בית אבא יד

הקב"ה בעצמו יודע מחשבות שאין כולם עושים תשובה, מאהבה והמניעה לזה היא היצה"ר המביא לידי קנאה ת וה וכבוד לטרדינו מכל טוב העולם, וכ"כ בשני בני אהרן אמר בסנהדרין נ"ב. וכבר היו משה ואהרן מהלכין, ונדב ואביהו מהלכין אחריהם, וכל ישראל אחריהם אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור א"ל הקב"ה הנראה מי קובר את מי והיינו הקנאה והתאוה והכבוד הוציאם מן העולם, וזה שאכר אחר הזכירו מיתת עני בני אהרן שידוע מה גרם מיתתם בזאת יבא אהרן אד הקודש לדוד ד' אורי וישעי בים דאף שרא שבו בים רק בתשובה מיראה דוגמת אורי אעפ"כ וישעי הקב"ה קיבל אז גם תשובת יראה זאת ויושע התיצבו ודיו את ישועת ד' ותיכף לאח"ז שנאבד פחדם ממצרים נאמר ויאמר משה אל העם אל תיראו, וז"ש ממי אירא שאח"ז בטח עשו תשובה מאהבה. ואח"ז סמכו רבנן לפתרו מקרא בר"ה ויכ"פ אורי בר"ה אף שבר"ה לא עשו עדיין רק תשובה מיראה סיבת זה היא רוע היצר בקנאה תאוה וכבוד המסית האדם ומנעו מלהשיב בתשובה שדימה מאהבה אבל וישעי ביוכ"פ שביוכ"פ השטן מקטרג וכ"כ אינו יורד ומשטין בנו ואף ששרי אוה"ע מקטרנין על ישראל הללו עע"ז כו' כמו עוזי' בים מ"מ לא אירא לבי, כי נעשה ביוכ"פ תשובה מאהבה שהרי הבטחתנו בזאת יבא אהרן שלא יהי' לנו השטן להסית לקנאה תאוה וכבוד נוכל להשיב תשובה מאהבה

ופירש עפי"ז קרא בתהלים אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות ויצעקו אל ד' בצר להם וממצוקותיהם יושיעם, ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם יודו לד חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה, בסנהדרין ל"ט: בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לד' חסדו לא נאמרה בהודאה זו כי טוב מפני שאין הקב"ה שמח בטפלתן של רשעים ומייתא קרא דולא קרב זה אל זה כל הלילה שבקשו מלה"ש אובר שירה כו' דהך קרא אוילים בזרך פשעם ומעוונותיהם יתענו קאי על יוכ"פ שמתענים כד"ת ועושים תשובה מפשעם, ומסיק דאף שבא בלבם ביום הנורא הזה, הסתת היצה"ר כי תעניתם הוא רק בשביל שכל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות, היינו שמתענים ושבים רק בשביל יראת העונש שלא יחלה או שלא ימות, אבל האדם מתגבר על מחשבות והסתת היצר ויצעקו אל ד' בצר להם ממציקותיהם יושיעם. שעושה תשובה לא בתשובה מיראה יראת העונש רק תשובה מאהבה כי צועק על בצר להם מפני שעמו אנכי בצרה ממצוקותיהם יושיעם כביכול הקב"ה בגלות ומציקה אותנו, ותושיע לו ימינו היינו תשובה מאהבה באמת ע"ז ממציקותיהם יושיעם יהי' וישעי ביוכ"פ ישלח דברו וירפאם רפואת הנפש מעונות וחטאים מחילה וסליחה וימלט משחיתותם, שכר העולם יחזרו בתשובה מאהבה אז לא יהי' מפלה לרשעי ישראל יודו לד' חסדו ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו בנהר לאמר הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו ולאמר שירה גם בר"ה ויכ"פ ולא כבצאת לפני החלוץ שלא אמרו כי טוב

