בית אבא קי

ימיר לרבות היורש ויליף סוף הקדש מתחילתה מה תחיל הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך כו'. והעירותי ע"ז הא ד"מ ור"י תרוייהו ס"ל דהכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים רק דר"י נפק"ל נשים מריבוי דהמיר ימיר ור"מ מואם ובעירובין צ"ו ע"ב פריך ודילמא ס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות ומשני לא ס"ד דלא ר"מ ס"ל כר' יוסי ולא ר' יהודה, דתנן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין וסתם מתני' ר"מ ותניא דבר אל בנ"י וסמך בנ"י סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ורש"א בנות ישראל סומכות רשות וסתם ספרא ר' יהודה כו' א"כ איך תלי תרוייהו ביורש התמורה בסמיכה נימא לתרוייהו דאשה תוכיח דממירה ואינה סומכת לשיטתם וה"ה יורש לר' יהודה אף דאינו סומך ימיר כאשה וכן לר' מאיר איך מכריח ומוכיח דיורש כיון דמימר סומך הא י"ל אף דמימר אינו סומך כאשה. ואמרתי לתרץ בהקדם מה שנ"ל ליישב קושי' התוס' בקידושין ל"ו ע"א ד"ה הקבלות אמאי איצטריך קרא למעט נשים מסמיכה תיפוק לי' דמעשהז"ג הוא שהרי אינן נוהגת אלא ביום כדכ' ביום צוותו להקריב קרבניהם כו' ונ"ל דבעירובין שם ובר"ה ל"ג ע"א פי' רש"י טעמייהו דר"מ ור"י דממעטין מבנ"י דבנ"י סומכין ואין הנשים סומכות משום בל תוסיף ותוס' כ' דלא שייך בל תוסיף בנשים משום דאין עוברים בבל תוסיף אלא בזמנם ולגבי נשים לעולם כשלא בזמנו דמי ומהרש"א הק' דל"ש ב"ת אלא בעושה מצוה ומוסיף עליה וכ"כ הפנ"י בחי' לר"ה ליישב פי' רש"י מקושי' עפ"י סברת התוס' הלז עצמה דמסוגי' דר"ה כ"ח ע"ב נראה דרק לרבא הוא דס"ל הכי דמצות אינו עובר עליהם אלא בזמנם כדא"ל לאביי התם שאני אומר מצות אע"ע אלא בזמנם משא"כ לאביי דמקשה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ס"ל דאיכא ב"ת במצות אף שלב"ז א"כ סוגי' אזלא לאביי ע"ש. ולהכי י"ל מבעי"ל קרא למעט נשים מסמיכה אף דבלא"ה הו"ל מעשהז"ג משום דאי לאו מיעוטא דממעטינהו קרא מסמיכה וקמל"ן דאיכא בל תוסיף בסמיכה אף דלגבי נשים לעולם כשלא בזמנו דמי משום דאזלא אליבא דאביי וכשיטתי' דאיכא ב"ת במצות אף שלג"ז הו"א דליכא ב"ת בנשים משום שלגבי נשים לעולם כשלב"ז דמי וכרבא דליכא ב"ת אלא בזמנם ואדרבה הו"א למילף נשים מיורש דגם בנשים תלי' התמורה והסמיכה זב"ז וכיון דלר"מ ור"י איתרבי נשים לתמורה הו"א דאיתרבי גם לסמיכה כמו דיליף ר"מ ביורש סוף הקדש מתחילתו דכיון שנתרבה לתמורה נתרבה לסמיכה וכ"ש לר' יהודה דממעט יורש מתמורה משום שנתמעט מסמיכה הו"א דאשה שנתרבתה לתמורה נתרבתה גם לסמיכה ולהכי מבעי"ל קרא למעטינהו מסמיכה בב"ת ול"ק קושי' התוס', א"כ ל"ק נמי קושיתי הנ"ל דכיון דאמרינן דקרא דבנ"י אתא למעט נשים כדי דלא נילף אשה מיורש ע"כ ל"ל דנילף יורש מאשה דישנה בתמורה אף דאינה בסמיכה כיון דאשה גופה לא נתמעטה מסמיכה במיעוטא דקרא אלא כדי דלא נילף אשה מיורש א"כ ל"ל להיפך דנילף יורש מאשה כנ"ל

ב) והנה בתמורה שם ע"ב בעי רמי ב"ח קטן שהגיע לעונת נדרים מה שימיר דאמר מר איש מת"ל כי יפליא נדר לרבות מופלא הס"ל מדאקדושי מקדיש אמורי נמי ממיר כו' עכו"ם מהו שימור מדאקדושי מקדיש אמורי נמי ממיר כו' ארב"א ת"ש קדשי עכו"ם לא נהנין ולא מועלין כו' דר"ש א"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר כו' קתני מיהא אין עושין תמורה כו' תפשוט לי' מדר"א א"ר יוחנן מתכפר עושה תמורה כו'. והעירותי להקשות אדמייתא רבא לפשוט איבעי' דרמב"ח מברייתא דקדשי עכו"ם דס' ר"ש ור' יוסי דא"ע תמורה לפשוט נמי מברייתא דר"מ ור"י ביורש הנ"ל דלתרוייהו תלי' התמורה בסמיכה ולהוכיח דה"ה דקטן אינו מימר משום דאינו סומך כבמתני' דמנחות צ"ג ע"א קטן אינו סומך ומינה דגם עכו"ם אינו מימר ואין לומר משום דהוי מצי לדחות דאשה תוכיח דממירה אעפ"י שאינה סומכת ז"א כיון דלר"ש ור' יוסי קאי ולדידהו גם נשים סומכות רשות כנ"ל. והנראה לי לתרץ בזה משום דבעל האיבעי' הכא הוא רמי ב"ח ובחגיגה ט"ז ע"ב אהא דא"ר יוחנן שם לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדוה"ד ארמ"י ב"ח ש"מ סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד ל"ב בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך כו' ר' יוסי ורש"א נשים סומכות רשות ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח לנשים עבדינן עבודה בקדשים ומשני לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו א"ה לא מפני שסמיכה בנשים תיפק"ל דאינה לסמיכה כלל ומשני חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נ"ר לנשים כו' ופי' התוס' בחולין פ"ה ע"א ד"ה נשים דר' יוסי מודה דבכל כוחו אסור ולא שרו לסמוך אלא באקפוא ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשים והש"ס מייתו ראיה דשרי ר' יוסי תקיעה בנשים אע"ג דאיכא איסורא דרבנן כמו דשרי לנשים לסמוך באקפוא ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשים כו' ולפי' תוס' חולין זה כיוון גם הרפנ"י בחי' לר"ה ל"ג ע"א בד"ה בתוס' ד"ה הא ר"י מדעתי' א"כ לרמי ב"ח כר' יוסי ור"ש ס"ל דהא דנשים סומכות רשות רק באקפוי ידא דליתא לסמיכה כלל ורק משום כדי לעשות נ"ר לנשים התירו איסורא דרבנן דנראה כעבודה בקדשים להכי לא מייתא לפשוט מיורש דתלי התמורה בסמיכה משום דלרמב"ח לשיטתי' דסמיכה בכל כחו בעינן גם לר' יוסי ור"ש נתמעטו נשים מסמיכה בכל כחם ולא התירו רק באקפוי ידא דליתא לסמיכה כו' א"כ יש לדחות דנשים יוכיחו דאיתנייהו בתמורה וליתנייהו בסמיכה כנ"ל וא"כ אין מקום להקשות בזה הכא בתמורה קושי' התוס' מנחות הנ"ל דנילף מסמיכה דאין עכו"ם סומכים כיון דהיא בעי' דרמב"ח ולשיטתי' גם לר' יוסי ור"ש אין נשים סומכות א"כ י"ל דנשים יוכיחו דאף שאינם סומכות עושין תמורה, ומשו"ה באמת לא הוקשו התוס' קושיתם הלז בתמורה אאיבעי דרמב"ח במקומה אלא נערו להקשות הך קושי' רק במנחות דשם קאי הסוגי' לרב חנניה דתני סוגי' דתמורה דפלוגתת ר"מ ור"י ביורש הנ"ל קמי' דרבא דלר' חנניה י"ל דלשיטתי' במנחות ל"ד ע"ב אהא דת"ר כיצד כותבן תפילה של יד כ' על עור אחד ואם כ' בד' עורות והניחה בבית א' יצא וצריך לדבק שנא' והיה לך לאות על ידך כשם שאות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים ד"ר יהודה ר' יוסי אומר א"צ ומודה ר"י שאם אין לו תפילין ש"י וי"ל ב' תפילין ש"ר שתולה עור על א' מהן ומניחה א' רבא מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר"י איני והא שלח רב חנניה משמי' דר"י חפ' ש"י עושין אותה ש"ר וש"ר אין עושין אותה ש"י כו' א"כ לר' חנניה דמבעי"ל לר"י קרא דוהיה לך לאות על ידך לכ' בד' עורות והניחה בב"א דצריך לדבק כשם שאות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים לא מייתר לי' קרא לשבת ויו"ט דלאו זמן תפילין כדנפק"ל בעירובין צ"ו ע"א מקרא דוהיה לך לאות לר"ע מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין כו' כיון דלרב חנניה לא חזר בו ר' יהודה א"כ לר' חנניה ס"ל לר' יהודה כמסקנת סוגי' דעירובין הנ"ל דלר"מ ור"י תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא הוא דנוהגת בלילות ובשויו"ט ולא ר"מ ולא ר"י ס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות אלא דנתמעטו נשים מסמיכה מבנ"י סומכים ולא בנות ישראל, וכיון דר' חנניה תני סוגיא זו קמי' דרבא דרבא סובר במנחות ל"ד ע"ב דמדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודה כו' כנ"ל א"כ מיותר לדידי' לר' יהודא קרא דוהיה לך לאות על ידך