בית אבא יח

ועפי"ז י"ל קו' הישי"ע באו"ח סי' תפ"ט בסוגיא דמכות דיש חורש תל"א כו' הנ"ל דפריך וליתני שבועה שלא אחרוש ביו"ט ומשני דסבר אין איסור חל על איסור דמושבע ועומד הוא וליתני שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט ומשני האי תנא איסור כולל ל"ל כו' אמאי לא משני מעיקרא אקושיא דליתני שבועה שלא אחרוש ביו"ט דה"ת ל"ל איסור כולל דגם ביו"ט לחוד הוי כולל לסוגיא דפסחים הנ"ל דמוקי מתניתין דיש חורש ת"א במתונתא דווקא וכשאינה מתונתא מותר מטעם הואיל א"כ בשבועה שלא אחרוש ביו"ט חל אף במתונתא נמי מטעם כולל כו'. ולהנ"ל י"ל דהנה בתוס' שם ד"ה א"ל הק' דאכתי ליתא בלאו והן ותי' דמשכח"ל כגון עפר תחוח כו' דמתניתין אזלא לר"ע דמקיים בכלאים לוקה ולדידי' בעינן שיהי' בלאו והן כבתוס' שבועות כ"ו ע"א ד"ה מיעוט ובב"מ דף כ"ה רב דמחייב דיאתא בלאו והן כר' עקיבא וכן האוקימתא של הגמ' דה"ת ל"ל איסור כולל ובשבועות כ"א ע"א לא מצא ר' יוחנן לתנא דל"ל איסור כולל רק לר"ש כו' אבל לא מצינו דאוקמה למתניתין דיש חורש כו' כר"ש, ולעומת זה אר"ל שם דאי אתה מוצא אלא במפרש ח"ש ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש, אבל כולל לא אמרינן באיסור שבועה כדלעיל כ"ד ע"א דאמרינין איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא ע"י עצמו לא ויתכן דר"ל בשיטתי' קאי דמהדר לאוקמה מתניתין די"ח לר"ע דאמר המקיים בכלאים לוקה דנפק"ל מבהמתך לא תרביע כלאים כו' לריבוי לאווין דלשיטתי' בסוגיא דנזיר הנ"ל דלא אמרינין מ"ל חד לאו כו'. ואף דהתם בגז"ש דרבי הוא דפליג עם ר' ישמעאל ורבי סובר בכריתות כ"ג ע"ב דאיסור חל על איסור י"ל דדווקא בקדשים סובר הכי כבסוגיא דחולין ק"ב ובתוס' שם ומינה דאין עשה דוחה שני לאווין וע"כ לר"ע בתו' הש"ס כתישה ביו"ט מי שרי מתורץ נמי קו' הפ"י דה"ט דלא קאמר נמי לעיל דחרישה ביו"ט מי שרי משום דעשה דוחה ל"ת אי אמרינין הואיל משא"כ בכתישה דאיכא שני לאווין ואין עשה דוחה תרי לאווין, ואף דבתר הכי מק' הש"ס נמי ראויות לכותשן כלאחר יד י"ל כסברת התוס' שם דכיון דבשדה דלזריעה קיימא שמשביח את השדה בחרישה בארעא דילי' אי נימא דמלאכה שאצל"ג פטור א"כ בטלת כל מלאכת שבת כו' וכן בטעמא דאם יחזור אחר כתישה בשינוי יהי' הדם נבלע בקרקע ע"ש באופן דלדידי' ל"צ שוב לאוקמה במתונתא כאוקימתת הש"ס בפסחים

ובדרך זה י"ל נמי בטעמא דהוכרח הש"ס לאוקמה במתונתא דווקא כיון דמייתי תרוצא דר"פ בר שמואל באבנים מקורזלות דקשה ע"ז ראויות לכותשן דלדידי' לא אתי שפיר תי' הש"ס וכתישה ביו"ט מי שרי אי אמרינין הואיל כקו' הפנ"י דאף אי הוי שני לאווין עשה דוחה שני לאווין דר"פ ב"ש מסתמא בשיטת שמואל אביו קאי דאית לי' כולל כמו בסוגיא דשבועות הנ"ל רב ושמואל ור' יוחנן מוקי לה בכולל ולדידי' קשה ק' הגמ' במכות בהך מתניתין דיש חורש כו' דליחשב נמי שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט כיון דאית לי' כולל ור' יוחנן נמי באמת לא מוקי מתניתין דיש חורש כו' כר"ע במקיים בכלאים אלא במחפה כדא"ל ר"ל לר' יוחנן התם אי לאו דקלסך ג"ר הוו"א מתניתין ר"ע היא כו' ובסתמא בר פלוגתי' דר"ע הוא ר' ישמעאל ובשבועות כ"ה ע"א ס' נמי שמואל כר' ישמעאל דלא בעינן שיהי' בלאו והן אלא בלהבא ועיי"ש בתוס' כ"ז הנ"ל דל"ל כר"ע א"כ ס"ל כר"י דאמרינין מ"ל חד לאו כו' ומינה דעשה דוחה ת"ל א"כ על תי' הש"ס כתישה ביו"ט מי שרי אכתי קו' הראשונה דאי אמרינין הואיל אכתישה ואחרישה לא ליחייב במקומה וע"כ צריך לתרץ ולאוקמה במתונתא דא"ר לכיסוי' משא"כ סוגיא דמכות הנ"ל דאליבא דר"ל לר"ע אזלא ודל"ל כולל כש הקשה מעיקרא וליתני נמי שבועה שלא אחרוש ביו"ט לא הוצרך לתרץ דהאי תנא ל"ל איסור כולל דגם ביו"ט הוי איסור כולל במתונתא משום דלדידהו מתונתא מותר מטעם הואיל דלדידי' גם בפסחים לא צריך לתי' במתונתא דווקא הוא דחייב דאף בשאינה מתונתא נמי חייב אף אי אמרינין הואיל משום דאין עשה דוחה תרי לאווין דחרישה ולאו דכתישה כנ"ל

