בית אבא כ

בשום מקום לדידי' דיסבור דמופס"ל דאורייתא אף בהביא שערות דווקא אלא אדרבה דמופס"ל דרבנן ובעי' שיביא שערות דווקא אמרינן בגמ' דהוא רק מטעם חזקה דהביאה סימנים ורק למיאון אמרינן הכי, ומק' בגמ' אלמא גדולה היא אי גדולה הוא תחלוץ כו', דהנה רבא ל"ל בנדרים צ' כרב פפי דאין חכם מתיר הנדר אא"כ חל וס"ל כמו דפליגו בהפרה פליגי נמי בשאלה ויחיד ורבים הלכה כרבים דלא בעינן עד שיחול הנדר, אמנם מצינו בברכות דדריש לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו כשמואל בחגיגה י' ע"א, ולהנ"ל נפק"מ אי מופס"ל יכול להפר נדרו ובבכורות כ' דאמר רבא מחוורתא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא משמע דס"ל הכי, וע"כ כשמשני הש"ס הנ"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחן לא הבינו דרשב"ז דמתני לה לשמעתא דרבא בהא לישנא ומחלק מעצמו בין בסתמא לבדקו הוא משום דמספקא לי' בשיטת רבא הנ"ל מאחר דכבר דחה הש"ס דל"ל טעמא משום דמספק"ל לרבא בעצמו כיון דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותי' א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנים וע"כ משום דס"ל דתו"ז כלפ"ז הגדלות תלוי בשנים ולא בשערות ורק משום דנראה דס' נמי מופס"ל דרבנן בעינן שערות וכשיטתי' דבמחו"ז ל"א דאתי' ממילא כנ"ל וחיישינן למיעוטא לבדוק ובדקו ולא אשכחו לא פריך א"ה תמאן ומשני משום דחוששין שמא נשרו דס' כרב פפי דהגדלות תלוי בשנים לבד דתו"ז כלפ"ז ולא בשערות כנ"ל דשווין ר"פ ורבא בלמודא דל"י דהוא א"מ אבל אחרים מוחלין דגם מופס"ל יכול לשאול על נדרו מק' ולמ"ד אין חוששין דהיינו לר"פ מאי איכא למימר דהרי י"ל הוכחה ממק"א דרבא ס"ל נמי, כר"פ דא"ח שנ' דהגדלות תלוי בשערות דס' מופס"ל דרבנן וצ"ל שערות ולשניהם הוי נדחה רק דלזה אף במחו"ז ל"מ ולזה משום דהוי מחו"מ בגופא כנ"ל, א"כ הי' מינייהו שבקת מחלק משום ספיקו להכריע בשיטת רבא הנ"ל דהנ"מ דלא חיישינן שמ"נ לענין חליצה, אבל לענין מיאון חיישינן שהעירותי בפי' רש"י ז"ל שכ' דקנאה בביאה ובעי גט דזהו אבעי' ביבמות ק"ט דאיבעי' מני' ר"א מרב אי אמרינן קדושי קטנה מיתלא תלוי וכי גדלה גדלה בהדה אע"ג דלא בעל שפי' רש"י ואע"ג דלא בעל דנקדשה השתא מ"מ משגדלה תפסי קידושי מעיקרא ואיגלאי מלתא למפרע כו' או דלמא אי בעל אין אי לא בעל לא ואמר רב אי בעל אין אי ל"ב לא ובתוס' בדף ל"ד ד"ה מתוך השיגו אשיטת רש"י שם דפי' נמי כה"ג התם דשיטת התוס' דאין קדושי קטן כלום עד שיוגדל ועי' במלמ"ל פ"ד מאישות ה' ו' ואמאי שביק רש"י ז"ל הכא שיטתי' דיבמות, ובאמת מדברי הרמב"ם בפ"ד מאישות ה' ח' משמע דבלא בעלה מיירי ועי' במ"מ שם ובפי"א מגירושין ה' ו' שכ' דבלא בעלה צריכה גט מד"ס וכבר האריך בזה בנודע חאה"ע סי' נ"ב

ולענינינו י"ל דבכוונה צידד רש"י ז"ל לפרש הכא בבעל דווקא דביבמות ק"ט ע"ב האיבעי' הוא בטעמא דר' גמליאל ע"ש ובנזיר כ"ט מעשה בר"ח שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני ר"ג והי' ר"ג בדקו לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא ר' יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים או לאו כו' חזינן דלר"ג הגדלות תלוי בשערות

