בית אבא קכ

כרבא ול"ח לאתקפתא דר"פ ממאי דגברא לאוסיפי קמכוין דלמא לבטולי מכוין ובל תוסיף ליכא מעשה איכא כפי' שני שברא"ש כו' משום דאפילו לבטולי קא מכוין אפילו הכי איכא בל תוסיף דלעבור בבל תוסיף לב"כ כו', אבל בהטיל לבעלת שלש והשלימה לד' פסולה דכיון שאינו עיבר עליהן הוי מעשה לאקרויי ציצית העשויה בפסול ואיכא כשגמרה תעולמ"ה כבמנחות מ' ע"ב שעשייתן דהני תרוייהו בשביל וצורך עצמן ולא בשביל לחזק או לתקן לאחרים דבהטיל למוטלת ע"כ מסיר לציצית ראשונים או אחרונים ועשיית ציצית אחת ישארו בשביל עצמן וכן בהטיל לבעלת שלש דאמרינן בהו כיון שאי"ע עליהן הוי מעשה לאקרוי ציצית העשב"פ שאין שום צורך בעשייתן לשום מצוה אבל במעביר בדיו חדשה לתקן את האותיות להחזיק הדיו הישנה שלא תפרוד או לעמוד במקומה כשתפרד הדיו הישנה אין עשייתו מעשה בשביל תיקון עצמו אלא בשביל אחרים כל זמן שלא עשתה פעולתה בשביל חיזוק ותיקון דיו הישנה ל"ח נתינתה וכתיבתה מעשה כס' הרשב"א בחי' לר"ה ט"ז ע"ב בדברי הגמ' למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב. השטן שהק' בתוס' הא קעבר משום בל תוסיף ותי' דלא אמרינן בל תוסיף אלא במוסיף מדעת עצמו ככהן שהוסיף ברכה משלו או ישן בשמיני בסוכה במתכוין למצוה וכיו"ב אבל במה שתקנו חכמים לצורך כשמיני של סיכה בזמן הזה דרבנן שאוכלים וישנים בה למצוה אע"ג דבקיאינן השתא בקביעא דירחא וה"ה לבל תגרע לצורך כגון יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת דאע"ג דארח"מ תקעו גזרו שלא לתקוע וכ"ז לצורך וה"נ לצורך ראוי לתקוע ולחזור ולתקוע כו' שכוונתו מבואר דל"ח בל תוסיף ובל תגרע אלא במוסיף מדעת עצמו למצוה בפ"ע ככהן שמוסיף ברכה משלו או ישן בח' בסוכה ומתכוין למצוה שהם מצות בפ"ע וכיו"ב וה"ה בגירע מצוה בפ"ע כדי לגרוע מצוה מה"ת ואינו מוסיף או גורע אותה מצו' בשביל סיוע או חיזוק מצוה ודבר אחר דזה דוקא חשובה מעשה לעבור עליה בבל תוסיף או בבל תגרע למאן דסובר לאו שאין בו מעשה לוקין עליה כיון שמתכוין לגרוע מצוה בפ"ע לעבור להכעיס מצוה אחת מכלל מצית התורה ואפשר חשוב כהאי גונא אף עושה מעשה לגרוע מצוה אחת מכלל סכום המצות שפרטה וכללה התורה אבל במוסיף אף מד"ע מצוה לא בשביל זאת המצוה עצמה אלא בשביל צורך ותיקון מצוה אחרת כתקנת חכמים לאכול ולישן בסוכה בשמיני אף דבקיאינן השתא בקביעא דירחא רק משום לצורך כבביצה ד' ע"ב והשתא דידעינן בקביעא דירחא מ"ט עבדינן תרי יומא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכה בידיכם זמנין דגזרה המלכות גזרה ואתי לאקלקולי (שישתכח סוד העיבור ואי לא נעביד רק חד יומא אתי לקלקולא ולעשות חסר מלא ומלא חסר ולאכול חמץ בפסח כו' רש"י) וכן לתקוע ולחזור לתקוע לצורך עירבוב השמן ולא בשביל קיום מצות תקיעה בפ"ע אלא לגרוע מצות תקיעה ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת לא בשביל ביטול מ"ע דתקימה בפ"ע ממצות התורה אלא כמשום תקנת חכמים שלא לתקוע לצורך כבר"ה כ"ט ע"ב שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד דאין הכל בקיאין בתקיעת שופר ויעבירנו ד"א ברה"ר כו' דאינו מכוון לגרוע מצות תקיעה מכלל המצות ל"ח ב"ת ולא ב"ת דלא עביד מעשה בדבר המצוה או בדבר העבירה בפ"ע אלא בשביל תיקון או קיום דבר מצוה או אפילו דבר רשות אחרת ולא נגמרת המעשה שלו בשעת עשייתו אלא בשעת קיום או תיקון המצוה או הרשות שמתכוין עליה וכס' המשנה למלך הנ"ל דחייבין אלאו שאין בו מעשה בשעת קיומו ואיסורו אף שהמעשה לא נתעבדה אלא בשעה שהי' עוד היתר דאמרינן דאין המעשה שעשה בשעה שלא היה עוד איסור נגמר עד שעת איסור אף שבשעת איסור לא עביד מעשה כו', ע"כ ל"ח תעולמ"ה דאין מעשה דהעברת דיו חדשה על הישנה נגמרת אלא בשעה שנפרד הדיו הישנה וע"ע ל"ה אלא דיבוק וחיבור