בית אבא כח

הקשה בגמ' אפשר בחולין פשיטא כו' ולכאורה אפשיטיתא דגמ' יש להקשות דאין זה פשיטא כ"כ לפימש"כ הכ"מ בפ"ב מה' שבת על דברי הרמב"ם שם דשבת דחוי' הוא אצל סכ"ג כו' דכי היכי דפליגי לענין טומאה פליגי נמי לענין שבת כו' וביומא ו' ע"ב לאיכא דאמרי דל"ב למ"ד טומאה הותרה אפי' איכא טהורין בההוא בית אב עבדי טמאים כו' ולתנא דבר"י דהוא ר' ישמעאל דס"ל בשבת י"ב לאסור היסח הדעת בק"ו מציץ דאין עודהו ע"מ אינו מרצה ס"ל לסוגיא דיומא ז' ע"ב דטומאה הותרה וה"ה לשבת אפי"ה למאי דמוקי לה בשבת אין זה פשיטא דבאפשר בחולין לכ"ע מתקינן כמו דלאי"ד דל"ב למ"ד הותרה אפי' איכא טהורין בההוא ב"א עבדי טמאים. וי"ל עפ"י תי' הב"ט אקו' מסוגיא דיומא מ"ו ע"ב על שיטת הכ"מ הנ"ל דכי היכי דפליגי לענין טומאה פליגי נמי לענין שבת כו' הא רבא משני התם שבת הותרה טומאה דחוי' כו' דתלי' בלימוד לפק"נ דד"ש ביומא פ"ה דלר"ע דנפק"ל מעם מזבחי ועבודה דוחה שבת פק"נ הותרה הוא ולמ"ד נפק"ל מוחי בהם ל"ה רק דחוי', ובאמת נראה שם מגמ' דרבא ס"ל כשמואל דמוחי בהם נפק"ל ואפי"ה קאמר דשבת הותרה ועדיין יקשה הסתירה וצ"ל לרבא לחלק בין אפשר ללא אפשר ולרבא דווקא יהי' הפשיטות לחלק בין אפשר לתקן ללא אפשר מכח ההכרח והסתירה הנ"ל דבאפשר לתקן ל"ה רק דחוי' ובלא אפשר הוי הותרה כאיכא דאמרי לל"ק בסוגיא דיומא ו' ע"ב דהיכא דאיכא טהורין בההוא בית אב אפי' למ"ד הותרה טהורין עבדי טמאין לא עבדי כו' ובשיטה זו סבר הש"ס ביומא פ"ג ע"א הנ"ל למימר דגם רבה ס"ל כרבא בהכרח דהאי פשיטיתא לחלק בין אפשר ללא אפשר כמו איכא דאמרי דל"ק בדף ו' ע"ב הנ"ל ושפיר קאמר פשיטא משום הכרח הסתירה כנ"ל. ולפי"ז גם בסוגיא דמנחות הנ"ל בפי' דרבה בטעמי' דר' ישמעאל משום דכל היכי דאפשר לא מטרחינן י"ל נמי דרבה לא פליג אשיטת רבא בחילוקו בריבוי הלאווין בין מחולקין לאין מחולקין בעצם. דגם סברת התוס' דלרבה א"צ להתרות אתולדה משום אב אינו רק בדרך אפשר דבאמת בפלוגתא שלו עם ר' זירא בלישנא משום מאי מתרה בי' משמע נמי דסובר דצריך להתרות אתולדה משום אב רק דניחא לי' לרבה לפרש נמי טעמא דר"י משום דכל היכי דאפשר לא טרחינן כאשר גם רבא ע"י הוכרח הסתירה עכ"ח ס"ל נמי לחלק בין אפשר ללא אפשר בהיתרא דשבת כנ"ל באופן דלפי הך פשיטותא דבאפשר לתקן מתקינן ל"ק גם לרבה ובאקומתי' למ"ד תרומה חמירה משום דאי"ל היתר מאכילין אותו טבל קו' המל"מ הנ"ל דעובר בטבל על כל כזית, דלשיטתי' אמרינן בריבוי לאווין בענין אחד היכא דאיכא עשה ומצוה נגדה לדחותה מ"ל חד לאו כו' כנ"ל, וע"ז אמנם ק"ל להגמ' מברייתא דמי שנשכו נחש כו' דלפי דפליגי רבי וראב"ש לימא תנאי הוא כו' וראב"ש הוא דס' כסברת רבה ולא רבי כו' דאף דלהנ"ל הוי א"ש גם לרבי דא"צ לעשר אף דבאוכל אינו מעושר עובר ע"כ זית בלאו משום דעיקר סברת ר"י בסוגיא דנזיר הנ"ל דאמרינן מ"ל חד לאו כו' הוא לרבי דפליג עם ר"ע בגז"ש דרבי שם כנ"ל, ולהנ"ל ס"ל לרבה נמי כרבא דלר"י רק בריבוי לאווין בענין אחד אמרינן מ"ל חד לאו כו'. ול"ק קו' התשב"ץ הנ"ל דעכ"ח ל"ל דרבי הוא משום דעיקר סברת רבא לחדש הכי בשיטת ר"י הוא בטעמי' דמתניתין דמנחות הנ"ל דעומר הי' בא בשבת משלש ובחול מחמש כנ"ל ושם בדף ע"ב ע"ב בהפלוגתא רבי וראבר"ש אי נקצר ביום כשר מסקינן דלרבי אין קצירת העומר דוחה שבת כלל ופריך התם מהך מתניתין דתנן חכמים אומרים אחד שבת ואחד חול משלש הי' בא, ומשני דלא כרבי א"כ ל"ל לרבי סברת רבא בחילוקא דמ"ל חד לאו כו' הכי, כיון דל"ל כלל מתני' דמנחות