בית אבא כז

לאווין ואילו במעשר בשבת ליכא אלא חדא איסורא, ומצאתי שזהו קו' התשב"ץ בח"ג סי' ל"ז. ונ"ל דהנה בגמ' שם רוצה לאוקמא הא דרבה דאמר באיכא חולין ובאפשר לתקן מתקינן דראבר"ש הוא דאמר לא יאכל עד שיעשר מה"ט דכל דאפשר לתקן מתקינן ולא רבי, דלרבי א"צ לתקן לעשר, ודחה אפי' תימא רבי ע"כ ל"ק רבי אלא במעשר ירק דרבנן אבל בטבל דאורייתא גם רבי מודה שצריך לעשר כו'. וצריך להבין השקליא וטוריא והו"א בין הס"ד והמסקנא. ונ"ל דהנה להיפך מסברת השושה"ע הנ"ל בפי' שיטת ר"י מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין בסוגיא דנזיר הנ"ל דרק בענינים ולאווין מחולקין כמו לאווי כהן ונזיר הוא דל"ח לריבוי הלאווין משא"כ לריבוי לאווין בענין אחד גם לר"י ל"א מה לי חד לאו כו' וחיישינן לריבוי הלאווין כו', נ"ל מסוגיא דמנחות ס"ג ע"ב דר' ישמעאל אומר דעומר בא בשבת משלשה סאין ובחול מחמש ופריך בגמ' בשלמא לרבנן עשרון מובחר מג' סאין אתי ל"ש בחול ל"ש בשבת אלא ר"י מאי קסבר אי לא אתי אלא מחמש אפי' בשבת נמי אי משלש אפי' בחול נמי אמר רבא קסבר עשרון מובחר בלא טירחא אתי מחמש בטירחא משלש הילכך בחול מייתינן מחמש דהכי שביחא מילתא בשבת מוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה (פי' רש"י מוטב שיחלל פעמים הרבה שבת במלאכה אחת בהרקדה שירקד הג' סאין פעמים הרבה משירבה במלאכות הרבה שיקצור ויזרה ויברור ויטחן וירקד שתי סאין יותר) ורבה מפרש טעמי' דר"י משום טירחא וכל היכא דאפשר לא טרחינן כו'. ואמינא דרבה ורבא לשיטתם אזלו דבשבת קל"ח ע"א אמרינן משמר משום מאי מתרין בי' רבה אמר משום בורר ר' זירא אמר משום מרקד ובתו' שם בדף ע"ג ע"ב ד"ה משום כתבו דהא דפליגי ר' ור"ז משום מאי מ"ב לא משום דסברו דצריך להתרות אתולדה משום אב דאה"נ דאם התרה בו בסתמא אל תשמר חייב אלא דס' דאי מתרה בו משום דבר שאינו דומה סבר שהוא מלעיג בו ופטור כו' והנה כל הל"ט מלאכות דשבת הם מכלל לאו דל"ת מלאכה וע"כ כיון דלרבה א"צ להתרות אתולדה משום אב לא שייך לחלק אליבי' בלאווי דשבת בין אם הם מענין מלאכה אחת למלאכות נפרדות הרבה משאר אבות ומה"ט מפרש טעמי' דר"י משום טירחא ולא כחילוקו דרבא, אבל לרבא דמסוגיא דכריתות ט"ז ע"ב מוכח דס"ל כר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב דרצה לאוקמא מתני' אליבי' ובתוס' ב"ק ב' ע"א ושבת צ"ו ע"ב כ' דר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב צריך להתרות אתולדה משום אב ע"כ מוקי נמי בטעמא דר' ישמעאל הכי לחלק בין לאווין הרבה במלאכה אחת מאב אחד להרבה מלאכות מאבות מחולקים דלדידי' בשיטתי' דווקא הוא דיש לחלק בהכי כיון דמתרין לדידי' אתולדה משום אב כו' מחלק בין אי עובר בלאווין הרבה בענין אחד לא חיישינן אריבוי לאווין דאמרי' סברת מ"ל חד לאו כו' דר' ישמעאל בסוגיא דנזיר הנ"ל בהאי גוונא דווקא, ולהכי בשבת בא משלש משא"כ להרבות בלאווין מאבות מחולקים לא אמרינן מ"ל חד לאו כו' וזה להיפך מפי' הששה"ע בשיטת ר' ישמעאל בסוגיא דנזיר הנ"ל, ובאמת לרבה בעלמא חוץ ממלאכות שבת דלא אפשר לחלק לדידי' בהכי כשיטתי' הנ"ל י"ל דס"ל כפי' השה"ע בשיטת ר' ישמעאל, משא"כ לרבא אמרינן מוטב שיחלל שבת בהרקדה פעמים הרבה דא"צ להתרות עלי' רק משום אב אחד ואמרינן מ"ל חד לאו כו' אבל לא יחלל במלאכות הרבה מאבות מחולקין שצ"ל בהתראות מיוחדות שמחלקתן משום דבלאווין מחולקין לא אמרינן מ"ל חד לאו כו' שאין עשה דעומר דוחה אותו, וזה י"ל להתאים בכוונת קו' הגמ' בטעמי' דר"י אי ס' דמובחר ל"ה אלא מחמש בשבת נמי כו' דלשיטתי' בנזיר אמרינן מה לי חד לאו כו' וכפי' השושנת העמקים דבלאווין מחולקין ה"נ נימא מוטב שיחלל שבת במלאכות הרבה שיקצור ויזרה ויברור ויטחן וירקד ב' סאין יותר משיחלל הרבה פעמים בחד לאו ל"א מ"ל חד מ"ל תרי ואמר רבא לחדש להיפך מפי' השה"ע בשיטת ר"י ורק בלאו אחד הוא דס' ר"י מ"ל חד לאו מ"ל תרי, אבל לא בלאווין מחולקין כו' וכ"כ בעי' דרבא שם בדף ס"ד ע"א בחולה שאמדוהו לב' גרוגרות ויש ב' גרוגרות בשני עוקצין וג' בעיקוץ אחד הי מנייהו מייתינן שתים דחזי לי' אף דקוצר בשני תלושות מ"מ כיון דאינם רק בלאו מאב אחד לשיטתי' בפי' דברי ר' ישמעאל מה לי חד לאו כו' לא משגחינן אריבוי לאווין או דילמא שלש מייתינן דסוף סוף ה"ה ממעט בקצירה ופשוט לי' דשלש מייתינן דע"כ ל"ק ר"י התם אלא דכי קא ממטע באכילה קממעט בקצירה כו'

