בית אבא יג

ז"ל אמרו חכמים שכל מזמור שנאמר בו משכיל ע"י מתורגמן אמרו כו' והיינו משכיל שהוצרך החוטא להתעורר ע"י אחר וכל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה א"כ זה החוטא לא יתעורר ע"י מתורגמן גבאי ואחר רק לתשובה מיראה ולהכי מאשרו רק בזה שהשיג לנשוא פשע כסוי חטאה לבד, שזדונותיו לא נעשות רק כשגגות, אבל אשרי אדם שנתעורר ושב מעצמו ומגיע לתשובה מאהבה, שאדם זה לא יחשוב לו ד' עון שנעשות לו כזכיות משום גרם גודל תשובה מאהבה שאין ברוחו רמי' דמחשבה רעה לא נצטרפה למעשה ולא חטא רק במעשה בלא מחשבה, ויש לפרש עפי"ז גם קרא דיעזוב איש רשע דרכו ואיש עון מחשבותיו וישוב אל ד' וירפאהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, דאף איש רשע יכול להשיג ע"י תשובתו ולהגיע למעלת תשובה מאהבה שזדונותיו יתהפכו לזכיות ומעשה החטא תשאר מעשה בלא מח מחשבה כלל והיינו שיעזוב דרכו, ומחשבותיו יתבטלו ע"י תשובתו שתתקבל ע"י שהשי"ת ירבה לסלוח שיתהפכו לזכיות, ובאבות פרק ד' אברו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ופי' על אכילת עץ הדעת שע"י נגזרה מיתה על האדם, תאוה דכתיב בי' כי תאוה היא לעינים, קנאה וכבוד דכתיב כי ביום אכלך ממנו, והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע, ובירושלמי פ"ב הלכה ד' דר"ה המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מימי' שר חמה לא דאתה פגימתה של לבנה, מפני הקנאה וכבוד, תני רשב"י הרקיע של מים וככבים אש ודרים זה עם זה ואינם מזיקים זה את זה. א"ר אבין המלאך עצמו חציו מים וחציו אש ואית בי' חמש גפין והיינו דתנן כיצד בודקין את העדים אם אמרו לפני החמה ראינו את הלבנה אין בדבריהם כלום, דאו אותה יוצא מתוך ענן זה ונכנסה לתוך ענן זה מעידין עליה בפסחים דף נ"ד. ז' דברים נבראו קודם שנבראה העולם וקחשיב תורה, ותשובה ביניהם, ותשובה נפקא לי' אמנם התם מתרי קראי מבטרם הרים יולדו וגומ' ומתשב אנוש עד דכה ותאמר שובו בני אדם ורש"י פי' עד דכה דכדוכי יסורין, ובאמת גם מקרא דבטרם הרים יולדו שהוא סיפא דהתחלה ד' מעון היית לנו בדור דור ותחולל ארץ ותבל לבד הי' אנשר ללמוד ולפרשו על תשובה כקין, ואדה"ר וראובן שעשו תשובה, מ"מ כיון דלא בתיבה בי' תשובה בההיא טרח והביא קרא דתשב אנוש עד דכא וע"י יסורין משמע רק תשובה מיראה יראת עונש יסורין ובתשובה מיראה לא נעשית זדונות רק כשגגות ובסוטה דף כ"א, בין לרב יוסף ובין לרבא מצוה בעידנא דלא עסק בה לא מצלי מיצה"ר שלא יחטא יותר, ובפרט כל אדם עלול לחטא בכל עת. וז"ש דבשעה שעלה משה למרום לקבל התורה אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו וחמדה גנוזה שהתורה שנבראת קודם שנבראה העולם אתה רוצה ליתנה לבשר ודם שיעברו עלי' אמר לי' הקב"ה למשה החזר להם תשובה החזירו להם שהתשובה נבראת ג"כ קודם שנבראה העולם ויוחסין שוה, ועל טענתם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו החזיר להם בגודל התשובה דאתי' נמי מקרא ד' מעון אתה היית לנו בדור דור בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל שגם עד עתה הייתי לבני אדם מעון ע"י תשובתם ומעשיהם הטובים, וזכרתי אותם ופקדתי אותם בכל עת וזמן. אמנם משה רבנו ע"ה פחד ומתיירא מדלא נפק"ל בגמרא לתשובה אקרא קמא דבטרם הרים יולדו לבד רק מייתי גמי קרא דתשב אנוש עד דכה דמשמע דק תשובה מיראה דזדונות לא נעשות רק כשגגות ואדם עלול לחזור ולחטוא דבעזנא