בית אבא יט

מכמה מקומות לחלק בין נדר התלוי באם ותנאי היא דאין מתירין עד שיחול, אבל בנדר התלוי בזמן אמרינין זמן ממילא אתיא לא בעינן עד שיחול וכה"ג חילקו בתוס' זבחים י"ב ע"א בין מחו"ז גופא למחו"ז התלוי עוד במעשה דבמחו"ז לבד סובר ר"פ דגם לילה ל"ח מחו"ז משא"כ במחו"ז התלוי במעשה כההוא דמנחות ה' לר"פ יש מחו"ז אף לבו ביום ובמ"ל פ"ד מאישות ה' ז' נסתפק בקטן שקידש לאחר שיוגדל אי חלו הקדושין והעיר מבכורות מ"ט הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי כו' כי פליגי לאחר שלשים יום ונתאכלו המעות רב אמר בנו פדוי מידי דהוי אקדושי אשה דאע"ג דנתאכלו המעות הוי קדושין ה"נ ל"ש כו'. ולהנ"ל י"ל דביומא ס"ד ע"א אמר רב שני שבזוג ראשון יקריב שני שבז"ש ירעה כו' מ"ט דרב דיליף ממחוסר זמן, מחו"ז לאו אע"ג דהשתא לא חזי כי הדר מחזי ש"ד ה"נ ל"ש ובתוס' שם ד"ה התם חילקו בין מחוסר מעשה בגופו דווקא דחשוב נדחה כו' ע"כ בנתן לכהן בתוך ל' מעות לפד"ב אלאחר ל' אפי' נתאכלו המעות ל"ח רק מחו"ז ולא מחוסר מעשה בגופו ש"א אע"ג דהשתא ל"ח כו' דזמן ממילא אתיא א"כ גם בקבל עליו נזירות בפחות י"ג אלאחר שיתגדל דל"ה רק מחו"ז לא בעינן עד שיחול בגדלותו ולא משכח"ל שוב אסור ב"א בכהן ונזיר למאן דל"ל כולל דלר"ל דמוקי מתניתין דמכות לר"ע ולשיטתי' דל"ל כולל כנ"ל ס"ל במנחות ה' דמנחת העומר שנקמצה שלא לשמה כשירה ושירי' א"נ עד שתביא מנחת העומר אחרת ותתירנה ופריך התם ע"ז מיקרב היכי קרב הא ממשקה ישראל מן המותר לישראל בעינן ומשני דס"ל לר"ל אין מחו"ז לבו ביום כו' ולר"ע כן בהפרה כמו בנדרים להירושלמי הנ"ל בתר אמירה אזלינן ולא בתר חלות הנדר