דמיני' מוכח חידושי' דרבא לחלק בהכי. דלרבי אין קצירת העומר דוחה שבת ורק לראבר"ש וה"נ ל"ל לרבה דכרבא ס"ל בסוגיא דיומא פ"ג ע"ב בהך שיטה דאתי' לרבי אלא לראבר"ש, וממילא לפי"ז כיון דעיקר סברת ר' ישמעאל דאמרינן מ"ל חד לאו כו' הוא בסוגיא דנזיר רק בגז"ש דרבי ומתניתין דמנחות ל"ל כלל לרבי דאין קצירת העומר דו"ש לדידי' ופשיטא דסוגיא דנזיר ע"כ משמע כס' שוששנת העמקים דרק בלאווין מחולקים הוא דאית לי סברת מ"ל חד לאו, אבל בלאווין בענין אחד ל"א הכי, אכתי קו' המל"מ לאקומתת רבה דמ"ס תרומה חמורה דאין לה היתר ומאכילין אותו טבל במקומה עומדת, הא איכא ריבוי לאווין ע"כ כזית וכזית ובריבוי לאווין בענין אחד ל"א מה לי חד לאו כו' ע"כ משני הש"ס באופן אחר דאפי' תימה דרבה אתי' כרבי ע"כ ל"ק רבי התם אלא במעשר ירק דרבנן, אבל במעשר דגן דטבל דאורייתא הוא אפי' רבי מודה כו' די"ל דהא דמסקינן במנחות ע"ב ע"ב דל"ל לרבי כלל מתניתין דעומר הי' בא משלש ודאין קצה"ע דוחה שבת הוא דווקא לרבב"ח א"ר יוחנן דמוקים לה דראבר"ש בשיטת ר"ע דכל מלאכה שאפשר לו לעשות מע"ש אינו דוחה את השבת וס"ל כר' ישמעאל דאמר קצה"ע מצוה מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצה"ע שהיא מצוה כו' ומדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ופריך ורבי לאו תלמידי' דר"ש הוא והתניא כו' סבר לה כאידך דר"ש כו' ולרבי ה"נ דחתה שחיטה את השבת ומוכרח לומר דקסבר רבי קצה"ע לא דחי שבת והתנן וחכ"א א' שבת וא' חול משלש הי' בא דלא כרבי כו', אבל לרבה התם לעיל דמתרץ קו' הש"ס בהא דתנן נקצר ביום כשר והתנן כל הלילה כשר לקצה"ע כו' וזה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום, בלילה כשר כל הלילה כו' מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא כו' דלא קשיא דהא דתני' נקצר ביום כשר רבי הוא והא דתני' פסול ראבר"ש הוא דתני' הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אם יש אחרת א"ל הביא אחרת תחתי' וא"ל א"ל הוי פקח ושתוק דברי רבי וראבר"ש אמר בין כך ובין כך א"ל הוי פקח ושתוק שכל העומר שנקצר שלא כמצותו פסול כו' י"ל אף לרבי דנקצר שלא כמצותו כשר ואף אי יסבור כללא דר"ע דכל שאפשר לעשותה מע"ש א"ד את השבת מ"מ קצירת העומר דוחה שבת מלימודא דתקריב כמו דאתי' נמי לנקצר ביום כשר ה"ה דאתי' ללימודא דדוחה את השבת תקריב כל שהוא כו' כמו בגמ' שם, כמו שכבר האריך בזה הלח"מ בפ"ז מה' תו"מ הל' ו' בפסק הרמב"ם ז"ל דנקצר ביום כשר ודוחה את כשבת שמתורץ בכ"א עפ"י זה הדרך וה והענין עמוק. וביומא ז' מ"א מוכיח ר' ששת דטומאה דחוי' מברייתא דהי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אם יש אחרת אומר ומביאין אחרת תחתי' כו' וגי' רבה במנחות ע"ב ע"א בהך תוספתא אומר לו הביא אחרת תחתיו וכבר העיר בזה במסורת הש"ס ולגי' רבה י"ל דלא יהי' מזה הוכחה דטומאה דחוי' דווקא אלא אפי' הותרה וכאיכא דאמרי דל"ק דהיכא דאיכא טהורין וטמאין בההיא ב"א כ"ע לא פליגי דטהורים עבדי טמאי' לא עבדי וכחילוקא דרבה דהיכא דאפשר לתקן מתקינן ומשמע לי' לדידי' בשיטתי' רק להיכא דא"צ לעשות שום איסור בזה שמתקן, אבל בצריך לעשות איסור בתיקונו כל שאם לא יתקן לא יעבור בריבוי הלאווין רק בענין אחד שפיר אמרינן לת"ק דתוספתא דמאכילין אותו טבל אף שיעבור ע"כ כזית בלאו דלשיטתי' בענין אחד אמרינן בריבוי הלאווין מ"ל חד לאו כו' ול"ק קו' הפר"ד הנ"ל מ"מ לרבי אף דלדידי' י"ל דס' נמי דקצה"ע דוחה שבת מ"מ כיון