וראי' לחילוק זה נראה להביא מהא דאיתא ביבמות ו' ע"ב אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיב"כ מי דחי כו' אלא סד"א תיתי מהבערה דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם וא' רבא תנא מושבות קשיא לי' מושבות מה ת"ל כו' מה אני מקיים מחללי' מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד אבל מיתת ב"ד ד"ש דאתי עשה וקדחי ללית הדר אמר אימר דאמרינן עדל"ת גרידא, ל"ת שי"ב כרת מי שמעת לי' דדחי הדר אמר אטו עשה דוחל"ת לאו ל"ת חמור מיני' וקאתי עשה ודחי לי' מה לי חומרא רבא מה לי חומרא זועא ת"ל לא תבערו כו' תיתי אחות אשה במה מצינו מאשת אח מה א"א מתיבמות אף אחות אשה תתייבם מי דמי התם חד איסורא הכא תרי איסורא מה"ד הואיל ואישתרי אשתרי כו' והק' בתוס' לעיל ג' ע"ב ד"ה ל"ת אמאי לא ילפינן מעשה דיבום דדול"ת דבכרת דאשת אח והיכי דחי לה התם חד איסורא הכא תרי איסורא הא לא מפלגינן בשום מקום וילפינן מכלאים בציצית אפי' תרי איסורא ותי' דמאשת אח לא מצי למילף לעלמא דעדול"ת שיב"כ דשאני אשת אח דמצותו בכח וא"א באופן אחר דאל"כ בעלת מצות יבום, אבל בכלאים בציצית דאי לא מקיים תכלת בפשתים יכול לקיים אותה מצוה גופא בבגד צמר ואפי' הכי דחי ע"כ שפיר ילפינן מיני' בעלמא כו' דמשמע מינה דעשה דוחה תרי לאווין דאמרינן מ"ל חד לאו כו', והיינו דאזלא לרבא אליבא דתנא דבר"י דהוא ר' ישמעאל, וא"כ ולפי"ז דווקא רבא לשיטתי' ביבמות קי"ט ע"א דס"ל מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת כו' י"ל כמו דפריך לעיל אליבא דתנא דבר"י לאו ל"ת חמור מיני' וקאתי עשה ודחי לי' מה לי חומרא זוטא מה לי חומרא רבה ת"ל לא תבערו כו' ומשמע דלרבא לר' ישמעאל עדל"ת ואמרינן מ"ל חד לאו כו', אבל רבה סובר ביבמות פ"ב ע"ב לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת דמשני התם רישא איסור לאו סיפא איסור כרת א"כ ל"ל לדידי' לתנא דבר"י דמבעי"ל לא תבערו דלא נימא אטו עדל"ת לאו ל"ת חמור מיני' וקאתי עשה ודחי ל"ת מה לי חומרא זוטא כו' דשאני ושאני לי' בין איסור לאו לאיסור כרת כנ"ל א"כ אין הוכחה לדידי' דלר"י אמרינן מ"ל חד לאו כו' דעשה דוחה תרי לאווין כלל

והנה ביומא שם רבה הוא דמפרש ברייתא דמי שאחזו בולמוס דהיכא דאפשר בחולין כ"ע ל"פ דמתקינן לי' כי פליגי בדלא אפשר מר סבר תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקן כו' ולהנ"ל רק לרבה לשיטתי' בסוגיא דשבת ומנחות הנ"ל דלר' ישמעאל בריבוי לאווין בענין אחד מחמירינן ולא אמרינן מ"ל חד לאו כו' קשה קו' המלמ"ל הנ"ל דבעבל עובר על כל כזית בלאו משא"כ לרבא ל"ק כלל, וקו' זו י"ל הי' קשה גם למסדר הש"ס וכדי לתרצה