בית אבא יז

סימן א

עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי י"ז) ראיתי לחלק כבוד ולפתוח ראשון בכהן גדול זקני הגאון בעל שער אפרים שהקשה בתשו' סי' כ"ו בהא דאיתא בעירובין ל"ה ע"א במתניתין נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב ר"א אמר אינו עירוב, ופי' הרע"ב דאי אפשר לפתוח אלא בסכין דת"ק סבר כיון דאין כאן איסור סקילה דמקלקל הוא בחתיכת החבלים וכל המקלקלים פטורים, ואיסור שבת לא גזרו בי' ביה"ש דיכול להביא סכין לחתוך החבלים ושקיל לעירובי'. ור"א סובר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו א"כ אסור לטלטל הסכין שתשמישו רק לחתוך בו אוכלים, כדי לחתוך בו החבלים והואיל דאיכא תרתי טלטול הסכין וחתיכת החבלים ואפי' לרבי דלא גזרו ערב שבת ביה"ש בכה"ג מודה דגזרו, הלא מבואר לעיל ל"ב ע"ב נתנו באילן למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב, והרי שם הוי ג"כ ב' שבותין האילן הוי כרמלית וכי שקיל לעירובו לר"ה שעומד הוי שבות, והא דאסור להשתמש באילן הוי ג"כ שבות כדמוכח התם דאתיא כרבי דל"ג ע"ש ביה"ש אפי' בב' שבותין והיא קושיא גדולה

וכתב לתרץ דלר"א אפשר דמתניתין דנתנו באילן מיירי בעומד בכרמלית באופן דלא הוי רק שבות אחד דמשתמש באילן כו' וזה כפי' מהר"י בתוס' שם ד"ה הא וקו' התי"ט ד"ה נתנו בבור, וקצת דוחק לומר כן. דבירוש' מובא התוספתא וז"ל למטה מיוד ה"ז עירוב ואסיר לטלטלו וקשיא אם עירובו עירוב יהי' מותר לטלטלו אם אסור לטלטלו לא יהי' עירובו עירוב ראוי הוא לעבור על שבות ולאכול מעתה אפי' למעלה מיוד. ריב"ש תיפתר שהיתה כורתו ארבעה א"ר מנא והוא שתהא רה"ר מקפתו מכל צד כו' ובסנהדרין פ"ו ע"א אמרינן דסתם תוספתא ר' נחמי' ובעירובין ל"ה ע"א מוקמינן הא דר' אליעזר כר' נחמי' דאפילו תרווד אין נוטלין אלא לצורך תשמישן כו' ולדידי' אוקמי' דבר"ה מגפתו מכל צד מיירי א"כ אין לומר דלר"א אוקמינן מתני' בעומד בכרמלית

