בית אבא טו

כתמר שאין לו לב אחד כן אין להיות דק בלב אחד לאבינו שבשמים לעשות הכל דק מאהבה לבד ולא לשום פנוי' אחרת, כארז בלבנון ישנה תענית כ"ה ארז אינו עושה פירות, כ"כ לא נעבדו בשביל פירות ושכר שיגיענו עבוד קיום המצות דק לסבת אהבה ממש וכ"כ תשובה מאהבה

וז"כ הב"ד פרשת וישב ראובן אל הבור והיכן הי' דא"א בשקו ותעניתו עסק, כשנפנה הלך להצדיק לאותו הבור אל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח לפני בתשובה תחלה ואיזהו הושע שנאמר שובה ישראל עד ד' אלוקך כו' והמפורשים תמהו ע"ז הלא קין ואדה"ר עשו תשובה מקודם לו, בילקוט בפ' ותאמר קניתי איש את ד' נחום איש גם זו הי' דורש כל אתין שבתורה את ד' לשעבר אדם נברא מאדמה מכאן ואילך בצלמינו כדמותינו ולא בלא שכינה, וישע ד' אל הבל ואל קין ואל מנחתו לא שעה משל לאריס דע שהי' אוכל את הביכורות ומכבד את המלך בסייפות, שמגמת אדם וחוה בקראם את שמו ללמוד לבאים אחריהם ד"א שידעו שמכאן ואילך לא נבראו מן האדנה לדמות עלי' בגשם דק בצלם ד' ולא בלא שכינה, וקין אמנם קלקל מעשיו שהביכורים שנפשו של אדם אותה באהבה אליהם לאכלם לא מהמת יראה שיתקלקלו ויפסדו דק מאהבה וחשובת ביכורים, ותחת להראות בזה אהבתו להשי"ת להקריבם לפחתו מילא תאותו ואהבת עצמו לאכלם לבדו, ורק את הסייפות המתבשלים בסוף הקיץ בפחדו שלא יתקלקלו בשהייתם הביא לד' שדוגמת דבר זה מורה על עבודת וכיבודו לד' לא משום אהבה דק משום יראה ופחד וז"ש בילקוט ויחר לקין מאד ויפלו פניו שנעשה פניו כאור שנחדת על פניו שמעשיהו היא רק מיראה ולא מאהבה וברצות ד' להיטב דרכו א"ל הלא אם תיטב שאת ואם לא תיטב כו' וביומא נ"ב: שהיא אחת מחמש מקראות שבתודה. שאין להם הכרע כו' ושי"ל שאין להם הכרע לבנ"א להצטדק שחטאם היא ידיעה ולא בחירה, משום שמגודל תשובה מאהבה נראה וניכר שמעשי בנ"א המה בחירה חפשית שעיקר ההכרח יתכן רק על המחשבה ועל המחשבה רעה בלא"ה אין דנין שאין מצרפין למעשה ובתשובה מאהבה נשאר מעשה הרע כמעשה בלא מחשבה והזדונות נעשות כזכיות ובשבת אמרינן דכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה כוונתו היתה פשר בצירוף להסיר ממנו עקשות פה ולזות שפתיים הסוברים שחטא להורות דרך תשובה באהבה באמת ולקח לו לדוגמא מסדד מו"מ בשלשה משלים שהסביר והשכיל ד' לקין באמרו אין הבל אחיך כנ"ל מילקוט שבמשל הראשון מההרוג המורה דק על תשובה מיראה כשאמר קין כה את בעי לה גבי ואנא בעי לה גבך שדוגמתו כעין ויכוח הקב"ה עם כנס"י הנ"ל בפסוק השיבני ד' אליך שכנס"י אמרה לפני הקב"ה השיבני שהתשובה שלך היא, והשי"ת א"ל שלכם היא שובו אלי ואשיבה אליכם נאום ד' על מי להתחיל בתשובה כנס"י או הקב"ה יעוררם מקודם לתשובה וכל שנתעורר ע"י אחדים רק לתשובה מיראה יתעורר, שע"ז א"ל הקב"ה לא אמרתי כלום, שאין מגמת ד' שיעשו רק תשובה מיראה לבד, ממשל השני באכילת תותים שא"ל מה בידך מה תשכיל להשיג בזה המשל והשיב קין אין בידי כלום, שירצה שכבר ישכילו מתשובה בחטא זה דוגמת תשובה מאהבה שיתוקן הכל ולא נשאר ביד החוטא שום חטא, אבל הקב"ה השיבו והלא ידיך מלוכלכות כו' שאף שנגעת כבד במעין תשובה מאהבה אבל כתרונו לא לתשובה מאהבה ממש רק לאהבה עצמית שעדיין לא יהפך הזדון לזכות ועוד נשאר החוטא מלוכלך בחטאיו ודק ממשל השלישי בגנבת הגדי שחי' עוד ובחזרתו מתוקן הכל, זה יכול להיות למוכת על תשובה מאהבה ממש כשא"ל מה בידן ע"ז, והשיבו בזה אין בידי כלום שירצה שנשכיל מזו לתשובה מאהבה באמת שיתוקן הכל לזכיות, א"ל הקב"ו הרי הי' מבנה אחריך, שאה"נ שמזה מפעת אחריך ענין תשובה מאהבה ממש למופת למעלה להשכיל וכאשר נפנ משקו ותעניתו הציץ אל הבור כדרשת הילקוט בראשית בפ' לדור שדי נשוא פשע אשרי לאדם שהיא גבור מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו והיינו שהציץ אם יש בור עומק ושהיא התנשא והגביה את עצמו כבד ידע שיוכל להרים א"ע גם בזה ללמוד לדור אחריו עניני עבודת ד' ותשובה מאהבה ושע"ז א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, היינו שמעולם לא הי' עוד לפני אדם שלא חטא כמוך ואעפי"כ עשה תשובה רק להודות גודל מעלת התשובה מאהבה חייך שב"ד הושע עומד ופותח בתשובה תחלה שנאמר שובה ישראל דילפינן מיני' לחלק בין תשובה מיראה לגודל תשובה מאהבה