דלא עסק לא מצלי מרוב היצר הקנאה והתאוה והכביד, וזה רימז באמרו מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל שבפיהם שאף שהם בעצמם חציו מים וחציו אש ואית בי' חמש גפין דוגמת חמש אותיות של תשובה ולא שייך אצלם הבל שאין המים מכבה האש משום המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו אבל לערך בני אדם בפרט שמשה ידע בעצמו דלגבי משה מילתא זוטרתא היא דמי שצריך להתעורר ע"י משה לתשובה יתעורר רק לתשובה מיראה מעט הקנאה שיש גם בברואי מעלה יעלה הבל של מים ואש שלהם בטענתם דסוף סוף לא הוי רק תשובה מיראה ולא הוי רק כשגגות ועלול האדם לחזור לסורו דמהאי טעמא מביאין חטאת על שוגג שגוח הוא האדם שבא חטא לידו אף בשוגג לחזור ולחטוא כמבואר באגדה ישרפוני בהבל פיהם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו עד שאמר לי' הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה דמלאכים אינם יודעים מחשבה ואינם מבחינים בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה שחילוקם ניכר ותלו' רק במחשבה כנ"ל וגדולה חיא התשובה שמגעת עד כסא הכבוד ואין לך לפחוד מהם והיינו דמייתי קרא דפרשה עליו עננו שדוגמתו לסוף ענינא דלימודא מקרא דהמשל ופחד כו' דבראו אותה יוצאת מתוך ענן זה ונכס לתוך ענן אחר מעידין עלי' כו' דמכאן ראי' דעושה שלום במרומיו גם במלאכים ואין לחוש מהבל פיהם של אש ומים. וע"כ גם מרע"ה עשה עצמו כלא יודע וא"ל, כלום קנאה יש בכם שענינו מורה להם שאינו מתיירא מהם ושטענותיו צודקת ביותר דעליהם הקב"ה עושה שלום במרומיו שאין אצל בו"ד כן ויצה"ר י"ל ואעפי"כ אנו שבים בתשובה לפני הקב"ה שנבראת ג"כ קודם שנברא העולם ויחס שתיהן עולה שוה

וזאת כוונת המדרש רבה בפרשה אחרי מות שני בני אהרן בזאת יבא אהרן הה"ד לדוד ד' אורי וישעי ממי אירא ר"א פתר קרא בים אורי בים שנאמר ויאר את הלילה וישעי התיצבו וראו את ישועת ד' ממי אירא ויאמר משה אל תיראו רבנן פחרו קרא בר"ה יוהכ"פ ששרי אוה"ע מקטרגין על ישראל הלא עע"ז כו' והשטן גימ"ט שס"ד ימים שמקטרג וביוכ"פ אינו מקטרג אמרו ישראל רבש"ע אם תחנה עלי מחנה לא ירא לבי שהבטחתנו בזאת יבא אהרן אל הקודש כו' וכן מובא במד"ר פרשה בשלח דכמו כן טען עוזה שר של מצרים הללו עע"ז והללו עע"ז מפני מה אלו נצולין, ואלו נטבעין כו' ובסנהדרין ל"ט: מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה דבאותה שעה בקשו מה"ש לומר שירה לפני הקב"ה א"ל מעשי ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר שירה לפני. ויפלא לפי זה הא דבד"ה צ"ב: אמרו מלה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביוהכ"פ א"ל אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה כו' דמה שואלים המלאכים הלא ידוע להם כלל זה שלא לומר שירה בזמן כזה עוד מקריעת ים סוף שלא הניחם ד' לומר שירה מטעם זה, ויש לומר דמבואר במדרש רבה פ' בשלח דבקריעת ים סוף עשו ישראל תשובה ביראם מפני המצריים כדכתיב ויצעקו בני ישראל אל ה', ולאשר המצריים לא עשו אף אז תשובה כלל נטבעו, וכ"כ בר"ה ויוכ"פ כשישראל עושים תשובה אף אם גם תשובה מיראה מ"מ המלאכים שאינם יודעים מחשבה להבחין סוברים שישראל יצאו זכאים בדין ויכתבו לחיים, ומשו"ה שואלים להקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויוכ"פ שאין דומה לזמן קרי"ס שלא עשו המצריים כלל תשובה ולהכי נטבע משא"כ בר"ה ויוכ"פ שכל ישראל עושים תשובה, ורק