א) ונראה לפע"ד בישוב קו' עפ"י דרכו לחלק בין רישא דמתניתין לסיפא לר"א אליבא דרבי באופן אחר, וגם עפ"י שיטתם במקום אחר. דהנה סברת הרע"ב לחלק בין שבות אחד לשני שבותין בגזירת חז"ל לכאורה תמוה דמאחר דקיי"ל דא"מ אלא לדבר מצוה מנ"ל לחלק בשבותין העומדים נגדה בין שבות אחד לב' שבותין הא מבואר בנזיר מ"ח בגז"ש דרבי נאמר אמו בנזיר ונאמר אמו בכ"ג מה אמו האמור בנזיר במותם אינו מטמא, אבל מיטמא הוא לנגעים ולזיבתם, אף אמו האמור בכ"ג כו' והמסקנא שם דכיון דשרי רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאו מה לי תרי לאווי ואחותו מבעי"ל למילה ופסח דסד"א כי שרא רחמנא למ"מ נזיר ובהן דאיסור לאו הוא אבל הני דאיסור כרת לא יטמא למ"מ כו' ומשמע דעשה דוחה גם תרי לאווין וכ"ה בפי' בתוס' יבמות ג' ד"ה לחשיב"כ ה"נ מה לי שבות א' ומ"ל ב"ש נגד מצות עירוב. והנה בפ"י בחי' לביצת ח' הקשה בהא דפריך בפסחים מ"ז לר"א דאי"ל הואיל כו' מהא דתנן יש חורש תלם אחד כו' ואו אמרינן הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ומשני באבנים מקורזלות ופריך ראוי' לכתשן ומשני כתישה ביו"ט מי שרי כו' דאמאי לא מק' בגמ' מעיקרא כי פריך אי אמרינן הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכיסוי ד"צ נמי כמו דפריך בסיפא כתישה ביו"ט מי שרי ג"כ חרישה ביו"ט מי שרי, וע"כ משום דסובר דאמרינן עשה דוחה ל"ת א"כ לענין כתישה נמי נימא הכי ואין לומר דכיון דעביד כתישה וחרישה הוי תרי לאווי ולא אתא עשה ודחי ת"ל דמסוגיא דנזיר הנ"ל משמע דאתי חד עשה ודחי ת"ל כו' והש"ס מהדר לאוקמה אף במתונתא כדי לאוקמה אף לר' אליעזר ומשמע דלר"א עשה דוחה תרי לאווי. גם אני הקשיתי מהא דאמר רבי התם בדף מ"ח ע"א דהלכתא כר"א ט"כ דס"ל נמי דאמרינן הואיל ועי' צל"ח א"כ גם לרבי נמי קשה מאחר דאי"ל הואיל ממתניתין דיש חורש תלם אחד כו' כמו לר"א ומדלא מקשה הש"ס הכא אחרישה ביו"ט מי שרי ט"כ משום דאמרינן דעדל"ת א"כ גם אקושי' הש"ס בתר הכי וכתישה ביו"ט מי שרי הו"ל לתרץ דשרי משום דעשה דוחה דאף תרי לאווי כשיטת הש"ס למסקנת גז"ש דידי' בנזיר הנ"ל וע"כ משמע לכאורה מסוגיא דפסחים דלא אמרינן סברה מה לי חד לאו מה לי תרי לאווי וה"ז נגד שיטתי' דרבי בנזיר הנ"ל. ואמרתי לתרץ דבמכות כ"א ע"ב מוקמינן מתניתין דיש חורש ת"א כו' דר"ע היא דאמר דמקיים כלאים לוקה ופליג עם ת"ק דבר פלוגתי' בסתמא ר' ישמעאל הוא ור"ע דנפק"ל למקיים דלוקה מדכ' בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים אף לפי' רש"י דשמעינן לי' הכי כלאים שדך לא י"ל דהוי כנכתבו תרי לאווי ע"ז להוכיח איסורו דמקיים אע"ג דלא עביד שום מעשה בקיומו אף שבאמת לא עבר במקיים רק ל"ת אחד, מ"מ רבוי משמעת דרשת הלאווין מורה איסור באופן דיש להוכיח דעתו דריבוי הלאווין מכביד החומר בדבר הנאמר, ולענינינו בדחיית עלל"ת י"ל גילוי דעת משיטתי' בלמודא דמקיים כלאים לוקה לומר דהא דאמרינן בנזיר מ"ל חד לאו מ"ל ת"ל היא דווקא לר' ישמעאל התם. וכ"כ י"ל דלשיטתם דפליג עם ר"ע ואינו מחיוב במקיים רק במחפה ומנכש דל"ל סברת חומרת ריבוי לאווין בכה"ג משא"כ לר"ע דמביע"ל קרא מיוחד לכ"ג ונזיר דלא יטמא אלא במת מצוה ל"ל סברא דמה לי חד לאו מ"ל ת"ל. שו"ר בשושנת העמקים כלל ב' שצדד בזה. ומאחר דר"י ור"ע פליגי בגז"ש דרבי ובהך סברא לדידי' אי אמרינן מה לי חד לאו כו' דנ"מ גם לדחיית עלל"ת אי אמרינן דעדל"ת ועשה או רק לחד לאו כנ"ל, ל"ק קושיתו לרבי הנ"ל אף דס"ל נמי הואיל כר"א שפיר מקשה בגמ' במתניתין דיש חורש ת"א כו' כתישה ביו"ט מי שרי דאין לומר דשרי משום דעשה דוחה אף תרי לאווין דמה לי חד לאו מ"ל תרי לאווי דס"ל כר"ל במכות כ"א ע"ב באוקימתא דהך מתניתין דיש חורש ת"א דאתי' כר"ע דמקיים בכלאים לוקה ולשיטתי' ל"א מ"ל חד לאו כו' ולדידי' באמת אין עשה דוחה ת"ל כנ"ל, ומתורץ לפי"ז גם קושית הפנ"י הנ"ל דמתניתין דיש חורש ת"א אתיא כר"ע ושפיר מקשה לשנוי כתישה ביו"ט מי שרי דאין לומר דשרי מטעם דכתישה וחרישה הוי ת"ל ועשה דוחה גם ת"ל כיון דלר"ע אזלינן ולדידי' אין עשה דוחה ת"ל. מעתה י"ל גם בסוגיא דעירובין הנ"ל למסקנת גמ' בסנהדרין פ"ו ע"ב דאף דסתם תוספתא ר' נחמי' היא מ"מ אתיא דווקא אליבא דר"ע ככולהו סתמא דחשיב לעיל מני' ע"כ לאוקימתת סוגיא דעירובין בדף ל"ה ע"א סיפא דמתניתין דנתנו במגדל דלר"א אין עירוב משום דס"ל כר' נחמי' דאפי' טלית אפי' תרווד אין נוטלין אלא לצורך תשמישו ומשום דהוי שני שבותין שבות הטלטול דסכין ושבית חתוך החבלים ואשני שבותין גזרו חכמים בביה"ש אף נגד מצוות עירוב דאין מערבין אלא לדבר מצוה כשיטתי' דר"ע דל"ל סברא מ"ל חד לאו כו' ומינה ג"כ דאין עשה ומצוה דוחה תרי לאווין כנ"ל מ"מ רישא דמתניתין דנתנו באילן י"ל דמתפרשא לר"א בליכא אלא חד שבות ובחד שבות ל"ג בביה"ש דעכ"י התוספתא דפ"ב דעירובין דבירושלמי הנ"ל למטה מעשרה ה"ז עירוב ואסור לטלטלן והוא שתהא רה"ר מקפתו מכל צד דאיכא שבות דהוצאה מכרמלית לרה"ר דר"א מפרש למתניתין כמסקנת הירושלמי שם עירובו עירוב ואסור לטלטלן אר"י מן הצד הוא כו' היא צדדי בהמה הוא צדדי אילן דמותר להשתמש על צדדי כו', א"כ ל"ה רק חד שבות ול"ג בביה"ש, אבל סיפא דתרי שבותין לשיטתי' גם לרבי גזרו: