בית אבא קיט

מי"ב לכו"ע מביא את הטומאה ובלמעלה מי"ב פליגו בה, דה"ה לענין הקפת גויל דלא גרע מזוז שסובב כל הבית כו' ובפט"ז שם כל המטלטלין מביאין את הטומאה כעובי המרדע אפילו אין בו רוחב טפח כו' אר"ע אני אתקן דברי חכמים מביאין את הטומאה על אדם הנושאן אפילו אין ברחבו לבד אלא בהקיפו טפח לפי שאין טומאה דחבורין פשוט גזרו על הקיפו משום עביו אם האהיל ראשו אחד על המת וראשו אחד עליו ועל עצמן בכ"ש ועל שאר בני אדם וכלים בפ"ט דוקא דה"נ לענין הקפת גויל דמצטרפת היריעה לטלאי כו', שמזה י"ל בתפר הטלאי מעיקרא להיריעה וכתב על הטלאי מה שהוצרך ואח"ז דיבק בחוץ בדבק שאף אם נקרע וניטל התפר שהיה החיבור ודיבוק הראשון קודם שכתב על הטלאי ולא נשאר רק חיבור ודיבוק השני בדבק שנעשה אחר הכתיבה דלא חשוב כנעשה מאליו ושלא כסדרן או שלא לשמן כחי' מהרי"ל בתשובה דדמי למחיצה על גבי מחיצה בעירובין כ"ה ע"א מביאו המג"א סימן ל"ב סעי"ק ל"ט ומש"כ דמדבריו כיון שאינו אלא כדי להאירן ולקיימן שרי כו' משמע דוקא כשקצת צבע הדיו קיים אבל אם קפצה כל הדיו מהקלף ולא נשאר רק רושם אדמומית מהחלידה של הדיו הוי שלא כסדרן כו' דכוונתו דמגמרא דעירובין דמחיצה ע"ג מחיצה משמע דהויה כמחיצ' הנעש' בשבת מעליה דשרי וע"כ בתפילין הוי שלא כסדרן כו' צ"ב דאיבעי דרבה בב"ח התם נבלעו מחיצות התחתונות וה עליונות קיימות מהו ופריך למאי אי לנכסי הגר היינו די"ב כו' בתרא קני קמא לא קני כו' ואלא לענין שבת הוי מחיצה הנעשה בשבת ותניא כל מחיצה הנעשה בשבת בין בשוגג כין במזיד שמה מחיצה ומשני לאו איתמר עלה אר"נ ל"ש אלא לזרוק להחמיר חשבינן מחיצה אבל לטלטל להקל אסור ול"ח מחיצה כי איתמר דר"נ אמזיד איתמר כו' א"כ כוונת חידוש הגמ' בבעי' דרבר"ח היא דאף שנבלעו מחיצות התחתונות כו' בשבת ונגמר עשייתן מבחול במזיד בשבת דבתר שעת עשייתן אזלינן אף דלא אהני קודם השבת מעשיו דהיתה מחיצה ע"ג מחיצה דל"מ, וכשיטתיה דר' ששת הכא במחיצה ע"ג מחיצה דלא מהני לפלוגתתיה עם ר' נחמן דאוסר הכא במחיצה הנעשה בשבת במזיד לטלטל דלקולא ל"ח מחיצה בשבת צ"ג ע"ב בתולש סימני טומאה כו' אחת משלש רנ"א חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלא לה טומאה, רב ששת אומר פטור השתא מיהת הא איתא לטומאה כו' דבשבועות ונזיר י"ז ע"א בבעי' דנזיר והוא בבית הקברות מהו בעי שהייה למלקות או לא כו' כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע מעליו מעזיבה מהו כי גמירין שהייה בביהמ"ק אבל אבראי לא או"ד ל"ש כו' פי' התוס' דוקא חבירו ובאונס כו' והמשנה למלך בפ"ג הל' כ"א מביאת המקדש דכל שתחלת הדבר היה ע"י מעשה אף שהיה בהיתר ואח"כ נעשה איסור אף בלא מעשה חשיב לאו שיש בו מעשה כו' דמשו"ה לוקה על השהייה אף שאין בהשהייה מעשה לפי שתחילת ביאתו לביה"ק היתה על ידי מעשה אף שהיתה בהיתר והאיסור בא אח"כ בפריעת חבירו מעזיבה מעליו באונס כו' דאף דמחייב ר' נחמן התם באחת משלש מס' דאהגי מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלא לה טומאה אפילו הכי מודה הכא בנבלעו מחיצות התחתונות כו' בשבת דמהני ולא חשבינן להו למחיצות שנעשו בשבת במזיד אף דבתר תחילת מעשיו בחול שעשאן במזיד אלא שנגמרו בגמר עשייתו מבחול כהמשך זמן מבחול לשבת אזלינן וכלשון הרמב"ם בפט"ז הל' ט' משבת נבלעה מחיצה תחתונה והרי עליונה קיימת הואיל ונעשית לשם דירה והרי אין שם נראה אלא היא ה"ז הועיל ומותר לטלטל בכולה אף דבעשה מחיצה על שפת התל אינו מועיל שהעושה מחיצה על גבה מחיצה אינו מועיל כו' ואף בלשון הרא"ש בפ"ב דעירובין דאסיקנא דבנכסי הגר ל"ק ובשבת הוי"מ דכ"מ הנעשה בשבת בשוגג הוי מחיצה אפילו לטלטל וכ"ש הכא דנעשית מעליה כו' אין לטעות דעיקר ס' בהיתר משום דחשבינן לה כנעשית מעליה אלא טעמא היא דאף לר"נ לא אמרי' דהוי כנעשה במזיד כשיטתיה דאהני מעשיו במשתקלא חדא אחריתא אח"כ אזלא לה טומאה כו' משום דנעשית מעליה בשבת אף דשם גם במשתקלא חדא אחריתא אח"כ אף בשוגג ומעליה נמי אזלא לה טומאה ואפילו הכי מחייב לתולש אחת משלש מ"מ הכא ל"ח למחיצה שעשאה במזיד בשבת כבירושלמי פ"ב דשבת אר"י בשבת כתיב לא תעשה אתה כל מלאכה וכיון שנעשית היא מאליה שרי כו' כס' הנמ"י פ"ב דב"ק בסוגי' וס' דאשו משום חציו ורשב"א ורמב"ן ופנ"י בחי' לשבת שם והרי הוא לא עבדה במזיד אלא בחול אף שנגמרה בשבת אינו חשובה מחיצה הנעשית במזיד בשבת משום דבשבת לא אסרה תורה נעשית מעליה א"כ רק לענין זה חשבינן לה במלאכת שבת דלא אסרה תורה אלא לא תעשה אתה כל מלאכה אבל נעשית מאליה מותר כו' לנעשית מעליה אבל לענין לאו שאין בו מעשה וחיוב דר' נחמן בשיטתיה הנ"ל כסיומא דירושלמי הנ"ל, ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביום טוב ואין צריך לומר בשבת דגזירת הכ' היא שלא יתבערו גם מאליהן ביו"ט כדיליף לה מלא תותירו וגו' ולא משום מלאכה א"כ אף שאין מעשה ועשיה במלאכה ומאליה נעשית חשובה מעשה כס' המשנה למלך הנ"ל א"כ אין הכרע לפרש דהמג"א בדינא דמהרי"ל בהעברת דיו ע"ג דיו וכע"כ דנפק"ל ממחיצה על גבי מחיצה דמועיל בשבת ונידן דידן בדבק בדבק בחוץ על התפר ואח"ז ניטל התפר וכן בקפצה כל הדיו מהקלף ולא נשאר מדיו הראשונה אלא רושם כו' לחשבה לנעשה מעליה כבשבת ולפסול משום שלכ"ס ושל"ש אפילו בכתב ודיו הראשון נכתב מעיקרא כדינא אלא דוקא כשל"ה גם בשבת העברת כתב ודיו השניה אלא רושם היא דאסור אבל בנכתב מעיקרא בדיו וכתב מעליא והעביר עליו דיו על גבי דיו וכתב על גבי כתב אף שאח"כ הלך לו ואפס הכתב הראשון כל שפעם אחת היה עליו כתב השני מועיל כבמעג"מ כהוכחת מהרי"ל בתשו' הנ"ל ותה"ד סימן מ"ח מתי' תוס' גיטין י"ט ע"א בכתב כתב התחתון של"ש כו' ולא תי' בהוכהה מראיתה כו' וכהסכמת החת"ס בתשו' סימן רנ"ו בחיו"ד ומש"כ בח' חו"מ סימן קפ"ט להחמיר מסוגי' דשבת קי"ב ע"ב ועירובין כ"ד ע"א מסנדל שנפסק אחת מאזניו כו' כשקבע האוזן ותיקן הסנדל נצטרף ונעשה כלי א' וט"מ וכששוב נפסק השני ותיקנו אמרינן דפנים חדשות באו לכאן ונטהר למפרע כו' אין סתירה לתשו' בחיו"ד הנ"ל דשם בהעביר דיו על גבי דיו וכתב על גבי כתב ע"כ האות מיירי כמחיצה על גבי מחיצה ול"ח שלכ"ס ומועיל ובתחו"מ מיירי רק במוסיף דיו לעבות מקצת או כל אות שנתקלקל הדיו ונפרד מעובי האות וזה לא דמי אלא לסנדל שנפסק כו' דפנים חדשות באו לכאן בזמן שנתקלקל דיו הישנה במקצת עביו ועל מקומו בא דיו חדש להכשיר אותו מקצת עביו שנתמעט כו' ולא דמי זה כלל למחיצה ע"ג מחיצה דמועיל בכעג"כ ע"כ האות כנ"ל

ח) ואמנם מה שהעיר לדמות בנפרדה דיו הישנה וקאי אהחדשה להטיל למוטלת דל"ה עשייה אפילו מסיר ציצית הראשונים אח"כ כבאו"ח סי' מ' סעיף ז' אפילו למכשירים התם לפסול הכא אפילו בס"ת דשלכס"ד כשר דהו"ל כתעולמ"ה כו' צ"ב דס' הרא"ש דמכשיר בין בנתכוון לבטל הראשונות בין נתכוון להוסיף ולא חילק משום דנראה במחויר מסקנת סוגי' דעירובין צ"ו ע"א דלעבור משום בל תוסיף ל"ב כוונה ובכל גוונא איכא ב"ת ע"כ אמרינן כתי' דרבא כיון דאיכא בל תוסיף ל"ה מעשה וא"כ למ"ב בחתך האחרונות דכשרה דראשונות דנעשו מעיקרא בכשרות אלא אפילו חתך הראשונות ל"א כיון דהאחרונות באיסור נעשו קרינן בהו תעולמ"ה בפיסול כיון דאי"ב ב"ת ל"מ מעשה אלא דפסיקת הראשונות היא עשייתן של אחרונות כפי' הב"ח דהילכתא