בית אבא טז

הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי, איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות הו"א זהו תשרי ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצמחו שנאמר ואד יעלה מן הארץ ובירושלמי פ"ב דתענית ואד יעלה מן הארץ עלה שבר מן הארץ מיד הגשמים יורדים. והיינו תשובה, שבאחד בתשרי ר"ה הוא זמן תשובה, שע"י האילן בא הקללה על האדם. כבברכות מ' ע"א אילן שאכל אדם הראשון כו' ובסוכה מ"ה ע"ב מצות אין יוצאים בהם אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים. מה תמר אין לו אלא לב אחר, כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, בשבת כ"ו עתידין אילנות שיוציאו פירות בכל יום. ירצה שבנ"א ישכילו להטיב מעשיהם בכל יום ע"י לימוד עניני הטוב ומעלות המגיעות אלינו מטוב טבען. ונכרים פירותיהם אצלינו בכל יום, וע"ז מורה תיקון נוסח הברכה מאן דמפיק ביומא דניסן ורואה אילני דמלבלבי יאמר בדוך שלא חיסר בעולמו כלום ובדא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהם בנ"א בברכות מ"ג ע"ב להיות עיקר גידולם כדי להתנאות בהם בני אדם להיטב מעשיהן כטוב טבען, ובתענית כ"ה אם נאמר תמר למה נאמר אדז תמר אין גזעו מחליף ארז אינו עושה פירות. שמהם ישכילו בנ"א להעמיד זרע שיהא גזעם מחליף וישאו גם פירות במעלות ומדות טובות עפ"י התורה והמצוה, ובכתובות קנ"ב עתידין אילני סרק שבא"י שנטעו פירות כו' שעי"ז שישכילו בנ"א להטיב מעשיהם בלמדם אפילו מטוב טבעי אילנות סרק שבעצמם אינם מוציאים פירות, מ"מ עי"ז וזהו בעצם יהי' פירותיהן שעל ידם השכילו והגיעו בנ"א למעלת הטוב והישר שבטבעם. ובחולין ס' כשאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמם שלא לצאת בערבוביה אלא למינם וע"ז אמר שר של עולם יהי' כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. שלעולם וכל מעשיו ילמדו מזה, ובגיטין נ"ז ע"א כי אתילד יניקא שתלא ארזא לסימן ברכה שיהי' גם גזעו מחליף כארז. ובאבות אמרו המפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה ה"ז מתחייב בנפשו, להיות העיקר ומגמת הבריאה ליופי האילן שילמדו בנ"א ממנו גודל אלוקו', ולהשכיל מטבעו הטובה שנתן בו ד' וזה אף שרואה ומבין באילן נאה עכ"ז מלהשכיל וללמוד להטיב דרכו באהבת ויראת אלקות, אלא אומר מה נאה אילן זה לעצמו ה"ז מתחייב בנפשו. שמחייב את נפשו בזה שלא למד ממנו להחיות את נפשו בטוב וגודל השגות לכל ענין

ובסוכה כ"ט מאודות לוקין על קוצצי אילנות טובות ואינם לומדים מטוב מעשיהם הראייה נלקה אצלם ואינם באים להשגה להשכיל ולהבין בגודל דרכי ד'. ובתענית ח' אם לשבט אם לחסד, אם לשבט לאילנות אם לחסד לבורות שיחין ומערות שע"י חטא בנ"א גם האילנות סובלין שבט ומשפט אלקים ע"י. ונידונים כבנ"א כבר"ה י"א בעצרת על פירות האילן כו', באופן דהרבה יש להם ללמוד מצל האילנות וכ"כ הי' לנו ללמוד גם מצלו של עוף כבעירובין ק' מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים תחכמנו. אלמלא ניתנה תורה למדנו עריות מיונה דרץ ארץ מתרנגול גיטין מ"ה כנס"י ליונה מתילה מה יונה מצלת עצמה בכנפיה כך ישראל בתורה ומצות בב"ק צ"ב כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו, לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, לעולם יהי' אדם מן הנרדפין שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב למזבח סנהדרין צ"ח הרגול ועטלף היו מצפין לאורה א"ל הרגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא ואתה ל"ל אורה דוגמת ימינו כצל עובר שלא נאבד זמן האורה בדברים בטלים רק להשכיל בתורה. אבל הלא נחשוב בצלו של עוף שהוא עובד וצלו עובר, או כבשעה שהוא עף, שלא על המעלות שנוכל להשכיל מהם מרמז לנו רק על צלו ובשעה שהוא עף שאין בזה ממש, וכמו כן מוסיף שמואל לפרש כצלו של דבורה שאין בזה ממש, אף שגם מהדבורה הו"ל ללמוד שממציאה לנו דבש מתוק, וביומא פ"ג כל מילי מתיקה מאידין מאור עיניו של אדם, לראות ולהשכיל בגדלות ד' ותורתו, אבל הרי הוא מנמק לנו בפירוש רק לצלו של דבורה שאי"ב ממש וע"ז ודאי ראוי לדאוג על ימינו כצל עובד

(המחבר האריך כאן עוד בדברי אגדה והלכה כדרכו ובעזרת השי"ת בחלק הדרושים יודפוס בשלימות).