כדמהני בזפת במתני' דכלים הנ"ל דמ"ל חיבור הדיו בכלי לחיבורה זע"ז אחר הכתיב' דמב"מ אינו חוצץ ול"ה עד שעת הפרדה תעולמ"ה ול"ק תמיהת הטו"א בחי' לר"ה שם ותשו' שמן רוקח ח"ב באו"ח סימן נ"ד למד"ס לאו שאין בו מעשה לוקין עליו אמאי אין לוקין על כל מבטל מצות עשה משום שעבר על בל תגרע כו' דל"א הרשב"א דמבטל מ"ע עובר בבל תגרע אלא במבטל שלא לצורך ד"א, ובזה לא יצוייר אלא בעביד מעשה דלוקין לכו"ע אבל במבטל לצורך ד"א ל"ח עובר בבל תגרע כו', וא"כ שפיר מוכח מהכא דגם המכשיר בהטיל למוטלת דל"ה מעשה אחרונה מעשה אפילו מסיר הראשונים אח"כ אלא שהסיר הראשונים ול"ח תעולמ"ה ס"ל גם בנ"ד אף דלי"ב משום בל תוסיף הכי דפי' הב"ח הנ"ל דקיימ"ל כרבא בהך חילוקא דהטיל למוטלת כו' ובהוטל לבעלת שלש כו' ול"ח לאתקפתיה דר"פ ממאי דגברא לאוסיפי קמכוין דלמא לבטולי קמכוין וב"ח ליכא מעשה איכא כו' משום דקיימא לן דלעבור בבל תוסיף ל"ב כונה א"כ אפי' לבטולי מכוין איכא בל תוסיף כו' צ"ב מד' התוס' עירובין צ"ו ע"א ד"ה מכל דלרבא דאמר בר"ה כ"ח ע"ב דלעבור שלב"ז בעי כוונה אשה דלא מחייבא הוי' כשלב"ז וכיון דלא מיכווני לה לא עברה וא"כ לרבא גם בהוטל למוטלת חשוב כאשה דלא מחייבא דהרי אי"ל ציצית בגדו עד השתא ובהטילו חשיב כשלב"ז א"כ בלא מתכוון אינו עובר בב"ת ושפיר אתקיף ליה ר"פ לרבא משיטתיה ממאי דגברא לאוסיפו קמכוון דלמא לבטולי מכוון ב"ת ליכא מעשה איכא ולא השיב רבא אאתקפתיה כלום ועכצ"ל דגם ס' המכשירין בהוטל למוטלת ופוסל בהוטל לבעלת ג' כס' הרשב"א הנ"ל דל"ח ב"ת אלא במוסיף למצוה בפ"ע מד"ע שלא לצורך מצוה אחרת וע"כ כיון דליכא למימר בהוטל למוטלת שהוטל לשום צורך מצוה אחרת ע"כ דודאי לא לבטולי קמכוין ואיכא ב"ת ע"כ ל"ח לאחרונות בחתך הראשונות תעולמ"ה בפיסול אלא אמרי' דפסיקת הראשונות היא עשייתן ומעשה דאחרונות כו' משא"כ בהוטל לבע"ג דלי"ב שו"צ חשובה עשייתן מעשה, ובהשלים הבגד לד' פסולי ג"צ הראשונות משום תעולמ"ה כו', וא"כ ה"ה בנ"ד ל"ח העברת קולמוס ודיו החדשה דהויה לצורך תיקון הדיו הישנ' מעשה ול"ח תעולמ"ה אלא דפרידת דיו הישנה היא כפסיקת ציצית הראשונות וגומרת מעשה דהעברת קולמוס ודיו החדשה כבציצית עשיית מעשה דאחרונות

ט) ובד"ז י"ל קושי' העולם על ס' המל"מ הנ"ל מסוגי' דסנהדרין ס"ה ע"א דפריך אמתני' דקתני בעל אוב כו' וידעוני כו' דהרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה מ"ש הכא דקתני בעל אוב וידעוני ומ"ש גבי כריתות דקתני בעל אוב ושרייה לידעוני ר' יוחנן אימר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ור"ל אומר ידעוני לפי שאין בו מעשה שפי' רש"י דחטאת אינה באה אלא על המעשה, הלכך בעל אוב צריך להקיש בזרועותיו והקז"ר חשיבי ליה מעשה. אבל הכנסת העצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו כו', א"כ מבואר דס"ל דמעשה שהיה בהיתר ל"ח ליה מעשה להחשיב האיסור שנעשה אח"כ ללאו שיש בו מעשה ולא כס' המשנה למלך כו', דהנה בעיקר תמיהת ש"ב הגאון דבר משה בתשו' הימן ר"ז מהאופה ומבשל בשבת דבשעה שמדביק בתנור ל"ט מידי עד שיתבשל ויאפה וזה בא ממילא בלי מעשה וע"כ דהחיוב בשביל תחילת מעשה אף שנגמר בסופו מאליו ובסוגי' דהדביק פת בתנור מבואר נמי דקודם גמר אפייתו ל"ע מידי וכל מלאכות שבת אינן נגמרין בשעה דעביד מעשה אלא אח"כ מאליהן וכנתינת אונין של פשתן דע"כ דחייב בסופו על תחילת מעשהו אף דלא עביד בסוף שום מעשה כו' אין ממש דכ"ש הוא דלר"ל דלדידי' אזלינן בסוגי' דסנהדרין הכי בשיטתיה בב"ק כ"ב ע"א בפלוגתתיה עם ר"י שם דס' דאשו משום ממונו ולא משום חציו לביאור הנמ"י הנ"ל ס' בכל מלאכת ע"ש כו' כ"ש דמחייב בכל מלאכות שבת הנגמרות בלא מעשה משום התחלתן במעשה בס' וכ"ש מחיובו (המחבר לא הספיק להדפים כל הספר, ויותר לא נדפס מעולם)