בית אבא קיב

ובאופן אחר י"ל קושי' הט"א הנ"ל במה שהוסיף להקשות עוד כיון דר' מאיר אומר בסנהדרין פ"ז ע"א דזקן ממרא א"ח אלא ע"ד שזדונו כרת ושגגתו חטאת ור' יהודה אומר ע"ד שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס כו' ע"כ דר"י לא פליג על ר"מ רק שמוסיף עוד עליו דז"מ חייב גם ע"ד שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס כו' א"כ לפי' רש"י דאיסור ב"ת משוי לתפילין למשא לחייב עליהן משום הוצאה בשבת מה מוסיף ר' יהודה על ר' מאיר מרבוי' דקרא דיורוך לאתוי' תפילין ומה תוספת היא זה על ר' מאיר כו'. ולמש"כ הטו"ז בסי' ל"ד ליישב קו' המעדני הלך בסתירת הסוגי' דעירובין צ"ה ע"ב הנ"ל דמשמע במניח שני זוגות תפילין עובר משים ב"ת ובסנהדרין אמרי' דל"ה ב"ת דאמרי' האי לחודי' קאי כו' דמשום דבסנהדרין מיירי מדאורייתא לענין חיוב מיתה דזקן ממרא ע"כ אמרי' האי לחודי' קאי כו' וליכא ב"ת אבל בעירובין דמיירי כיצד יעשה המוציא תפילין ומדרבנן אסור בב"ת אפילו אם האי לחודא קאי וכ"מ שהזכירו שם בהמוצא תפילין משום איסור ב"ת היינו מדרבנן שעשו בזה איסור ב"ת כו' שכוונתו שאיסור דרבנן בל"ת דרבנן מביאו לידי איסור תורה לחשבו כמשאוי ולחייבו משום הוצאה מה"ת וד"ז תלוי' בהבך ופלפל אי איסור דרבנן חשוב ומחשב לאיסור תורה כאשר כבר האריכו בזה במל"מ בהל' תרומות ולולב ובכ"מ ובאחרונים. ובמלוה"ר העיר מפלוגתת ר"מ ור' יהודה בסוכה כ"ג ע"א בעושה סוכתו ע"ג גמל דר"מ מכשיר ור"י פוסל וטעמי' דר"י דכ' חג הסוכת תע"ל ז' ימים סוכה הראוי' לז' ור' מאיר הא נמי דאורייתא חזי כו'. משמע דלר' יהודה ל"ח ראוי' הואיל וחכמים אסרוה אף מה"ת ל"ח ראוי ולר' מאיר אינו ראוי מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת כו' א"כ מיושב קושי' הטו"א הנ"ל דאדרבה ורק ר' יהודה לשיטתי' הנ"ל דא"ר מדרבנן חשוב אינו ראוי מה"ת הוסיף על ר"מ מריבוי דתורה ויורוך להוסיף תפילין דאיכא בהו ב"ת אף דב"ת גופי' אינו רק מדרבנן כיון דא"ר מדרבנן חשוב לדידי' א"ר מה"ת משו"ה י"ל דאיסור בל תוסיף משוי עלי' כמשאוי וחייב משום הוצאה בכרת וחטאת דאמר ר' מאיר לעיל מיני' דאילו לר' מאיר הו"א דא"ח כלל במניח ב' זוג תפילין אף אי שויו"ט זמן תפילין כיון דאיסור ב"ת אינו רק מדרבנן ולר' מאיר לשיטתי' דאיסור דרבנן חשוב ראוי' מה"ת לא שייך למימר דמשום איסור ב"ת ליחשוב עלי' כמשאוי ולחייב גם מה"ת בהוצאה בכרת וחטאת ולהק' ר"א אר"א להוסיף אליבא דר' יהודה מקרא דתורה ויורוך על ר' מאיר לחייב משום ב"ת גם מניח ב' זוג ודאיסור ב"ת משוי' עלי' כמשא וחייב בהוצאה בכרת וחטאת כנ"ל

ולמש"כ במלוה"ר להוכיח דרבא ס"ל דא"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת מדקאמר בבב"מ מ"ח ע"א דקרא ומתניתא, מסעי"ל לר"ל דמעות אין קונות מה"ת כו' א"כ ל"ל לדידי' אפי' אי יסבור דשויו"ט ז"ת הן דמשום בל תוסיף דרבנן יהי' חשוב עלי' ב' זוג תפילין כמשאוי ויחייב בהוצאה בכו"ח מה"ת כיון דמה"ת ליכא ב"ת וא"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת וע"כ י"ל דמהאי טעמא ס"ל לרבא באמת במנחות ל"ד ע"ב דמדר' יוסי חזר בו ר' יהודה דר' יוסי ס"ל בסוטה נ"א ע"ב דבעבירה דרבנן אינו חוזר מעורכי מלחמה דא"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת וס"ל דא"צ לדבק וקרא דוהיה לך לאות על ידך מיותר לדידי' וע"כ דלהורות דשוי"ט לאו זמן תפילין הן ונשים סומכות רשות ובמניח ב' זוג תפילין בשבת אפי' איסור ליכא מה"ת דחשוב לי' כתכשיט משום דאפי' אי שויו"ט ז"ת כיון דב"ת אינו רק מדרבנן וא"ר מדרבנן חשוב ראוי מה"ת ל"ה בהוצאה בכו"ח וע"כ אליבא דרבא מה"ט הוסיף ר' יהודה לרבות מקרא דתורה ויורוך לחייב בתפילין משום ב"ת דאילו משום הוצאה בשבת ל"ה חייב לר' יהודה אליבי' כנ"ל וא"כ רק אליבא דרבא אין לנו אלא תפילין לחייב בב"ת רק מריבוי דתורה ויורוך כנ"ל

ואמנם התוס' בשיטתם הנ"ל באיסור סמיכה בנשים משום עבודה בקדשים ולא משום איסור בל תוסיף משום דס"ל כרבא דמצות אע"ע אלא בזמנם ונשים כיון דפטורין ממעשהז"ג לעולם הוי' בהו כשלב"ז וכפי' הפנ"י בר"ה הנ"ל לא נ"ל לדחוק ולפרש סוגי' דמנחות צ"ג ע"א שקו"ט דר' חנניה עם רבא עפ"י שיטת פלוגתתם בדר' יהודה בדף ל"ד ע"ב הנ"ל ולאוקמא דר"י ור"מ אליבא דרבא ס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות, אלא אף אי ס"ל דאין סומכות קאמר דמבעי"ל קרא לרבות נשים לתמורה לפי שבלא"ה הו"א לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר וע"ז הק' ל"ל למימר סכי הול"ל לפי שיש לנו ללמוד תחילת הקדש מסוף הקדש דכי היכא דאינן סומכות אינן בתמורה ע"ש בתוס' מנחות צ"ג ע"א ד"ה לפי. ואמנם למש"כ באות א' לתרץ קושי' התוס' קידושין ל"ה ע"א וקושתינו בסוגי' דריש תמורה בין לר"מ ובין לר"י גם אליבא דרבא דליכא ב"ת בנשים דהא דממעטין נשים מסמיכה מקרא אף דהוי מעשהז"ג משום דהו"א ללמוד דין נשים מדין יורש דהתמורה והסמיכה תלויין זב"ז וכיון דאין איסור בל תוסיף בנשים הו"א דסומכות ל"ק קושי' התוס' אף למד"ס דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש דרק לבתר דידעינן דנשים עושין תמורה הוא דילפינן נמי מקרא דבנ"י למעט נשים מסמיכה משום דבלאו מיעוטא דקרא לנשים מסמיכה הו"א כיון דעושין תמורה ה"ה דסומכין דאיסור ב"ת ליכא בנשים והו"א לילף מדין יורש כנ"ל אבל קודם שידענו מקרא או מלימוד אחר דנשים עושין תמורה לא היה לנו עוד צריכותא למעט נשים מסמיכה וע"כ ל"ק קושי' התוס' וע"כ שפיר הקשו התוס' בתר הכי קושיתם אאיבעי דעכו"ם מהו שימיר דנילף מדין סמיכה כמו שאין עכו"ם סומכין ה"ה דאין עושין תמורה, דהשתא אין לדחות ולומר בזה דנשים יוכיחו שאין סומכין ועושין תמורה ה"ה עכו"ם אף על פי שאין סומכין יעשו תמורה כו', דהא אין נשים סומכות היא משום דמעיטינהו קרא מסמיכה אע"ג דליכא בהו ב"ת משום דגלי קרא דעושין תמורה והו"א ליליף נשים מיורש דיהיו גם בסמיכה משו"ה אתא קרא למעטינהו מסמיכה אבל לא שנאמר דגה עכו"ם בשביל שאין סומכין יהיו בתמורה כל כמה דאין לנו לימוד מפורש שעושין תמורה ויש לנו מיעוט מבנ"י למעט עכו"ם מסמיכה סברה היא דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש מסמיכה כיון דאין סומכין ה"ה דא"ע תמורה משא"כ בנשים ל"ש לומר כלל דנילף תחילת הקדש מסוף הקדש כנ"ל

ד) אמנם מפי' רש"י חולין פ"ה ע"א ש"כ דר' יוסף לטעמי' דנשים סומכות רשות ול"א עובדת עבודה בקדשים ה"נ ל"א מחללת יו"ט ע"ש משמע דס"ל דמאי דקאמר ר' יוסי נשים סומכות רשות היינו אפי' סמיכה בכל כחה ולא באקפויי ידא דוקא כשיטת התוס' כמבואר בקרבן אהרן פ' ויקרא ול"א דהוי' עבודה בקדשים מפני שכך נתנה התורה לאנשים חובה ולנשים רשות מביאו השעה"מ פ"ג מהל' מעה"ק הי"ג וסוגי' דחגיגה ושקו"ט בדברי רמב"ח דלא התירו אלא באקפויי ידא דוקא ומשום נ"ר לנשים מפרש דההוא קרבן ל"ה לנשים חלק בהן אלא נשים מקריבין לחוד היו וע"כ לא התירו רק משום נ"ר באקפוי ידא אבל נשים המקריבות אם רוצות לעשות סמיכה גמורה כאנשים בכל כחן עושות ע"ש. ולזה התחכמו בעל ברה"ז