בית אבא יא

למוד התורה ששניהם אהני לי' לחזק אחד השני

ועפ"י זה י"ל הא דחגיגה ג'. בריב"ב וראב"ח שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין כו' א"ל מה חידוש הי' היום בביהמ"ד שבת של מי היתה של ראב"צ היתה, ומה דרוש בה הקהל את העם אנשים ונשים וטף, אם אנשים באים ללמוד נשים לשמוע טף למה באים, כדי ליתן שכר למביאיהן, א"ל אין הדור יתום שראב"ע שרוי בתוכו, דהנה ממאמרו של ראב"ע כערבין הנ"ל תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח, נוכחנו לדעת גודל ענותונותו בזה לעצמו. עד שצ"ז י"ל מתני' דשבת נ"ד: פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרני' שלא ברצון חכמים כו' דפריך וחדא פרה הוי"ל לראב"ע כו' אלא של שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. וכ"כ במתני' דיומא פ"ה. הנ"ל דרש ראב"צ רק מ"ד וטהרתם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוכ"פ מכפר ושב"א לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו, דוגמא שבעצמו יראה כל אדם לדאוג עבורו אמנם מדרש זה דהקהל נראה שינוי לטובה בהשקפתו הקודמת הלז והסכם והשתתפות לדרך ר"ע הנ"ל כאשר בעדיות פ"ד אר"ע האב זוכה לבנו בנוי ובכח ובעושר בחכמה ובשנים, ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנא' קורא הדורות מראש ואע"פ שנא' ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה נאמר ודור רביעי ישובו הנה אף שחכמים פליגי עלי' דר"ע בירוש' פ"ק דקידושין שאין האב זוכה לבנו אלא עד הפרק כו' שהבין ר' יהושע בחידושו דראב"ע בכדי ליתן שכר למביאיהן היינו ליתן שכר לאבי וקנס שהביאו את זקנם ואת אביהם עוד לשמוע הדרשות בד"ת ומוסר כי האב זוכה לבנו חוץ מה' דברים הנ"ל גם במספר הדורות לפניו. ודור רביעי ישובו הנה באופן שאין לצער על שכחת התורה ח"ו אף שרואים בדור או שתים שנתמעטה ונשתכחה התורה ח"ו מ"מ תחזור לאכסניא שלה גם בדורות הבאים. באופן שלא תתיתם התורה ח"ו ושהחוב על האבות להביא בניהם לשמוע הדרשה בד"ת בתודה ומוסר ושיקבלו הם שכרם אצל בני בניהם בדור הרביעי שתפס שיטת הר' עקיבא ממש א"כ אין הדור יתום לא יהי' לעולם הדור יתום ע"י שראב"ע יהי' שרוי בתוכו. וע"ז צעק ירמי' באיכה ה' יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות. שהדור נתיתם בימיו שנראה. כאלו ל"ה להם מעולם אב. שום אב עד דור רביעי שאין נתעורר אצלם מה' דברים שאב מזכה לבנו. וגם אמותינו כאלמנות כאילו לא הלכו מעולם כנשים לשמוע שיתעורר גם בבניהם לעשות כמעשיהם. ובמד"ר איכה א"ל הקב"ה אתם בכיתם יתומים היינו חייכם גואל שאני מעמיד לכם במדי לא יהי' לו לא אב ולא אם שנא' ובמות אבי' ואמה כו'. דבמגילה נ"ד. אסתר ברוה"ק נאמרה שנא' קימו וקבלו. קימו למעלה מה שקבלו למטה. ועז"א מבא חדא פלפלא ממלי צנא דקרי. ונקבעה לדורות דכ' כתוב זאת זכרון בספר. שמורה ג"כ שע"י כח ד"ת נתקבל גם המוסר וגט לאחר דורות אף שאין אב ואם ח"ו בנתיים דור רביעי ישוב הנה ולא יהי' יתומים לנצח וה"ו שתשתכה התורה מישראל אף שכעת רואים אנו שזקנים משער שבתו בחורים מנגינתם דאר"א בא מזמרתם בילקוט איכה שכ' עפ"י גמ' דמגילה ל"ב. הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עהכ"א וגם אני נתתי לכם חוקים לא טובים. היינו שנתבטל לימוד התורה מזקנים ומבחורים. ונפלה עטרת ראשינו. או נא לנו כי חטאנו. שע"י נפילת עטרת ראשינו. לימוד וחשובת התורה אין לנו כח. לעורר במוסר לתשובה על חטאינו. וע"ז דוה לבנו חשכה עינינו על הר ציון ששמם. ובמד"ר מבלי לומדי תורה ואין לנו רק לבקש מהשם השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שהשי"ת בעצמו יחזירנו לתשובה, כי ע"י ביטול התורה אין בנו כח לעורר במוסר לתשובה. ובשבת ל"ג. בעון ניבול פה יתומים ואלמנות צועקים שרואין שהאב נבל פיו ולא עסק בדברי תורה יתומיו ואלמנותיו צועקים שאלו הי' הוא עוסק בד"ת לא הי' בניו יתומים ואלמנתו אלמנה במובן התיתמות ואלמנית שהאב זוכה לבנו כו' ובפסחים מ"ט כל ת"ח המרבה סעודתו בכ"מ מחריב את ביתו מאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו ועי' דש"י שעיקר משום שמשתכח תלמודו וע"כ אינו זוכה לבנו בה' דברים נמצא מייתם את גוזליו ומאלמן את אשתו. ובתענית כ'. היתה כאלמנה לדרכה לא כאלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדה"י ודעתו לחזור עלי' שעוד יחזור עלי', ובכתובות נ'. עושה צדקה בכל עת זה המגדל יתום ויתומה כו' שעי"ז עושה צדקה בכל עת שעד כמה דורות ישובו הנה צדקותיו שיזכה להם ולא יהי' יתומים. ובכתובות י"ז: בבבל מאי ראי' לבתולה א"ר דרדוגא דמשחא אדישא דרבנן שנותנין שמן על ראש הרבנים א"ל ר"פ לאביי משחא דחפיפיתא אמר מר א"ל יתמא לא עבדו לך אמך דרדוגי משחא כו' דגם שאתה יתום מאביך מ"מ תלמיד דרבנן את ולא עבדו לך אמך דרדוגא דמשחא ארישך כסימן לזכרון לאחר זמן רב אמעשה נשואין זאת וגם סימן דשמן לדברי תוכחה ומוסר שמתקבלין רק בבעלי תורה על ידי כח התורה בד"ת והלכה שאביך זכה לך גם בה' דברים אלו. ושם ק"ו, כי מפטרי רבנן מבי דבה ור"י הוי פיישי מאתן רבנן וקרי נפשייהו יתמי מבי רב פפא מאתן רבנן וקרי נפשי' יתמא דיתמי. שהראשונים קרי א"ע יתמי שזכו לתורתן דק מעצמן ולא קבלו עוד מה שמגיע להם מזכות אבותיהם שהאב זוכה, לבנו עד ד' דורות או בלשון סגי נהור אמרו שכל עיקר ידיעתם בתורה הוא דק ממה שזכו מאבותיהם ומעצמם עוד לא קבלו כלום. והאחרונים תלמידי ד"פ שקרא לו אבא יתמי כבדף מ"ז. הנ"ל קראו עצמן יתמי דיתמי שקבלו דק מר"פ שהוא יתמא ועדיין חסר להם שלהם ושל רבם ר"פ בעצמו. ובב"מ ע'. יתמי דאכלו לאו דידהו ליזלו בתר שיבקיהון שאין להם תורתן של עצמן מ"מ בתר שיבקיהון צ' להיות להם שהרי אב זוכה לבנו בה' דברים. ובע"ז כ"ד: אר"ל מזמורא יתמא אמדו מזמור שירו לד' שיר חדש הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, והיינו יתמי שלא זוכה לו אביו בשום דבד אלא שהוצרך להושיע לו בעצמו כהושיעה לו ימינו