וזה כוונת הב"ר כשפגע אדה"ר בקין אמר לו נתפשרתי עם קוני ועשיתי תשובה אמר כל כך גדול כחה של תשובה פתח במזמור שיר ליום השבת, דצ"ל פי' נתפשרתי תשובת קין נראה שהיתה תשובה מיראה ופחד והיה כל מוצאי יהרגני ובילקוט פרשה בראש ת מקרא אי הבל אחיך משל לאפרכס שמצא להרוג א', וא' עע"ג א"ל מי הרגו לזה א"ל מה את בעי גבי אנא בעי גבך א"ל לא אמרתי כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ד והלא ידיך מלוכלכות, משל לדוד שנכנס למרעה וחטוף גדי אחד והפשילו לאחוריו והי' בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך כו' חלוקים הם מעשה נ' משלים אלו, ברינם ומשפטם ותיקונם, מעשה דהרוג מעוות שלא יתוקן משפטו בנפש תחת נפש, תשובה דהרוצח תכונה רק תשובה מיראת עונשו למחול לו, מעשי דתותים שכבר נאכלו לא יתוקנו, משפטו ממון או מלקות ומאסר תשובה למחול או עונשו תכונה תשובה מאהבת עצמו למנעו מהפסד ממון או צער הגוף, מעשה דגנב הגדי בחזרתו יתוקן הדבר הרע לגמרי ולא נשאר שום היזק ורושם אצל בעה"ב ולכונה ותכלית זא האריך והרחיב ד' הדיבור עם קין במשפט, להשכיל במכוון בגודל מעלת תשובה מאהבה שיתוקן מלידה הכל ולא נשאר שום לכלוך ושמין על השב מה שאין כן בתשובה מיראה וז"ש נתפשרתי עם קוני שחשב אצלו רק תשובה מאהבה אמיתית וכאשר שמע אדהר"ש גודל מעלת תשובה זו פתח במזמור שיר ליום השבת ואמר בו פסוק המכוון גודל מעלת תשובה מאהבה והוא מה גדלו מעשיך ד' ועוד עמקו מחשבותיך וכו' דכבר הביא הרמב"ם בהלכות תשובה טענת והצטדקות אדם החוטא לפטור א"ע בטענת ידיעה ובחירה להיות לפני הקב"ה גלוי וידוע מקודם שיחטא אדם זה לא יכונה חט של אדם בחירה חפשית לחטאת או למנוע, רק ההכרח לחטוא מכח ידיעת ד' מקודם, ובאמת שתפסו עליו כלם שאין להשיג בשכלינו ענין ידיעת ד' ולהגביל על השי"ת עבר ועתיד כו' אמנם עד מקום שהשפיע השי"ת עלינו לחקור בהשכל לפי השגתינו, לדעתי על האדם להצדיק את עצמו יותר על המחשבה הרע לחטאות שהמחשבה באה לאדם בהכרח בלתי נגד רצונו, בעוד שהמעשה תלוי' בבחירה חפשית באדם אם לעשות כמו שעלה במחשבתו או למנוע אף שהכל היא נ"כ תחת סוג ידיעת ד' לדעת הרמב"ם, אבל עד מקום שיד שכלינו מגיע ומשיג נוכל ליתן הצטדקות לאדם דק על המחשבה הרע ולא על המעשה אמנם לאחר שנוכחנו לדעת גודל מעלת תשובה מאהבה שעל ידה נעקרת המחשבה הרע לגמרי ולא נשארת רק מעשי החטא כמעשה בלא מחשבה כלל שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשיו בלא"ה אין הצטדקות לאדם שהנהו מוכרח על המחשבה הרע שהרי ע"י תשובה מאהבה נתוקן גם המעשה שנעשית כבלא מחשבה כלל, ועל המחשבה הרע בלא"ה אין האדם נענש וז"ש שהשכיל גם אדה"ר למש"כ המפורשים בדרשת הילקוט בתשובת אדה"ר באכילת עץ הדעת האשה אשר נתת עמדי נתנה לי מן העץ ואוכל ואוכל עוד, נתנה לי מן העץ שהכתה אותו בעץ שיאכל שהצדיק א"ע שהי' מוכרח בחטאו זה כי באונס ע"י אשתו שהכתה אותו מן עץ, וכ"כ ואוכל ואוכל עוד, לסיבת ידיעת ד' שיחטא נתבטלה בחירתו אבל לאחר שנודע גודל מעלת ותיקון כ' חטא ע"י תשובה מאהבה ראה שנתבטל הצדקתו אמר מר גדלו מעשיך ד' אף שבתחלה רציתי להצדיק עצמו שע"י הידיעה אין האדם שום בעל בחירה שהכל מעשיך ד' מצד הידיעה הכל הכרח אבל מאד עמקו מחשבו' שיותר הי' נראה לשכלינו הקצר הצטדקות שעכ"פ על המחשבה אנו מוכרחים שהמחשבה באה לאדם שלא ברצונו בהכרח והם מחשבותיך אבל עתה נודעתי שע"י תשובה מאהבה יכול האדם לתקן הכל שתעקר המחשבה בכל וכלל ולא ישאר רק מעשה החטא בלא מחשבה שיהפך לזכיות ועל המחשבה הרע באמת מה"ט אין דנין על המחשבה שאין מצטרפין אותו למעשה, איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת שאין להשיג בשכלינו להגביל על השי"ת מקום וזמן ואתה מרוב לעולם למעלה ממקום ולמעלה מזמן, צדיק כתמר יפרח