בית אבא קטז

בדיבוק האותיות אבל בנקב לא פסול ולהירושלמי דבעי' מוקפת גויל גם מתוכו פסול אף אחר שנכתב א"כ דהש"ע סותרים זא"ז דלמש"כ בסעיף ט"ו דלירושלמי פסול כל ניקב תוכו כד' הטור ולפ"ד כאן כשר בזה אפילו בחוץ וצ"ע כו' ובאמת שהב"ח שם כתב דמש"כ הטור בסתם ואם נפסק א' מהאותיות כו' נסמך אמש"כ בתחילת דיבור זה ואם לאחר שנכתב ניקב בתוך האות כו' וע"ז קאי האי ואם נפסק כו' דלאחר שנכתב האות נפסק כו', ומשמע דבין נפסק בנקב בין שלא בנקב אלא שנראה הגויל כו' שנכתב האות מתחילה כתיקונו ואח"כ נפסק היא דמכשרינן ע"י תינוק אבל אם נכתב מתחילה רך ל"מ תינוק אע"ג דליכא נקב כו' וא"כ י"ל דהב"ח לשיטתו כהרא"ש והטור דהיקף גויל מה"ת כדבריו הנ"ל דמוכתבתם כמו דנפק"ל לכ"ת שיהיו האותיות שלמים כל אות ואות כהלכתה כמו כן יהא כל אות ואות מוקף גויל ולא יהיו נוגעין זב"ז דבנגיעת זה בזה ל"ח תמה בכתיבה, מיהו בריש הלכות מזוזה כ' המרדכי דבירושלמי מחלק בין עירוב דלמטה לעירוב דלמעלה, דלמטה כשר ולמעלה פסול, מיהו בתלמידנו משמע דבכל ענין פסול מדלא מפליג כו' דלהירושלמי הקפת גויל אינה אלא מהלל"מ וכשיטתה בשבת בקריאה לאור הנר ושיטת מהבי"ט הנ"ל וההלכה כך נאמרה דל"ח מוקף גויל לפסול אלא בעירוב האותיות למעלה ולא למטה וכל נקב תוכו ככולו וכיון דלגמ' דידן כל עירוב פסול אפילו דלמטה כל שהאותיות נוגעין זה בזה ול"ח מה"ת כ"ת ס"ל להטור בשיטתיה דהקפת גויל מה"ת לתי' הראשון מה"ת ולהחמיר כהירושלמי לפסול בנקב בפנים מהלל"מ דכך נאמרה ההלכה אף שס"ל כתי' השני לחלק בין נכתבה מתחילה בכשרות כו' כפי' הב"ח מסתימת לשון הטור וסמיכתו אתחילת דיבורו בזה ואם לאחר שנכתב ניקב בתוך האות כו' כנ"ל, ולתי' השני אפילו ניקב מבחוץ כשר כיון שנכתב תחילה בכשרות היינו מה"ת כשיטת הגמ' דידן ושיטת הטור בזה, אבל מהלל"מ ודרבנן לשיטת הירוש' דכך נאמרה ההלכה לפסול בניקב כולו בפנים כ' כן וגם הב"י שכ' להחמיר מהלל"מ מהירושלמי כהטור אף שס"ל נמי כתלמודא דידן דהקפת גויל מן התורה ומחלק להכשיר בניקב מבחוץ בין נכתב תחילה בכשרות כו' ואין כאן סתירה אבל גם הטו"ז בשיטתיה הנ"ל דהקפת גויל אינה מה"ת אלא מהלכה למשה מסיני לבד שפיר הקשה ליה הסתירה דלהב"ח וטור ורא"ש וגם להב"י דהקפת גויל מן התורה כגמרא דידן ולהירושלמי רק מהלכה למשה מסיני וכך נאמרה ההלכה לפסול בניקב כולו בתוכו אף שבחוץ מחלקינן לגמרא דידן בין נכתב תחילה בכשרות כו' מחמירין כה כהלל"מ אף בניקב תחב"כ בנקוב כולו אין סתירה כנ"ל

ה) ובד"ז נ"ל במחלוקת הריב"ש בתשו' סימן ל' עם התשב"ץ בח"ג סימן ר"ז בפי' דהגמ' מנחות ל"א ע"ב הנ"ל במימרא דר' זעירא א"ר חננאל אר"ב קרע הבא בשני שיטין ותפור בשלש אל יתפור דא"ל ר' זוטא לר' אשי משמי' דר' ירמיה א' רבא דהא דאמרן בשלש אל יתפור ל"א אלא בעתיקא אבל בחדתא ל"ל בה כו' דבעי' עלה ר' יב"א בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי דנשארה בתיקו כו', דהוכחת הריב"ש דרק קרע הבא בתוך שלש בדוקא מותר לתפור ולתקן אבל ביתר משלש לא כו' היא מפי' רש"י בבעי' בין דל"ד אם נקרע עד כנגד הכתב שאלו היה בכתב היה יותר משלשה שיטין לא יתפור כו' דאחדתא קאי דאי אעתיקתא קאי בפירושו ובחדתא לעולם יתפור לא הוי ליה אעתיקתא לומר ביותר משני שיטין כו', ומברכות ט"ו ע"א גבי מים לתפלה והני מילי לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר דמסיים מיל היא דאינו חוזר אבל פחות ממיל חוזר כו' וכבבא בתרא קמ"ו ע"א דתנן גבי סבלונות אכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין אלו נגבין כו' אמר רבא דוקא בדינר אבל פחות מדינר נגבין, ופריך פשיטא דינר תנן ומשני מהו דתימא אפילו פחות מדינר והא דתני דינר אורחא דמילתא נקט קמשמע לן כו' דלישנא דחכמים בדוקא הם וכל שהתפירה גדולה יותר משלש אין זה הדר כו' אבל התשב"ץ פי' טעם חילוק בין שני שיטין לשלשה כחילוק הגמ' בין חדתא לעתיקא ואפיצן ללא אפיצן שתהא היריעה והתפירה חזקה שלא תקרע ביותר ובב"ש הקילו בתפירה חלישה א"נ ביריעה ותפירה חזקה אפילו יותר משלש כל שאין לחוש שתקרע מותר לתקנה כדהירושלמי שמביא הרי"ף סוהל"י ס"ת תולין במטלית ודובקין בדבק שפי' הבעה"ת אס"ת שנקרע כבמסכת סופרים פ"ב הי"א ס"ת שנקרע תופרין עליו מטלית מבחוץ ובירושלמי פ"ק דמגילה ה"ט הלכה למשה מסיני כו' ותולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין כו' דאנקרעה היריעה קאי דיכול לתקנה בכל אלו כו' רק שלא תפסד ולא תפסק צורת האות דבעי' כתיבה תמה כו', וכל נקב שהדיו עובד עליו אינו נקב ומתמה ע' הרמב"ם של"ה דהירושלמי והרי"ף כו' והוכחתיה מיבמות ס"ד ע"ב מלה ראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול כו' דלאו דוקא שלישי אלא ה"ה רביעי וחמישי מדפליג רשב"ג ואומר שלישי תמול רביעי לא תמול כו' וחולק על הרא"ש שלא רצה עפ"י רבו המהרמ"מ לסמוך על בעה"ת בזה מחששא שישוב הקרע כשיקראו בו כו' שחששא רחוקה היא שאם תקונו יפה עולם יתקן כו' דס' הריב"ש לפסול ת"ק יותר מג"ש משום דמיגנא ובעינן זה אלי ואנוהו ודאורייתא היא וכהוכחתו מפי' רש"י בגמ' הנ"ל דלשיטתו בסוכה כ"ט ע"ב בפי' פסול לולב היבש משום דכ' זה אלי ואנוהו כו' דמשמע דמה"ת היא ואף בהוכחותיו מברכות וב"ב הנ"ל דאזלא לרבא י"ל עפ"י שיטתו בסוכה ל"א ע"א תנא יבש פסול ר' יהודה מכשיר אמר רבא מחלוקת בלולב דרבנן ס' מקשינן לולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר ופי' רש"י כדכ' ביה) אף לולב בעי הדד ור' יהודה סבר לא מקשינן לולב לאתרוג (שפי' רש"י שלא ניתן לדרוש מעצמן מכל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק"ו), אבל באתרוג ד"ה הדר בעינן כו' דכוונת רש"י בפי' הכא נ"ל דלא תקשה מאוקימתת רבא ס' רבנן דפסלו לולב היבש משום דמקשינן לולב לאתרוג ולא משום דבעינן זה אלי ואנוהו כפירושו במתני' הנ"ל וכאוקימתת ראב"י בגיטין כ' ע"א טעמיהו דרבנן דפליגי אר' יהודה בברייתא דהרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה. וטעה ולא הטיל בו ד' דלר' יהודה מעביר עליו קולמוס ומקדשו וחכמים אומרים אין השם מן המובחר כו' משום דבעינן זה אלי ואנוהו כו' וכהשגת התוספות סוכה כ"ט ע"ב ד"ה לולב על פירש"י מאוקימתת הגמרא משום דאיתקש לולב לאתרוג דכתיבא ביה הדר ולא משום דכ' זה אלי ואנוהו דאינו פסול דיעבד אלא לכתחילה כו' משום דבדף נ"ד ע"ב משני בגמרא הקושיא דלעבור עליה קולמוס ולקדשיה כמאן דלא כר' יהודה דאפילו תימא ר' יהודה ע"כ לא קאמר ר"י אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ספר תורה לא משום דמיחזי כמנומר כו' ועיקר טעפ"ס דמחזי כמנומר אינו אלא משום דבעי' ז"א ואנוהו ומשמע א"כ דגם ר' יהודה אית לי' דזה אלי ואנוהו מדאורייתא, א"כ יל"ד לרבא תרווייהו ס"ל דז"א ואנוהו מן התורה אלא דרבנן קבלו מרבם היקישא דלולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר כדכ' ביה אף לולב בעי הדר, ור' יהודה לא קבל אמנם היקישא דלולב לאתרוג מרבו ומעצמו לא ניתן לדרוש אלא ק"ו להכי מכשיר לולב היבש כדמכשיר לעבור קולמוס ולקדש את השם שנתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' אבל לשאר הג' מינים דלולב מודה דבעי הדר משים זאו"א דאורייתא כדפוסל לעבור בקולמוס אכולא ס"ת משום דמחזי כמנומר משום זה אלי ואנוהו והחילוק ביניהם היא דלרבנן גם במין אחד בעינן הדר כדפסלו לעבור בקולמוס אשם שנכתב בטעות כו' משום דבעינן זה אלי ואנוהו כאוקימתת