בברכות ז'. א"ר יוחנן טובה מרדות א' בלבו של אדם יותר מכמה מלקות שנא' ורדפה את מאהבי' ואמרה אלכה ואשובה אל אשי הראשון כי טוב לי אז מעתה. ור"ל אמר יותר ממאה מלקות שנא' תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה וצ"ב מחלקותם. ביומא פ"ו אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנא' לאמור הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אלי' עוד הלא חנוף תחנף הארץ ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ד'. אבל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות דכ' שובה ישראל אל ד' אלוקיך כי כשלת בעונך עון מזיד וקרי לי' מכשול נראה נמי ענין מחלוקת. אבל תלוי' במחלקותם ושיטתם בברכות ז'. הנ"ל דבדף נ"ד. דרש בכל לבבך בשני לבבך ביצ"ט וביצה"ר. בתשו' חוט השני סי' מ"ד הצלה באשה שקלקלה הרבה פעמים שאם נצטרכה להשיב על כל חטא וחטא ננעול דלת בפני' שרי שתשוב שני פעמים כי אחר שני פעמים אמרי' כיון שחטא אדם ושנה נעשה אצלו כהיתר ה"נ נעשה אצלה כשוגג ופי' עפיז"ה פ' דיחיינו מיומיים וביום השלישי יקימינו ונחי' לפניו שיחיינו בתשובה מיומיים משני ימים שנעשה על שני עבירות ממילא יחשוב