והנה במל"מ ה' נזירות נסתפק במופלא סמוך לאיש אם יכול הקטן לשאל על הנדר, והנה לר"פ דס' בנדרים צ' דבשאלה לכ"ע אין החכם מתיר עד שיחול הנדר ונפק"ל מלא יחל דברו הא אחרים עוקרים אלמא דאין החכם מתיר עד שיחול הנדר, י"ל דלשיטתי' בסוגיא דנדה מ"ו ע"א דקטנה שהגיע לכלל שנותי' חוששין שמא הביאה שערות ונשרו וכסברת שב שמעתתא ה' פי"ב דאי אמרינן דתוך זמן כלאחר זמן אין הגדלות תלוי בשנים אלא בשערות ואף בהגיע הבן לי"ג והבת לי"ב וי"א ול"ה שערות עדיין הם קטנים א"כ י"ל דהוי מחוסר מעשה בגופן משא"כ למ"ד דתוך זמן כלפני זמן בשנים תליא מילתא ולא בשערות ל"ה רק מחו"ז לבד ותליא בשיטות אי אמרינין זמן ממילא אתיא ולרב פפי דחוששין שמא הביאה שערות ונשרו אף שלא נמצאו לה כיון שהגיעה לכלל שנותי' משמע דבשנים תליא הגדלות ולא בשערות ל"ה הגדלות רק מחו"ז, וע"כ בכה"ג לא בעינן עד שיחול וחכם מתיר אפי' לקטן וכשיטת הפוסקים שמביא ב"י הנ"ל וגם דמלימודא דלא יחל דנפק"ל דאין חכם מתיר עד שיחול דהוא לא יחל דברו אבל אחרים עוקרין כפי' הר"ן בסוגיא הכי משמע דמוהסל"א יכול לשאול על נדרו כסברת הגאון מהר"ש לנדא בתשו' בנין ציון, אבל לר' פפא דסובר דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' ול"ה שערות אין חוששין שמא נשרו י"ל דס"ל דתוך זמן כלאח"ז והגדלות תליא בשערות ולא בשנים וכל שלא הביאה שערות עדיין היא קטנה ולא חיישינן שמא נשרו כ"ז שלא ראינו א"כ הוי הגדלות מחוסר מעשה דלחילוק התוס' זבחים הנ"ל אליבי' הוי נדחה. והרווחנו עפי"ז ליישב גם קו' הש"ש עפ"י תי' התוס' שם אמאי בהקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין הא הוי התראת ספק שמא לא יביא שערות בזמנו ותי' דרוב מביאין שערות בזמנו כו' דק' לשיטת הפוסקים דחזקה דרבא גריעה דל"מ לחליצה כו' ולא אמרינין מטעם רוב כו' דקו' התוס' קאי התם לר"ל דסובר דהח"ס ל"ש התראה, ולסוגיא דמנחות הנ"ל ס"ל לר"ל דאין מחו"ז אף בתליא במעשה, וע"כ אף דצדדו התוס' בקושיתם דאם לא יביא שערות ל"ה מופלא הס"ל שי"ל כוונתם עפ"י מה שביאר המחנה לוי בחי' לנדה שם דדוקא למד"א מוהס"ל לאו דאורייתא הוא דבעינן שיביא שערות משא"כ למ"ד דמופס"ל דאורייתא ל"ב שיביא ב"ש כו' באופן שקו' התוס' היא דווקא אי סובר ר"ל מוהס"ל לאו דאורייתא והייני דווקא עפ"י סוגיא דנזיר כ"ח ע"א למסקנא דלכ"ע מופהס"ל לאו דאורייתא ולמ"ד בדי לחנכו במצוות דווקא דהיינו לר"ל ע"ש וכל שלא הביא שערות ל"ה מופלא הס"ל ואף דבסוגיא דנדה מוקמינן שיטתי' דר"ל דאמר בהקדיש ואכלו אחרים דלוקה דסובר כר' יוחנן שם בנזיר דמופס"ל דאוריתא שיטת התוס' בקו' דמסקנא דסוגיא דנזיר עיקר דלר"ל מופהס"ל לאו דאורייתא בלא הביא שערות דווקא, והא דאמרינין הכא דסבר ר"ל דמופס"ל דאורייתא בהביא שערות דווקא באופן שאין סתירה מקו' התוס' הנ"ל לחילוק המח"ל, ועפי"ז הקשה התוס' לר"ל כיון דל"ל עפ"י סוגיא דנזיר הנ"ל דיסבור ר"ל מופס"ל דאורייתא אלא בהביא שערות דווקא כיון דסובר נמי דה"ס ל"ש התראה אמאי לוקין הא הוי ה"ס שמא לא יביא שערות ונמצא דאכתי ל"ה מופס"ל, וז"כ התוס' נמי במה שהאריכו לבאר דל"ל דמיירי בהביא שערות דא"כ הוא עצמו אם יאכלנו ילקה דר' יוחנן אי"ל תוך זמן כלאח"ז כו' דהרי יש לדקדק בדבריהם דלמה שבקו שיטת ר"ל לגמרי במסקנת קושיתם מאחר דעיקר הקו' אזלא לר"ל דווקא דסובר הת"ס ל"ש התראה משא"כ לר' יוחנן הת"ס שמה התראה ל"ק ועסקו בשיטת ר"י דווקא. ולהנ"ל מאחר שכבר ביארו שיטת ר"ל דהא די"ל דס' מופס"ל דאורייתא היא דווקא כשהביא שערות והא דאכלו אחרים לוקין הייני אף שלא הביא עוד שערות אלא משום דסמכינן שבודאי יביא שערות כו' לא הוצרכו לבאר יותר דלר"ל בהביא שערות אף אם הוא עצמו אם יאכלו ילקה דז"פ דרק לר"י דווקא עדיין הוכרחו לבאר אף דלסוגיא דנזיר הנ"ל בלא"ה ס"ל מופס"ל דאורייתא ולחילוק המח"ל הנ"ל לא צריך להביא שערות כלל מ"מ כיון דאית לי' נמי הכא דתו"ז כלאחר זמן לס' הש"ש הנ"ל ע"כ הגדולות תלוי בשערות דווקא א"כ גם לר"י כמו לר"ל עפ"י סוגיא דהכא הא דמופס"ל דאורייתא לדידהו הוא דווקא בהביא שערות וע"כ אף דלר"י הת"ס שמה התראה מ"מ לסוגיא דהכא בשיטתי' דתו"ז כלאח"ז כ"ז שלא הביא שערות לא הוי מופס"ל כלל ואמאי לוקה ובהביא שערות נמי ל"ל דמיירי, דא"כ הוא בעצמו אם יאכלנו נמי ילקה וע"כ שפיר תי' התוס' דאזלינן בתר רוב שמביאין שערות אף דלר' יוחנן מצינו שחקרו התוס' בבכורות כ' ע"ב ד"ה חלב דחייש למיעוטא מ"מ למסקנא דסוגיא דנזיר לר' יוחנן דהלכה היא בנזיר י"ל דס"ל מופס"ל דאורייתא ולא בעינן שערות כלל ואף דלשיטתי' בסוגיא דנדה הכא דתו"ז כלאח"ז נראה דל"ל מופס"ל דאורייתא אלא כשיביא שערות דווקא בנ"ל מ"מ לעומת זה. ס"ל דה"ס שמה התראה ואפשר דלא חייש למיעוט שפיר י"ל דאזלינן ב"ר ומכ"ש דלר"ל דל"ל מחו"ז אף במחוסר מעשה כנ"ל דא"ש

משא"כ לרבא אף דאי"ל הכא דתו"ז כלפני זמנו א"כ ס"ל נמי דאין הגדלות תלוי' בשערות אלא בשנים. אמנם לסוגיא דנזיר ס"ב ט"א דלמ"ד מופס"ל דרבנן לאתוי' מופס"ל דכותי דכ' בני ישראל דרשינן בנ"י נערכין ואין הכותים נערכין יכול לא יהו מעריכין ת"ל איש והיינו לרבא דקאמר הכי לעיל ס"א ע"ב וכן לר' מאיר בעירוכין ה' ע"א ומשמע דס"ל מופס"ל דרבנן וצריך להביא שערות דווקא כס' המח"ל וביומא כ"ט ע"ב ס"ל דיום חשוב מחו"ז ול"א דאתי ממילא ל"ל דניזל בתר רובא דמביאין שערות בזמנן דגם יום חשוב לדידי' מחוסר זמן ומאחר דלא מצינו