בית אבא יב

השאר לשוגג אזי וביום השלישי שנעשה תשובה עוה"פ יקימנו ונחי' לפניו כי לא נהי' אז רק שוגגין ובטח יקבל תשובותינו על השגגות. ובב"מ ל"א: דריש האי מרבנן הוכח א' תוכיח ב"פ. ורבא אמר הוכח אפי' מאה פעמים. והנה לימודא דקראי דר' יוחנן בברכות וביומא הנ"ל ענינם אחת ורדפה את מאהביו כו' הן ישלח כו' ורק שצ"ל מה לאמור וי"ל דפליגי בהא דר' יוחנן ס"ל כההוא מרבנן דאין להוכיח רק ב' פעמים ועז"א טובה מרדות א' בלבו ש"א דבע"ז ה' אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. אשריכם ישראל בזמן שאתם עוסקים בתורה יצרם מסור בידם, והיינו מרדות הכנעה כפי' רש"י ומהרש"א בלבו ש"א שנכנע הלב האחד של היצה"ר יותר מכמה מלקות דמיעוט הרבה שנים ונפק"ל מורדפה את מאהבי' דענינא דקרא חד הוא לענינא דהן ישלח איש את אשתו דנפק"ל דגדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה והיינו דבר תודה והלכה והיינו לאמור שבצירוף ד"ת דהלכה מקרא דהן ישלח נתקבל ע"י עסקו בד"ת גם מוסר ותוכחה להכניע לבו מכנה מלקות. ור"ל ס"ל דהוכח אפי' מאה פעמים והיינו חוץ הוכחה דפעם הראשונה. דארז"ל א"ד השונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד ואתי' לי' דס"ל כרבא הנ"ל ובס' תשו' חוה"ש הנ"ל דאחר שני פעמים הוי אצלו כשוגג וע"כ אמר יותר ממאה מלקות היינו חוץ ההכנעה על הוכחה הראשונה והיינו משיטתי' ביומא הנ"ל דגדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שאחר שני פעמים בלא"ה נעשה אצלו כשוגג ומהני התשובה שעושה על שני פעמים שהשאר ל"ה רק כשגגות וגם ע"ז יכופר עונו וע"כ צ"ל הוכיח אפי' מאה פעמים דלא איכפת לו במוטב יהי' שוגגין ואל יהי' מזידין ולא נוכיחו כיון דאחר שני פעמים בלא"ה ל"ה אצלו רק בשוגג וזה אתי' לי' מקרא דשובה ישראל אל ד' אלקיך כי כשלת בעונך ופי' אף שנראה כעון מזיד מ"מ לא הוי' דק שוגג ע"י התשובה קחו עמכם דברים ושובו אל ד' שתעשו רק שני פעמים תשובה ועי"ז לא יהי' רק שוגג והיינו דמפרש הילקוט קחו עמכם קראים טובים ודרשנים טובים. אמרו אליו כל תשא עון כל תשא ועונותינו לא תשא שרק דרשנים טובים בד"ת והלכה ע"י יתקבלו גם דברי התוכחה והמוסר ויאמר כל תשא ע"י הד"ת גם עונותינו תשא ונשוב בתשובה