וז"כ המדרש רבה פ' וישב אלולי ה' יודע ראובן שהכתוב מעיד עלי' שנאמר וישמע ד ובן ויצילהו מידם על כתיפו הי' מוליכו לבית אביו. דצריך ביאור הלשון על כתיפו הי' מוליכו. ולהנ"ל יש לומר דבקרא כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם וגומ' למען הפיל אותו מידם להשיבו אל אביו דמאמרו להשיבו אל. אביו דריש דאלמלא הי' יודע ראובן שהכתוב מעיד עליו שכוונתו היתה להשיבו אל אביו שגדולה הוא מחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה והיינו גודל תשובה מאהבה כנ"ל שהוא הי' הראשון שלא חטא באמת דין שעשה תשובה כדי להורות גודל ערכה בתשובה מאהבה. שלקח והשכיל ממשל השלישי שא"ל הקב"ה לקין מאחד שגנב גדי וא"ל הרי היא מפעה למופת להשכיל אחריך כנ"ל על כתיפו הי' מוליכו יוסף כמו שנזכר במשל שהגנב הפשילו לגדי מאחוריו היינו על כתיפו, כ"כ הי' הוא מוליכו ליוסף על כתיפו להשכילנו בפירוש מקוד מקום טהור שממנו לקח ההכרה לגודל מעלת תשובה מאהבה מהפשלת הגדי לאחוריו דגנב במשל דקין להשיבו אל אביו גם אותנו להשיב בתשובה מאהבה לאבינו שבשמים, וע"ז בקמו כנס"י השיבנו ד' אליך ונשובה התשובה שלך היא רבש"ע השיבנו כו' כמו"מ השי"ת עם קין לעוררו בתשובה מי הרגו לזה וא"ל את בעי לגבי ונא בעי לגבך כקרב כאדה"ר שהשכיל לתשובה מאהבה על ידי השי"ת ימינו כמשה שהשכיל ד' לתשובה מאהבה באחוז בכסא כבודו והחזיר להם תשובה

ילקוט קהלת שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל, לאיזו צל לא פירש ודוד אביו פירשו ימינו כצל עובר אם תאמר כצל של כותל יש בו ממש צלו של דקל יש בו ממש אלא כצל של עוף דהוא עובד וצלו עובר שמואל אמו כצלו של דבורה שאין בו ממש. במד"ר פרשה ויחי כ' גרים אנחנו לפניך כצל ימינו על הארץ הלואי כצלו של כותל או כצלו של אלון אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף בחגיגה י"ד: אבני ביתו וקורות ורהיטי ביתו מעידין בו באדם ובברכות כ"ח, מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה. מכותליו וצלם יכיר אדם את מעשיו ואת עצמו ויחדד מעדותם עליו על כל מעשיו מצלו של אילן ודקל יראה אדם להשכיל הא דתענית ה': משל לאדם שמצא אילן שפירותיו מתוקנים וצלו נאה אומד יה"ד שכל נטיעותיו יהיו כמותך כך יה"ר שיהיו צאצאי מעיך כמותך כו' שישתדל לגדל בניו לתודה ויראה בר"ה י"א: באחד בתשרי ד"ה לשנים ולר"א ור"ש גם למעשר בהמה שר"א אומר בתשרי נברא העולם שנאמר ויאמר אליהם חד תדשא