בית אבא קטו

הרמ"א דרק בקרע שמותר לתפור הוא דמותר לדבק אבל קרע שאסור לתפור אסור גם לדבק וכדברי מהרי"ק דכותבין תצוה על הקלף וחציה על היריעה כו' ע"כ אי"ל כהשגת הנקה"כ ופי' בד' מהרי"ק דרק בסתימה היא דאמרינן היכא דל"פ בל"ס לב"ס משא"כ בתפירה י"ל דפסול בלא תפירה כו' דכל שהוא בפחות משלשה שיטין אין פסול אף שלא נתפר אלא דשרי לתפור ולא מיגנו כביותר מג"ש דמיגנו משום זה אלי ואנוהו כו' דתפירה לאו משום חיו"ד היא ע"כ אמרי' דס' היא בסתימ' דהיכא דלא מיפסל בלא סתימה לא בעי סתימה והיכא דמיפסל בלא סתימה בעי סתימה אבל לתפור בגידין ל"ב דב"ש או חגו"ע דלא התירו שיור התפר אלא מהלל"מ ומטעמא שלא יקרע אף בדיעבד כשר כשלא הניח דאזל לר' יוחנן דשיור התפר הלל"מ ולא שלא יקרע היא טעם למאי דכשר בדיעבד בלא שיור דרק אדיעבד אמרו חכמים דכשר משום דעיקר הלל"מ לשייר ל"ה אלא לשייר כדי שלא יקרע א"כ אמרי' דשיורו כחיבורו ותקנתי' כסתימה א"כ בכ"מ דמיפסל בלא סתימה בעי סתימה והיכא דלא מיפסל בלא סתימה ל"ב סתימה להכי אמרי' דלענין תפיב"ג אמנם תגו"ע רק שרי לתפור ולא מיגנו בתפירה כדמיגנו ביותר משלשה שיטין משום זה אלי ואנוהו אבל הב"ח בשיטתיה כהרא"ש דמתיר לדבק אפילו היכא דאסור לתפור כבקרע תוך ג"ש כו' דלשיטתיה דתפב"ג משום חיבור ודיבוק היא וגם בתגו"ע מותר לתפור דלא מיגנו ואין צ"ל לדבק ובלא עפוץ ת"ג אסור לתפור משום דמיגנו דל"ה זאו"א אבל לדבוק ולסתום מותר ע"כ בת"ב או תגו"ע צריך לתפור משום חיבו"ד דלא מיגנו משום זה אלי ואנוהו ולהכי משמע לי' פי' דמהרי"ק דהיא מהירוש' דחשבה דבוק וסתימה להלכה למשה מסיני כתפב"ג בשיטתם היא דאמרו דובקים אפילו לא נסתם כו' כפי' הנקה"כ דהיינו משום שאין פסול בלא סתימה ע"כ אין צריך סתימה וכפי' הב"ח והר"ן בסימן רע"ח דאין שיור התפר רק משום תקנת חכמים שלא יקרע הספר ע"כ לא מיפסל ס"ת בהכי כו' ול"ק משום דהלל"מ כדקאמר ר' יוחנן משום דס"ל כר"ל דתח"נ והלל"מ דתפב"ג משום חיבור ודיבוק היא ע"כ בב"ש ובתגו"ע דלא מיגנו משום זה אלי ואנוהו אין פסול בלא סתימה ואי"צ סתימה ואי"פ דקא' ר"ל כשיטתיה מתקנת. חכמים לשייר מלתפור כל היריעה מראשה לסופה כדי שלא יקרע הס"ת ולא מיפסל ס"ת בהכי כו' ומזה משמע דהטעם דאמרינן הכי דאין פסול בלא סתימה ע"כ לא בעינן סתימה משום דלענין תפירה אינה כן דלענין תפירה אף בב"ש ותגו"ע דלא מיגנו צריך לתפור והתפירה היא משום חיבור ודיבוק ע"כ ל"צ סתימה אם כן אדרבה מדברי מהרי"ק אלו שהם כדברי הירושלמי משמע דרק בסתימה היא דאמרינן דהיכא דל"פ משום סתימה לא בעי' סתימה משום דבעינן תפב"ג דלא מיגנו, וע"כ דפסול בלא תפירה משום דתפב"ג משום חו"ד היא א"כ ש"מ דסתימה ל"ב היכא דל"פ אבל ומשום דתפירה בעינן דפסול אף בב"ש ותגב"ע כנ"ל ושפיר הביא לראיה מדברי הריב"ש שכ"כ בפי' דבישן תב"ש ובחדש תג"ש י"ל תקנה בתפירה כו' כנ"ל דמשום התקנה בתפירה היא, דמשמע דרק בסתימה היא דאמרינן דהיכא דל"פ משום סתימה ל"ב סתימה כו' ובת"ג דאסור לתפור דמיגנו מותר להדביק דרק התפב"ג אף שהיא משום חו"ד וסתימה אסרו בג"ש משום דמיגנו אבל הסתימה והדיבוק דלא מיגנו מותר לדבוק ולסתום, ולהכי פליגי נמי הב"ח וטו"ז בפי' דמהרי"ק לכתוב מקצת או כל אות על הטלאי בלא הקפת גויל ומקצתה על היריעה כו' דלהטו"ז דתפב"ג לאו משום חו"ד היא א"כ הסתימה שהיא לחו"ד היריעה כהיריעה חשובה ולהכי ס' דהכל כשר אבל להב"ח דגם התפב"ג משום חו"ד א"כ הסתימה דחו"ד לאו כיריעה חשובה ולהכי פוסל מקצתה עה"ט ומקצתה על היריעה או אף בלא הקפת גויל כנ"ל

ד) וגם בזה י"ל דלשיטתם אזלו דמתוס' גיטין כ' ד"ה ל"צ מבואר דמוכתבתם כתיבה תמה נפק"ל נמי היקוף גויל וכשיטת הרא"ש שם וטיו"ד סימן רע"ד ואמנם דעת המביט בקרית ספר הלכות תפילה פ"א דאינה אלא דרבנן וכבר העירו האחרונים מדברי הרא"ש רי' הל' מקוואות דמ"ש דפיסול מקוה הלל"מ דר"ל דברור כהלל"מ וכן כל באמת אמרו כהא דהחזן רואה איך התינוקות קוראים כו' שכ' בירושלמי דהיא הלכה למשה מסיני אף דאיסור רואה לאור הנר אינו אלא מדרבנן כו' ובטוא"ח סימן ל"ב כתב דצ"ל בכתיבה תמה ושיהא כל אות ואות מוקף גויל כו', ופי' הב"ח דס"ל דגם זה נפק"ל מוכתבתם דלא מבעי שיהיו האותיות תמים ושלמים כאו"א כהלכתה אלא שיהא גם כל אחד ואחד מוקף גויל דבלאו הכי לא מקרי תמה כו'. ועוד נראה דמ"ש רבינו בכתיבה תמה שיהא כל או"א מוקפת גויל מילי מילי קתני דשאינו מוק"ג ל"פ משום שאינה כ"ת אלא הלכה למ"מ היא שיהא מוקף גויל כו' ולענין הלכה נראה דבתפילין פסול בנגיעה אות לאות אפי' בשאר תיבות בין בנגיעה למעלה בין למטה ואין לו תיקון, אבל בס"ת י"ל תיקון לגוררו וכ"פ ביו"ד סי' רע"ו כו' שנ"ל דס"ל להב"ח דהקפת גויל מן התורה מוכתבתם כ"ת אלא שרצה לפרש דברי הטור דמילי מילי קתני כו' ומסיק להל' דרק בס"ת מהני תיקון ולא בתפילין דעיקר קרא דוכתבתם והנפק"ל מיניה דהקפ"ג מה"ת משום דבעינן כתיבה תמה בתפילין כתיב ומסיק הוכחתיה מפסק הש"ע בסימן רע"ו דבס"ת מהני תיקון ושיטתיה ביו"ד סימן רע"ד דהקפת גויל מן התורה כנ"ל, ע"כ ס' הב"ח דאי"ל מקצת או אפי' אות בלא הקפת גויל על המטלית והשאר על היריעה כיון דגוף התפב"ג והחיבור והדיבוק אינו רק מהלל"מ לא מהני לסתימה וחו"ד להקפת גויל דהיא מה"ת, אבל הטו"ז באו"ח סימן ל"ב סעיף קטן ג' הביא דברי הב"ח הנ"ל וכ"ע שאיזה תלמוד טועה כתבה, דלקמן סעיף כ"ה מבואר דאף בתפילין מותר לגררן ולתקנן בדבוק ול"ח שלא כסדרן כו' שכתמ"ה הלבושי שרד דכ"כ המחבר ד"ז בהדיא משום הקפת גויל ולמה כתבו הטו"ז בשם הב"ח כו', ולהנ"ל י"ל דס"ל להטו"ז דהקפ"ג אינה מה"ת אלא מהלל"מ לה"כ גם בשם הב"ח ולהעיר דגם בתפילין גופא אף דכ' ביה האי וכתבתם מהני תיקון ותט"ע להא דלמ"ת בתפילין ודהעיקר אליביה דהקפ"ג אינה מן התורה רק דרבנן להכי ס"ל להטו"ז דגם בכתב אות על המטלית ואין הקפת גויל אלא ביריעה כשר כיון דשניהם מהלל"מ חשובה הסתימה והדיבוק כיריעה גופא. ועפ"י זה י"ל קושי' הטו"ז באו"ח סימן ל"ב סעיף קטן ד' אסתירת דהש"ע מסעיף ט"ו שמהירושלמי משמע שגם בפנים צריך שיהא מוקף קלף ופסול בניקב כל תוכו כדעת הטור, ובסעיף ט"ז מחלק דהא דמכשרינן בשנפסק אות דוקא שנכתב בכשרות ואח"כ נפסל אבל אם מתחילה כשנכתב היה שם נקב ונפסק בו כו' בלי היקף קלף מתחילתו פסול כו' שהב"י בפי' על הטור הקשה היכי מכשירין באיפסק שום אות בניקבא הא אמרינן במנחות כט ע"א כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחותיה פסולה ותי' דלא פסלינן אלא בנדבקה באות אחרת אבל היכא דאיפסק בניקבא לא פסול ובתי' שם כ' דלא מכשירין בניפסק בניקבא אלא בנפסק אחר שנכתבה דכיון שנכתב בכשרות תחילה והגויל היה מקיפה מד' רוחותיה אפילו ניקבה אח"כ כשירה, אבל כשגם בתחילת כתיבתה היה שם נקב ונפסקה בו פסולה של"ה בהיקוף גויל כו', וכתב הטו"ז דמד' הטור שכתב דמהירושלמי משמע שצריך גם מבפנים מוקף גויל, הילכך אם ניקב כל תוכו פסול כו', משמע דלא ס"ל כתי' השני דלתי' השני אמאי פסול בניקב בפנים הא אפילו ניקב מבחוץ כשר כיון שנכתב תחילה בכשרות אע"כ דס"ל כתי' הראשון דלגמרא דבבלי אין פסול אלא