השיבנו ד' אליך ונשובה. חדש ימינו כקדם. במד"ר איכה אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע תשובה שלך היא. השיבנו. א"ל הקב"ה שלכם היא שנא' שובו אלי ואשובה אליכם נאום ד'. חדש ימינו כקדם. כאדם הראשון שנא' ויגרש את האדם. וישפון מקדם לג"ע ימינו כמשה דכ' ויזכור ימי עולם משה עמו. ואתה ישראל מה ד' אלוקיך שואל מעמך. כ"א ליראה את ד' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו לעבוד את ד' אלוקיך בכל לבבך. ובכל נפשך. מפסוק זה למדנו יראה ואהבה לד'. ובברכות פריך אטו יראה מילתא זוטרתא היא ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא. וד"ז יפלא שלא העמידו לדקדק צל אהבה ורק על יראה. וגם תירוצו דלגבי משה מ"ז הוא צ"ב אטו משה אנן. ומשה לישראל אמרה. חז"ל בכ"מ בש"ס ובאגדה והרמב"ם בהל' תשובה ביארו לנו אופני דרכי תשובה. ועבודת השם. וחילוקם ליראה, ואהבה בראשונה נחלק בין יראת הרוממות ליראת העונש. ובשני' בין אהבת ד' מבלי לקוות על תשלום גמול ותלוי' בדבר אחר מאהבתו יתברך לאהבת תשלום גמול שכר מצותיו ועבודתינו. עבודה. ותשובה מיראה מדריגתה ועגינה קטנה ופחיתה מעבודה ותשובה מאהבה. ואולי לבעל מדריגה דרגא לעלות מיראה לאהבה. בנדרים ס"ה: פריך אמאי פותחין בשהוא עני. ואין אתה יכול לפרנסו אמא כל דמעני לאו עלי נפל ומשני כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחילה דוגמת ענין ד"ז בהלכה נוכל ליקח גם לעינים. מעניני עבודת ד'. דכל אדם שנפל בעמקי הבלי עוה"ז בבואו להצלות עצמו לתשובה ועבודת ה'. בעצמו ובכחו לגבור חיל ולהשיג עבודתו לתשובתו ורק אלו החלשים ביותר. שאין עוד בכחם שום חיל להחיות את נפשם יפלו ליד גבאי ומורה דרך להראותם הדרך הישר שיגיעו על ידו למחוז חפצם ומהמובן אמנם שמי שצריך להתעוררת ע"י אחרים לא יתחיל המורה עמו רק מעניני יראה להפחידו ביראת העונש ורק שאח"כ אם בעל נפש היא יוכל מעצמו לעלות מעלה מעלה למדריגת אהבה. וז"ש בגמ' ועתה ישראל מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה אף שבאמת אח"כ מיירי קרא ג"כ מעניני אהבת ד'. אבל על התחלתו מקשה אטו יראה מלתא ווסרתא היא צבור כל הכלל בבנ"י הרוצים להשכיל בעבודת ד' שיתחילו רק ביראה. ומשני אין לגבי משה. בלשון לגבי משה. רצו להשמיעני. דבאמת כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחילה ומעצמו וכחו למצא הדרך הכי נככד ולעלות ולאחוז בו לאהבה אותו ולעבוד בכל לבבך ובכל נפשך. אבל מי שחלוש בעצמו שצריך לפול ליד גבאי. והיינו לגבי משה. מי שצריך לבוא רק לגבי משה ללמדו אורחות חיים. מסתמא הוא בעצמו חלוש לגמרי ומילתא זוטרתא היא. ועמו מתתילים רק ביראה. וז"פ גמ' דברכות ח. גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מיראת שמים כו' דמי שנהנה מיגיע כפו יוכל באמת להשיג יותר מיר"ש. היינו כיראה. ולהשיג גם דרך אהבה ותשובה מאהבה בעוד שמי שאינו נהנה מיגיע כפו וצריך לבוא לאחרים לגבאי משה לא יתחיל רק מיראה לבד

וז"כ גמ' דשבת פ"ח: כשעלה משה למרום אמרו מלה"ש מה לילוד אשה בינינו א"ל הקב"ה לקבל תורה בא א"ל חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה רוצה ליתנה לבו"ד מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה א"ל דכש"ע מתיירא אני שלא ישרפינו בהבל שבפיהם א"ל אחוז בכסא כבוד והחזר להם תשובה שנא' מאחז פני כסא פרשת עלי עננו. מלמד שפירש עלי' שדי מזיו שכינתו ועננו עליו א"ל כלום למצרים ירדתם בין עמים עובדי ע"ז אתם שרויים כלום אתם עושים מלאכה משא ומתן, כלום קנאה ויצר הרע יש בככם כו' ביומא פ"ו ע"א אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ד' אלוקיך אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו בזכיות כו' איני והאר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כזכיות דכתיב ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם יחי' לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. וביארו המפורשים משום דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ואיכא מעשה המחשבה ומעשה התשובה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ע"כ בעושה התשובה מאהבה ונחשב מעשה החטא כמעשה בלא מחשבה נגד שני מעשי תשובה, ופי' עפ"י זה קרא בתהלים לדוד משכיל אשרי נשוא פשע כסוי חטאת, אשרי אדם לא יחשוב ד' לו פון ואין ברוחו רמי' שמאשרו מעיקרא המשכיל לדאוג ולירא ממעשי פשע וחטא מעונשין שיגיעו עליו עבורם או מראותו שאחרים נענשו בחטאם ודואג על חטאיו בהשכל וחכמה לרואה ומתיירא מפני הבו"ד באופן שכל תשובתו אינה רק תשובה מיראה ובתשובה כזו הזדונות נעשות רק כשגגות ול"ה מתקן בתשובתו רק נשוא פשע כסוי חטאה, ולמעלה ממנו מאשר אח"כ להשב מאהבה שבוה הזדונות נעשות לו כזכיות והיינו אשרי אדם לא יחשוב לו ד' עון שנעשה כלו זכיות, ומסיק ומפרש שזהו מפני שאין ברוחו רמי' שע"י תשובה מאהבה נסתלקה מחשבת החטא ולא הוי רק מעשה החטא כמעשה ולא מחשבה, ויש לומר עוד עפ"י פירש רש"י