בית אבא כג

הפסח להאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בל"ת לסוגיא דקידושין ל"ז ע"ב למד"ס שני כתובים הבכ"א מלמדין ילפינן מדפרט הכתוב במלך ובכורים דמושב לאחר ירושה וישיבה היא אף כל לאחר ירושה וישיבה, והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בא"י בין בחו"ל כו' מושב דכ' רחמנא גבי מצה ומרור ל"ל סד"א כיין דכ' על מצית ומרורים יאכלוהו (לפסח) בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמ"ל, ור"י ס"ל בסנהדרין ס"ז ע"א דב"כ הבאים כא"מ לא בעי' לדידי' כלל לגז"ש דל"ת עליו חמץ כו' להקיש אכילת מצה לאזהרת חמץ דכבר נשמע לי' ממושבותיכם כנ"ל. ויותר י"ל דסברא דמעוטא דהוי"א מקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו לפסח דווקא בזמן דאיכא פסח ל"ש אלא אליבא דמ"ד על ממש הוא כמו בסוטה ל"ז ע"א ואליבא דהלל בפסחים קט"ו ע"א שהי' כורכן בב"א ואוכלן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו אבל לר' יוחנן שם דאמר חולקין עליו חביריו על הלל דתניא יכול יהי' כורכן בב"א ואכלן כדרך שהלל אוכלן ת"ל על מו"מ יאכלוהו אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע שפי' הרשב"ם מדלא כ' יאכלו אותו ואנא ידענא דאפסח קאי דכ' לעיל ואכלו את הבשר שאף שגם בזה בפ"ע חשוב יאכלוהו לפסח מ"מ ל"ח יאכלוהו כמו מואכלו אותו דמשמע דווקא בזמן דאיכא פסח ואי לא לא דיאכלוהו דמ"ל לזבפ"ע לא משמע למעט בזמן דאיכא פסח של"י גם מצה ומרור דגם בזמן דאיכא פסח הי' אוכל כ"א בפ"ע ורק בזמן דאיכא פסח קיימו גם מצה בזה שאכלו שלשתן בזא"ז ובדליכא פסח מקיימים באכילת שניהם לבד ובסנהדרין י"ג ע"ב ס"ל לר' יהודה באמת דעל בסמוך משמע ולא ממש רק דהוי גמר ראש ראש מעולה דוסמך יהי' ממש ור"ש נפק"ל מוסמך דכ' בי' בהאי קרא גופא דעל ממש הוא ולר"ש באמת אף דעל משמע לדידי' נמי בסמוך מ"מ כיון דמהאי קרא גופא י"ל דממש הוא כ"כ ר"ש יכול לפרש לקרא דיאכלוהו כהלל לב"א, משא"כ לר' יהודא כיון דעל בסמוך משמע ורק התם הי' גמר ראש ראש מעולה משא"כ ביאכלוהו דמצות ומרורים ל"ה משמע לי' רק לזה בפ"ע ולזה בפ"ע כר' יוחנן הנ"ל דגם ר"י בזה לשיטתי' בפלוגתי' עם ר"ל בפסחים ס"ג ע"ב דלר"ל על בסמוך עד שיהא עמו חמץ בעזרה ולר' יוחנן אעפ"י שאין עמו בעזרה דעל לא בסמוך הוא ממש. א"כ אליבא דר' יוחנן ור"י לא בעינן לדידהו כלל היקש דמצה לאזהרת חמץ לזה"ז דמעל מצות ומרורים לא משמע מיעוטא לזמן דליכא פסח ואפשר לפרש טעמא דר"י דמשמע לי' דרשא דל"ת עליו חמץ משעת שחיטת הפסח עליו כמו על בשיטתי' בסנהדרין י"ג ע"ב הנ"ל דעל לא בסמוך ממש הוא כר' יוחנן דבשעת שחיטת הפסח אף שאין החמץ עמו בעזרה חייב ור' יהודא לשיטתי' במתניתין דפסחים ס"ג ע"א דאף על התמיד בער"פ ששחטו על החמץ עובר בל"ת לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בל"ת, משא"כ לר"ש י"ל כמו דוסמך משמע לי' דעל דכ' בתרי' דבסמך ממש הוא אף דעל לחוד לאו בסמוך ממש הוא ה"ה לא תשחט על חמץ משום לא תשחט משמע לי' דעל נמי בסמוך ממש הוא וכר"ל דאינו חייב עד שיהא עמו בעזרה ע"כ אין סברא לחייב לכל אוכל חמץ משש ולמעלה באינו בעזרה מדרשא דל"ת עליו חמץ אשעת שחיטת הפסח כיון שא"ח רק בעזרה ולהכי דריש לי' לל"ת עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לאקושי איסור אכילת חמץ למצות אכילת מצה, וא"כ ר' יהודא דקאמר ההוא לקובעו חובה בזה"ז הוא דאתי כפי' רש"י הנ"ל דלאו לאקושי איסור חמץ למצה הוד"א, אלא לאקושי אכילת מצה לאזהרת חמץ דל"ת על מצות ומרורים כו' לר"ש לשיטתי' הוא דקאמר הכי דלר"ש טעמי' דלא משמע לי' קרא דל"ת עליו חמץ אשעת שחיטת הפסח משום דעל בסמוך ממש הוא א"כ ה"ה דעל מצות ומרורים בסמוך ממש הוא כהלל דכרכן כאחת י"ל כיון דכ' על מצו"מ אי איכא פסח מחייב באכילת מצה, ואי לא לא, א"כ הקישא לאכילת מצה לאזהרת חמץ בזה"ז הוא דאתא בדוקא, אבל לא להקישא איסור חמץ לאכילת מצה דר' שמעון ס"ל יש היקש למחצה כדמוכח מסיגי' דחולין ל"ה ע"ב דס"ל דאין דם שחיטה מכשיר אף דכ' תשפכנו כמים ולא איתקיש דם למים אלא לענין שפיכה דלא לבעי' קבורה ולא כיסוי אבל לא לענין הכשר ואילו לרבנן דילפי גם להכשר לא ס"ל סברתי' דתשפכנו רק למידי דשפיכה היקש ולא לד"א דלרבנן כיון דאין הקל"מ כיון דאיתקש למים גם להכשר איתקיש ושייכא לשפיכה. וע"ש בתוס' ד"ה למישרי שנדחקו בזה וחכמים דהתם י"ל דר' יהודא הוא, וס"ל דאין הקל"מ ובפסחים ל"ל כלל הקישא לא חמץ למצה ולא מצה לחמץ דל"צ לדידי' כלל בשיטתי' הנ"ל לשום הקישא ורק לר"ש הוא דקאמר הכי דלדידהו צ"ל היקשא בחד צד ויש הקל"מ לר"ש והא דקאמר בגמ' ור"ש לקובעו חובה מנ"ל מבערב תאכלו מצית הוא באמת מסקנת שיטת ר"ש כאשר אמר לך ר' יהודה על שפיר קא"ל ר"ש ההוא לקובעו חובה בזה"ז הוא דאתי דלימודא מבערב תאכלו מצות הוא מימרא דרבא בפסחים ק"כ מצה בזה"ז דאורייתא כו' על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח יש כו' מוהדר הדר בי' קרא בערב תאכלו מצות וגי' הב"ח בצ"ע מסוגיא דקידושין דנפק"ל מבכל מושבותיכם תאכלו מצות, וכן הקו' בתוס' דף כ"ח ע"ב נתיישבה בתי' התוס' קידושין שם ד"ה בזמן דתרי קראי מושבותיכם ובערב מובעי"ל חד לחו"ל בזמן שביהמ"ק מ"ק קיים יחד לזה"ז ע"ש דבפסחים ל"ו ע"א דממעט ביכורים מבכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכ"מ לאפוקי ביכורים דא"נ בכ"מ כו' ופריך לר"ל מבכל מושבותיכם תיפוק לי' מלחם עוני מי שנאכל באנינות יצא זה שאינו נאכל אלא בשמחה ומשני ס"ל כר' שמעון דאמר ביכורים מותרים לאונן ובתוספות הק' ממע"ש דנאכל בכל ערי ישראל דאמר ר"ל חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנו"ג ויליף מושמרת' ותי' דממושבו' ממעט לזמן בית עולמים וחלות תודה ורקיקי נזיר ממעט מושמרת' לזמן נוב וגבעון כו' ומיני' נפקא נמי חיובא כתי' התו' קידוש' הנ"ל, ול"ק קו' התו' וב"ח הנ"ל לר"ש לשיטתי' אליבא דר"ל וגם קו' הצל"ח בחי' לדף כ"ח ע"ב דע"כ גם לר' יהודא מבעי"ל הקישא דאכילת מצה לאזהרת חמץ לחייב נשים באכילת מצה כר"א ור"ש בדף מ"ד ע"ב כיון שישנן באזהרת חמץ ישנן באכילת מצה נתיישב להנ"ל בתירוצי שם, ויותר במש"כ בדף ק"כ ע"א דלר' יהודא שם צ"א דנשים בראשון חובה כי היכא דחייבות בפסח חייבות במצה ולקובעו חובה בזה"ז ל"צ להנ"ל לר' יהודא דל"ל כלל מיעוטא מעל מצות ומרורים כמו באנשים א"כ ל"צ לר' יהודא כלל הקישא הנ"ל וע"כ ר' יוחנן בשיטתי' הנ"ל אזיל נמי בקידושין מ"ג מחלוקת דר' יהודא ורבנן בגירושין אבל בקידושין לכ"ע אביה ולא היא דגם רבנן דפליגי במתניתין דגיטין ס"ד ע"ב הנ"ל עם ר' יהודא הוא ר שמעון כמבואר שם בדף מ"ד ע"א ור' יהודא דס"ל דאין שתי ידים זוכות כאחת אלא אביה מקבל את גיטה כמוגבו קידושין אבי' ולא הוא ואתיא נמי מהקישא דויצאה והיתה דלר' יהודא אליבא דר' יוחנן ס"ל אין הקל"מ בכ"צ גם בכ"מ כבפסחים וחולין הנ"ל, אבל לרבנן דהם ר"ש היא ואביה מקבלין את גיטה אף דבקידושין ס"ל נמי דאביה ולא היא דלר"ש אין הקל"מ רק בחד צד

והנה לר"ל בשיטתי' הנ"ל הי' מקום לומר דגם לר"ש אי"ל אין היקש למחצה בכ"צ בסוגיא דפסחים וגם לר' יהודא אי אזיל אליבא דר"י כנ"ל וע"כ סובר בשיטתי' כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין דכ"ע ס"ל אין הקל"מ ואף סוגיא דחולין י"ל אליבי' כדחיקת התוס' הנ"ל