והנה בשיטת רש"י בסוגיא דיבמות ק"ט הנ"ל בהאיבעי' א"א קדושי קטנה מתלא תלי וכי גדלה ג' בהדה אע"ג דל"ב כו' דשמגדלה תפסי ק' מעיקרא דאיגלאי מילתא דזיקה דהך לא כלום הוא כו' ע"כ כוונתו דאף דאמרינן ס' אגמל"מ מ"מ לא נגמרים הקדושין רק בגדלות כבסוגיא בדף ל"ד ע"א דפריך בשלמא כולהו משכח"ל דשווינהו שליח ושוו אינהו שליח ופגע שליח בשליח אלא נדות היכי משכחת לי' אר"ע אר"ב בשופעת מתוך י"ג שנה לאחר י"ג כו' דבכה"ג איסור ב"א הוא. שם קאי לרב דלשיטתי' ביומא ס"ד דלא אמרינן במחו"ז נדחה מ"מ גדלות כיון דתלי נמי בסימנים ובשערות י"ל כשיטת התוס' שם דבמחוסר מעשה בגופן הוי נדחה עד שתביא כנ"ל להכי חשוב איסור בת אחת וה"ט דבתוס' פליגי אשיטת רש"י שם משום כיון דלשיטתייהו ביומא דמחוסר מעשה חשוב נדחה להכי כ' דאין קטן יכול לקדש ולא לע"ש עד שיוגדל דאין מעשה קטן כלום ולהיות דגם דהאיבעי' דר"א בדף ק"ט ע"ב היא לרב ולפי"מ שכ' ברי"ט אלגזי בכורות בס' רב ושמואל דפליגי בפודה את בנו בתוך ל' כו' דרב סבר כר"י דאמרינן אגלאי מילתא למפרע כו' ע"כ פי' רש"י גם בהא דכי גדלה בהדה דמשגדלה תפסי קדושין מעיקרא ואגמ"ל כו' אף שחלות הקידושין הוא רק משגדלה כדמחשבין בדף ל"ד ע"א לאיסור בת אחת כנ"ל והמשך האיבעי' הוא ג"כ בד"ז או דילמא משום דמחוסר מעשה בגופה והוי נדחה בעינן בעל דווקא, וזה י"ל דקאמר ר"ש לשון אמינא כד ניים ושכיב רב אמר להא שמעתתא, משום דר"ש לשיטתי' דפליג במנחות ה' ע"א על ר"ל דס' אין מחו"ז לב"ב דממילא אתיא אף דמחוסר מעשה בגופה כנ"ל, וידוע דשיטת רב נמי במחו"ז כר"ל דלא הוי נדחה דממילא אתי ביומא ולא ס"ל לחלק בין אי איכא נמי מחוסר מעשה בגופה כתי' התוס' שם כאשר גם ר"ל אינו מחלק במה"ע בזה החילוק שם, וע"כ רימ"ז פליאתו בשיטת רב דאמר בבעל דווקא ול"ל סברת דכי גדלה גדלה בהדי' דנראה דל"ל ס' זמן ממילא אתי שנראה שחזר משיטתי' ביומא כאילו כד ניים ושכיב רב אמר להא שמעתתא כמו דאמרינן אלילה דהוי מחוסר זמן ולא אתי' ממילא, כ"כ נראה שחזר רב בשיטתי' וס"ל דהלילות שבנתיים חשיבי מחו"ז בהדי הימים דגדלה וע"כ בעי בעל דווקא וניים ושכיב הוא כינוי על זמן לילה דיותר מצינו שיטות בש"ס דס' דלילה הוי' מחו"ז ורמ"ז על חזרתו כדמצינו ביבמות ל"ז באורתא אמר הכי ובצפרא הדר בי' כדמסיק דתני' המקדש את הקטנה כו' לאו כי גדלה גדלה בהדה ואע"ג דלא בעל וכשמקשה מקטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת דלרב א"צ גט משני כו' קאמר דאי איתמר ההוא בההוא קאמר רב בקטנה שלא מיאנה דאסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין משגדלה דקדושי הראשונים לא נפסלו משום תנאי אלא משום קטנות ואדם יודע שאין קדושין הראשונים כלום וחזר ובעל לשם קידושין כו', שכוונתו שיודע שאין הקידושין חלין אלא בגדלותו אף שהם רק גמר משום הקדושין בקטנותו וזמן ממילא אתיא מ"מ כיון דגדלות חשיב כשינוי מעשה בגופו הוי כמחוסר מעשה דל"א בי' דממילא אתי' ואין חלין אלא בגדלותן וחזר ובעל לשם קידושין אלו וכו', אבל בההוא דאיכא תנאי כו'. ופריך מעובדא דהוי בנרש כו' אמר ר"פ בנרש מינסב נסבי ונתקדש' בביאה משגדלה ועי' בנובי"ת סי' נ"ג שהעלה נמי הכי דגם בבעל אין הטעם דמקדש השתא וכדמשמע לי' מרמב"ם ומהרי"ק דכשבעל גמרי קדושין הראשונים דבשעה שמקדש קטנה כיון לזה דאם יבעל לכשתגדל תיהני קידושין הראשונים דגם ר"פ בשיטתי' דמחלקינין בין מחו"ז למחו"מ דגופה ע"כ בעינן בעל דווקא, וע"כ פי' רש"י הכא בבעל דווקא כיון דרבא לשיטתי' ביומא כ"ט ע"ב הנ"ל דגם מחו"ז חשוב נדחה ל"ש כלל ס' דקידושי קטנה מיתלא תלי כו' אליבי' ול"מ רק קידושי ביאה, ולכאורה נראה כן גם מסוגיא דיבמות ק"ז דאהא דאמר עולא ממאנת לזיקתו איתבי' רבא לעולא כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצות ולא מתייבמות ואמאי לא תמאן השתא כו' שהקשו בזה המפורשים דמאי מותיב דילמא מיירי שכבר גדלה ואינה יכולה למאן, ולהנ"ל דל"ל לרבא עפ"י שיטתי' במחו"ז סברת מיתלא תלי