בית אבא קיג

דעכו"ם משום שאינם בסמיכה אינם בתמורה משום דלרמי בר חמי י"ל לשיטת התוס' הנ"ל נשים יוכיחו שאף הם אינם בסמיכה בכל כחם רק באקפווי ידא לחוד ואפ"ה איתנהו בתמורה, אבל הברה"ז והצ"ק מקשים לשיטת רש"י דלרמי ב"ח אף אי נשים סומכות רשות היינו בכל כחם שכך נתנה התורה חובה לאנשים ורשות לנשים מה קמבעי"ל עכו"ם מהו שימור נימא כיון דאינם בסמיכה אינם בתמורה, דלשיטתי' אין לומר נשים יוכיחו דלשיטת רש"י לרמב"ח גם נשים ישנם בסמיכה ברשות בכל כחה כנ"ל ואין צ"ל שנעלם מהם שזהו ושית התוס' כי הוא יברך הזבח

ה) ועפי"ז יש לתרץ קושית הפני יהושע והשאגת אריה אאוקימתת סוגי' דר"ה ועירובין הנ"ל דהא דמעכבין את הנשים לתקוע אתי' כר' יהודה דאין נשים סומכות וכפירוש רש"י משום ב"ת והא דאין מעכבין את הנשים מלתקוע אתי' כר' יוסי דסבר נשים סומכות רשות דלסוגי' דחגיגה הנ"ל הא דלר' יוסי נשים סומכות רשות היינו באקפויי ידא דוקא דליכא עבודה בקדשים ולא משום ב"ת משום דאינן סומכות בכל כחן. וא"כ בתקיעה שהנשים תוקעים בכל כחם כמו אנשים גם לר' יוסי איכא ב"ת ואמאי אין מעכבין נשים מלתקוע כו', ולהנ"ל לשיטת רש"י דמשום ב"ת בלא"ה ל"ק דלרש"י לשיטתי' בחולין פ"ה ע"א הנ"ל דלר' יוסי דנשים סומכות רשות בכל כחן הוא שכך נתנה התורה לאנשים חובה ולנשים רשות א"כ הוא הדין בתקיעה ואף לשיטת התוס' בחולין פ' ע"א הנ"ל דלא שרי ר' יוסי רק באקפויי ידא דוקא ולא בכל כחן נמי ל"ק כפי' התוספות חולין הנ"ל דהש"ס מייתי ראיה דשרי ר' יוסי תקיעה בנשים אע"ג דאיכא איסורא דרבנן כמו דשרי לנשים לסמוך באקפויי ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשים דגם התוס' בזה לשיטתם בסנהדרין פ"ח ע"ב ד"ה אי כמו שמביא הטו"ז באו"ח סימן ל"ד סעי' קטן ב' לפרשם שהוקשו מלולב דמסקינן בסוכה ל"א ע"ב דלא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי והכא משמע דלרבנן אמרי' האי לחודי' קאי, ותירצו דהתם מדרבנן אסור כו', פי' דגבי לולב שהוסיף מין אחד ולא נאגד עם הד' מינים מה"ת ליכא בל תוסיף ומדרבנן איכא משום ב"ת ע"כ בתפילין לענין חיוב מיתה דזקן ממרא דמיירי מדאורייתא אמרי' האי לחודי' קאי כו' וליכא ב"ת אבל מדרבנן איכא ב"ת אפי' אם האי לחודי' קאי כו' והיינו דלהתוס' ב"ת אינו רק מדרבנן על כן מייתי הש"ס ראי' דשרי ר' יוסי תקיעה בנשים אע"ג דאיכא איסורא דרבנן כמו דשרי לנשים לסמוך באקפויי ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשים כנ"ל

סימן ז

ראש הגולה וכהנא גדולה מרא דתלמידא כולה ומרא דכיא, אמת ושלום נשקו, הנותן בים דרך וכמים עזים נתיבה, נהירין ליה שכילא דנהר דיעה, ובכל הפוסקים רודה, שליט בים וביבשתא, כ' מורנו עטרת תפארת ישראל מיו"ק רשכבה"ג מעוז ומגדול, רב האי גאון עולם שר התורה, ומורה יורה, מוה"ר שלום מרדכי הכהן שוואדראן שליט"א אב"ד דק"ק בערואי יע"א נ"י עב"ג ויופיע סלה

אחדשכת"ה כמשפט כו', בשאלה דאתיא לקדמאי שדנתי ופירשתי וחידשתי בה

בפרשת תפלין ש"י יקרה מסות"מ מיוחס שנקרעה בתוך השיטין שהפת"ש ביו"ד סי' ר"פ מח"ד כתב יד כ' דתפומ"ז שנקרע בהם שני שיטין כשר ובש"ע שם בס"ת שנקרעה יריעה דבתוך ב"ש יתפור ג' לא יתפור כרב במנחות דף ל"א ע"ב והנ"מ בעתיקתא אבל בחדתא אף בג' יתפור, והנ"מ בגידין אבל בגרדין לא וצ"ב א"כ דהרמ"א שם בשם תה"ד והרא"ש דנוהגים לתופרן במשי, אבל העיקר לתופרם בגידין אם אפשר וי"א דמותר לדבק עליו קלף מבחוץ כ"ז שמותר לתופרם ולדבק הקרע ע"י כך כו' והב"ח הוכיח מדהרא"ש דמתיר לדבק גם קרע בתוך ג"ש אעפ"י דאסור לתפרו כו' דאפילו היכא דאסיר לתפור מותר לדבק כו' מדברי הגמ' דהנ"מ בעתיקתא כו' והנ"מ בגידין כו' דדוקא היא הנ"ל, ונ"ל דהב"י בסי' רע"ח סעי' ג' כ' בשם הרא"ש דאם יריעה אחת אינה תפורה עמו אפי' מונחת עמו אין קורין בו ובשם חס"ד דאפי' נקרע רוב תפירה שבין יריעה ליריעה כל שעדיין מחוברת בהם בתפירות של קיימא כשר וחשובה תפירה כו', והטו"ז חולק עליו דכל שאין הרוב תפור לא חשוב ספר וביאר הבנ"י סברתו דהא דאמרי' דהלכה למשה מסיני לתופרה בגידין לאו בשביל חיבור ודיבוק היא אלא משום דהללמ"ס כן נאמרה לתופרה בגידין להכי לא סגי בחיבורו אלא בעינן כולו או רובו קיים כו', ונ"ל ראיה לדבריו מדר' יוחנן במגילה י"ט ע"א שיור התפר הלל"מ ומחו לה אמוחא ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע ופי' רש"י חזר וסתר דלאו הלל"מ הוא אלא חכמים אמרו כדי שלא יקרע כו' והיינו דהיתר שיור התפר ואי חיבורה בראשה וסופה לא משכח"ל אלא משום דעיקר חיוב חו"ד היריעות בס"ת זב"ז אינם רק מדרבנן, דאם היה חיבור ודיבוק היריעות בס"ת בכלל דין הלכה למשה מסיני לתופרה בגידין היה צריך לתפור מראשה לסופה כולה ולא הותר להניח שיור התפר אלא מטעמא דחיבור ודיבוק היריעות כדי שלא יקרע לבד היא דמותר וגם מצוה לשייר ביריעה בראשה ובסופה מעט בלא תפירה משום דיש בשיור זה נמי ס' וטעמא דשלא יקרע וכפי' הר"ן וב"ח ביו"ד שם דכיון דאינו אלא תקנת חכמים כדי שלא יקרע הס"ת לא מיפסל הס"ת בהכי כו' וי"ל דר' יוחנן בזה לשיטתי' בגיטין ס' ע"ב בפלוגתתיה עם ר"ל דתורה מגילה מגילה ניתנה, שפי' רש"י כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן כו' משמע דהלל"מ לתופרן בגידין ל"נ אלא בסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות כולם אבל בתוך כל מ' שנה כשנאמרו לו פרשה ופרשה דמגילה מגילה ניתנה והיה כותבם מיד הדביקם וחיברם כל פרשה ופרשה זה בזה בחו"ד לחוד כדדייק מקרא דבאתי במגילת ספר דמגילה מגילה ניתנה ולא חייש לקושי' ר"ל מקרא דלקוח את ספר התורה הזאת דמשמע דחתימה ניתנה משום דמפרש לקרא לבתר דאידבק' אבל לר"ל דס' חתימה ניתנה ולא נכתבה כלל עד סוף מ' לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן, א"כ לדידיה הלל"מ לתופרן בגידין משום חיבור ודיבוק כל פרשיות התורה שנכתבו בפעם אחת ביחד שיקרא ספר ע"י חו"ד יריעות בספר לתורה זב"ז כהוכחתיה מקרא דלקוח את ספר התורה הזאת והיינו הלל"מ לתופרם בגידין כו', ואליביה יש לומר הא דכ' הת"הד והרא"ש דאפי' במחוברים מעט תשובה חיבור ודיבוק בתופרן בגידין כהלל"מ, אבל הטו"ז והבנ"י בס' ושיטתם אליבא דר' יוחנן אזלו כו', וא"כ י"ל דגם הרא"ש בס' בזה לשיטתיה כביו"ד סי' ש' סעיף ב' ברמ"א דלא הוי כלאים אלא בשני תכיפות וקשר שני ראשי החוט כו' דחוץ משני תכופות דחשיב חיבור בכלאים משום דכ' יחדיו בעינן גם קשר שני ראשי החוט כלחיובא דשבת דמלאכת מחשבת ומתקיימת בקשירת ראשי החוטין מכאן ומכאן כדי שתעמוד התפירה ולא תשמט כבמתני' סוף כלאים תכיפה אחת אינה כלאים והשומטו בשבת פטור ובשתי תכיפות יש כלאים והשומטו בשבת חייב כו' כמו כן ס"ל נמי בס"ת דהלל"מ לתוב"ג משום