ול"ק נמי קו' העולם על הפי' משניות להרמב"ם מה שלא הביא מסקנת הש"ס בפסחים דאוקמה במתונתא דווקא כו' כיון דסוגיא דמכות בהא דמקיים בכלאים לוקה לר"ל אליבא דר"ע אזלא וכ"כ הא דל"ל להאי תנא איסור כולל משו"ה ל"צ לדידי' אף בסוגיא דפסחים לאוקמה כלל במתונתא כנ"ל

וידידי הרה"ג החו"ב מוה"ר שלמה פרידמאן נ"י מלבוב הקשה אותי בשם הגאון מוה"ר ליבוש נאטינזאהן ז"ל מבערזאן במה דפריך במכות כ"ב ע"א וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן כו' לפי"מ דמבואר בגמ' סוטה מ"ו ע"ב דנחל איתן הוא קרקע קשה, א"כ ליתא לתי' הש"ס בפסחים דמתניתין מיירי במתונתא שוב תקשה קו' הש"ס למ"ד דאמרינין הואיל אחרישה לא ליחייב דראויות לכותשן כלאחר יד. ולהנ"ל דסוגיא דמכות אזלא לר"ע דלא אמרינין מ"ל חד לאו כו' ואין עשה דוחה תרי לאווין א"כ מיושב שפיר דבתי' הש"ס כתישה ביו"ט מי שרי כבר תי' כל הקושיא דאי"ל הואיל וגם הקושיא דראויות לכותשן כלא"י כנ"ל בס' התוספ' שם ד"ה כתישה ול"צ לאוקמא כלל במתונתא, ושפיר מק' דליחשוב נמי הזורע בנחל איתן

ובעמדי בזה אמרתי ליישב קו' השג"א בסי' ס' בסוגיא הנ"ל דיש חורש כו' דחשוב נמי כהן ונזיר למסקנת הגמ' דהאי תנא איסור כולל לית לי', איך חל איסור נזיר על איסור כהן דלא משכחת לי' דלחיל רק משים דנזיר הוי כולל תגלחת ויין, וכיון דלית לי' איסור כולל איך חל. ומש"כ לתרץ דמיירי בקבל עליו נזירות בפחות מבן י"ג שיחול עליו כשיגדל דהשתא חל איסור כהן ונזיר בב"א והוי איסור ב"א, צ"ב כיון דהסוגיא אזלא אליבא דר"ל ובשבועות כ"ד אר"ל דאיסור כולל באיסור הבא מאליו אמרינין ובאיסור הבא ע"י עצמו ל"א א"כ גם לענין איסור בת אחת י"ל כן כיון דנזירות חשוב איסור הבא ע"י עצמו משו"ה לא חשוב בב"א עם איסור כהונה דהוי איסור הבא מאליו ושו"ר שהרגיש בזה מעצמו אבל לא בהא דסוגיא אזלא אליבא דר"ל. ונ"ל דבנדרים פ"ח ע"ב אמרינן ונדר אלמנה וגרושה יקום עלי' כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים אעפ"י שנשאת בתוך ל' אינו יכול להפר לה כו' תניא אלמנה וגרושה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת ר' ישמעאל אומר יפר דבתר חלות הנדר אזלינן ור"ע אומר לא יפר דבתר אמירה אזלינן אר"ת סד"א מתניתין ר"ע הוא דאזלינן בתר אמירה אביי אמר אפי' תימא ר"י דמודה בתלי' נפשה ביומא ופסק כן הרמב"ם והש"ע באשה שאין לה בעל ואמרה הרי הבשר אסור עלי' לאחר ל' יום אעפ"י שבשעה שחל הנדר ה"ה ברשות הבעל א"י להפר משום שבשעת הנדר ל"ה ברשותו והו"ל קודמין ואין הבעל מיפר בקודמין ובירושלמי פ"ג דנדרים ה' ו' איבעי"ל בנדר מיורדי הים לאחר ל' יום ובתוך ל' נעשה אחד מהם מיושבי יבשה ותליא בפלוגתת ר"י ור"ע הנ"ל דלר"י דבתר חלות הנדר אזלינן מי שהוא אז מיושבי יבשה מותר ליהנות ממנו ולר"ע דבתר שעת הנדר אזלינין אסור ליהנות מהן ובדף פ"ט בפלוגתת ר' נתן וחכמים אי אין מפירין הנדר עד שיחול לרב אחא בר ר"ה ורבא כמו דפליגי בהפרה ה"נ פליגי בשאלה, ולר"פ ורבינא דווקא בהפרה פליגי אבל בשאלה לכ"ע אין חכם מתיר עד שיחול הנדר והב"י ביור"ד סי' רכ"ח הביא