד שכירות קניא אמאי לא יאכילנה פרה דידי' היא אף דהנאת כילוי בתרומה להך מתני' הוא מה"ת אמאי לא יאכילנה אי שכירות קניא מדין הפקר ב"ד הפקר ה"ה ברשות זוכה נמי כנחלה ול"ק קושית הישי"ע וכ"כ י"ל עפ"י חי' האבני מילואים בתשו' סי' י"ח דבתרומה כיון דכ' את משמרת תרומתי ומצוון לשמרה לכו"ע אין מבטלין תרומה מה"ת דהך לימודא הוא לר' אליעזר ולשיטתי' שפיר יאכילנו טבל דבענין אחד אמרי' מ"ל ח"ל מ"ל ת"ל ולא יבטל תרומה

ומיושב עפיז"ה גם קושי' השעה"מ פ"ח מלולב אמאי מאכילין טבל הא ליתי' בתקנתא שיפקירנו דהפקר פטור מן המעשר כו' דהגמ' מוקי לה דמיירי בשבת ולהנ"ל דלסוגין איסור כילוי בתרומה דאורייתא והפקר ב"ד הפקר מאלה הנחלות וגו' כלימודא דר' אלעזר דאתי נמי לרשות זוכה א"כ איכא נמי עיולי לרשות זוכה ואסור בשבת דרק אפוקי רשותא בשבתא מותר ולא עיולי כבעירובין ע"א. דלב"ש משו"ה מבטל רשותא בשבת אסיר דס' ביטול רשות מיקנא רשותא היא ומיקנא רשותא בשבתא אסור ולב"ה איסתליקא רשותא בעלמא הוא ומותר בשבת והארכתי בזה במ"א. ע"כ כיון דאיכא בלא"ה חדא איסורא בצד זה שפיר אמרי' בהך שיטה דמ"ל ח"ל מ"ל ת"ל דמאכילין טבל אף דעובר על כל זית וזית בלאו כנ"ל: