בית אבא כב

אזיל בירושלמי הנ"ל בבעי' דר"ז ופשטי' בשיטתי' דר' אלעזר הנ"ל דביתומה ל"ל דכי גדלה גדלה כו'. וגם דעיקר הקושיא למ"ד דס"ל מופסל"א דאורייתא אתי נשואין דרבנן ומבטלא לנדרא דאורייתא כו' והיינו לר' יוסי בר"י דס"ל בנזיר כ"ט דמופס"ל דאורייתא ולדידי' באמת ל"ק דעיקר לימודא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך הוא מדר' יוסי בר"י דמעות הראשונות לאו לקידושין כו' והיינו דוקא ביתומה בחיי האב דאיכא דע"א מקנה בכחו שתקנה א"ע לבעל משא"כ ביתומה שאין לה אב כנ"ל

עוד הקשה מיבמות ס"א ע"ב דר' אליעזר אומר כהן לא ישא קטנה ומוקי לה בכ"ג ופריך אימת קני לה לכי גדלה בעילה הוא אריב"ל אי דקדשה אביה מהאי שעתא קני לה אי דקדשה נפשה הא ר"א היא ולא רבנן כו' ולשיטת רש"י הנ"ל דכשגדלה קונה למפרע נימא דר"א לשיטתי' ביבמות ק"ט דפליג על ר"ג ולא ס"ל קידושי קטנה גדלו בהדה מדס"ל מלמדין קטנה שתמאן, ולכן ס"ל דכ"ג ל"י קטנה ורבנן ס"ל כר"ג דק"ק גדלה בהדה ולמפרע קונה ומשו"ה פליגי רבנן כו' ולהנ"ל י"ל דהעיקר מה דדחקי' לי' לראב"א דר"א בכ"ג דווקא מיירי אף דר"א סתם כהן קאמר הוא משום דאוקימתא בסתם כהן בטעמא דס"ל כר"מ וס"ל כר"י נדחת דכר"י לא ס"ל ולהכי מוקי לי' בכ"ג ובב"ב קנ"ז ע"א מוקי ר' יהודא דר' אליעזר ס"ל זכין לקטן ע"ש א"כ ס"ל לר"א דאמרינן דע"א מקנה בקטן וא"כ אף דפליג אר"ג וס' דמלמדין קטנה שתמ"ן מ"מ הא דקידושי קטנה דכי גדלה גדלו עמה דהוא מטעם דע"א מקנ"ל כח וזכות אב כיתומה בחיי אב, י"ל דס"ל שפיר כמו לרבנן דפליגי עליו דסתמא בר פלוגתי' דר"א הוא ר' יהושיע ס"ל התם לקטן אמרו ק"ו לגדול אמרינן ס' דק"ק כי גדלה גדלו עמה ה"ה לר"א י"ל הכי וע"כ דכי מוקי לה בקידשה נפשה, היינו שיחולו קידושיו מיד כדין יתומה בחיי אב ומשום דע"א דמהני ורק משום דבכ"ג קפיד קרא והוא אשה בבתולי' יקח דמאשה נתמעטה קטנה וכשנתגדלה לאו בתולה הוא להכי פוסל כסברת הנוב"י אה"ע סי' ס"ד ומהדו"ת סי' נ"ד, ביבם בן ט' שנים שבא על יבמתו שקנאה מה"ת והוא אשתו מה"ת אפיה"כ אין חייבין עלי' משום אשת איש דגזיה"כ היא מאיש כי ינאף פרט לאשת קטן, אבל במקדשה בקטנותה שיחולו הקידושין לאחר שתגדל ל"ל בה כס' המל"מ פי"ז ה' אי"ב הל' ט"ו דבקטנותה אין איסור ורק כשתגדל ואז י"ל דקני' למפרע. וי"ל גם קו' המל"מ בפי"ח שם ה' ד' ד"ה וא"ת לר"א דאי"ל דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ל"ל בכ"ג למעט בעילה מקרא דהוא אשה בבתולי' יקח דאבעילה דהתירא ל"צ דתיפוק לי' משום דאלמנה וגרושה ואי בנבעלה בזנות הוי"ל זונה. דלהנ"ל מבעי לי' לר"א בשיטתי' דק"ק כי. גדלה גדלו בהדה לר' אליעזר דכהן לא ישא קטנה ובכ"ג דוקא בקדשה נפשה דהקידושין יחילו תכף אף דמהני מה"ת נתמעט מקרא דהוא אשה בבתולי' יקח כמו שנתמעט גם אשת יבם קטן מקרא דאישכי ינאף פרט לאשת קטן אף שקנאה, וה"ה אשתו מה"ת ורק כשקדשה כשתתגדל היא דמהני דאמרינן אף לר"א דק דק"ק כי גדלה גדלו בהדה כנ"ל

ובזה ישבתי קו' הרה"ג ר' טעבל ועהמאן ראבד"ק דוקלא נ"י מובא בבי"צ אדברי הפנ"י בחי' לגיטין ס"ד ע"ב בתי' קו' התוס' ד"ה נערה אשיטת רש"י שם דקטנה כשא"י לשמור את גיטה א"מ אפי' ע"י אביה, א"כ לענין קידושין נמי לא תתקדש דויצאה והיתה כ' דאיתקש הוי' ליציאה ולא מתוקמא סיפא דמתניתין דכל שא"י כו' ביש לה אב כר' יהודא דלדידי' אפי' ביודעת אינה מתגרשת ע"י עצמה ורק באין לה אב אלא כרבנן כו' דהיקש לא קאי אקטנה אלא אגדולה כרישא דקרא כי יקח איש אשה כו' ובעי"ג הוסיף לבאר דכי ימצא בה ערות דבר ויצאה והיתה ל"מ קאי אקטנה דפיתוי קטנה אונס הוא. ולא נאסרה על בעלה כו', הק' דבגיטין פ"ה ע"א פריך אהא דקטנה מתגרשת בקידושי אבי', והא בעינן ויצאה והיתה ולס' הפנ"י דלא קאי אקטנה מאי פריך והלא בקטנה לא בעינן ויצאה והיתה. ולהנ"ל י"ל דס' הפנ"י כס' הנוב"י הנ"ל דאף דקידושי קטן ויבום שלו מהני להיות אשתו מ"מ מצינו בה מיעוט מאיש כי ינאף פרט לאשת קטן וה"ה בקטנה מוכי יקח איש אשה ולס' הט"ג הנ"ל מוכי מצא בה ערות דבר ע"כ דק"ק ע"י אביה הוא ע"י זכות שזכתה בו תורה. וכפי שאמרתי ע"י הפקר רשותו בד"ע מקנה, ה"ה דאמרינן הכי בהקישא דיצאה והיתה דהיינו דווקא ע"י כח האב או ע"י הפקירו לזכותו ונתמעטה באמת יתומה שמת אביה דא"י להקנות א"ע ולהתקדש מעצמה כנ"ל ואפי"ה קטנה שאמרה התקבל לי גיטי דבהגיע הגט לידה מגורשת אף שנתקדשה ע"י אביה כבקידושין מ"ד ע"ב א"כ ה"ה קטנה שא"י לשמור את גיטה אפי' בקבלת אבי' אינה מ גרשת דבין שנתקדשה ע"י אביה או ע"י עצמה היא נמי ע"י כחו ובדע"א נתרבתה הוי' ע"כ בא"י לשמור את גיטה נתמעטה היציאה באלו דווקא, ועי"ז עדיין ל"ח נתבטל ההיקש כבתוס' קידושין מ"ד ד"ה צווח ר"ל דאף דלא מקיש הוי' ליציאה דקטנה מתגרשת אם י"ל דעת לשמור א"ג אף ע"י עצמה ואינה מתקדשת ע"י עצמה, מ"מ י"ל להשוותה בכל מה שנוכל מלשון ויצאה והיתה כו' והא דמחלקינן בקטנה היינו משום שאי"ל יד לקבל קידושי' אבל לקבל גיטה י"ל כו' כ"ש דבא"י לשמור א"ג דס"ל בהכי וסוגיא בדף פ"ה ע"א הוא לרבא אר"נ דלשיטתי' בקידושין י"ט דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך כו' דמינה נפק"ל הך חילוקא וטעמא כפי' הרא"ש הנ"ל. שוב מצאתי בחי' הפנ"י ריש קידושין וגם בקו"א שם איתא שהעיר דל"א אין היקש למחצה אלא בדבר הנאמרה בפי' בתורה, אבל בהא דלא ידעינן לה אלא מן לימוד וסברא כמו דקטנה אינה מתקדשת בביאה ל"א דקטנה לא תתקדש נמי בכסף ושטר כמו דאינה מתקדשת בביאה ל"א הכי, אף דאין הקש למחצה אין זה מפקיע ההיקש דאיתקש הויות להדדי כו' וי"ל שכ"ש היא דאין היקש בדבר שנתמעט ע"י אי מציאתו כביאת קטנה שנתמעט מקרא כנ"ל מכחש ומנגד לס' אין הקל"מ כנ"ל

ובגוף קו' הנ"ל נ"ל בא"א דבקידושין מ"ג ע"ב ס' ר"ל כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין דלרבנן אם קידשה עצמה מקודשת ולר' יהודא אינה מקודשת ור' יוחנן אמר מחלוקת לגירושין אבל לקידושין אבי' ולא הוא כו' וטעמא דר"ל כדצווח ככרוכיא ויצאה והיתה וליכא דאין היקש למחצה ור"י לא אשגח בי', משמע דל"ל ס' אין הקל"מ לכל צד ופסחים כ"א ע"ב אר"י מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בל"ת שנאמר ל"ת עליו חמץ א"ל ר"ש וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר ל"ת עליו חמץ שבעת ימים תאכל עלנו מצות. שפיר קאמר לי' ר"ש, ור"י אמר לך ההוא לקובעו חובה אפי' בזה"ז הוא דאתי, פי' רש"י דהאי שבעת ימים תאכל מצות לאו לאקושי איסור חמץ לאכילת מצה הוא דאתי כר"ש אלא לאקושי אכילת מצה לאזהרת חמץ, לקבוע אכילת מצה חובה לדורות כ"ז שהוא מוזהר על החמץ ואפי' בזה"ז שאין פסח דל"ת על מצות ומרורים יאכלוהו אי איכא פסח חייב באכילת מצה ואי לא לא ופריך ור"ש לקובעו חובה מנ"ל מבערב תאכלו. והק' הצל"ח מאי פריך ור"ש לקובעו חובה מנ"ל הא כיון דר"ש מקיש חמץ למצה ע"כ דמקיש נמי מצה לחמץ לקובעו חובה דקיי"ל אין היקש למחצה ומשמע דל"א אין הקל"מ לכל צד. וכבר העירו בזה האחרונים דהקישא ויצאה והיתה היא לכל צד יציאה להוי' והוי' ליציאה, אמנם לר"י י"ל כיון דמפרש קרא דלא תאכל עליו חמץ אשעת שחיטת