בית אבא קט

לאב לא אמרינן גם לבת פלגינן דיבורא והנה הרא"ש תי' בשם ר"י דטעמא דר' יוחנן בכ' כל נכסיו לשני בנ"א משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא ויאמר דקרוב כשר להעיד אבל בגט שחרור ל"ח לאחלופי דצ"ל בפ"נ ובפ"נ כו', וזה לכאורה נגד סוגי' דגיטין י"ח ע"ב הנ"ל א"נ כגון שנמצא א' מהם קו"פ דגזרו גם בגט משום שטרות דעלמא גם לר' יוחנן וכ"מ להרב שירי קרבן על הירוש' שם שתמה ג"כ מד' הרא"ש עצמו שכ' להכשיר בשטר שי"ב ג' עדים וא' מהם קו"פ דכשר דאמרי' דילמא שביק חד רווחא למאן דקשיש מיני' ובא קרוב זה וחתם כו'. ולמש"כ לעיל לתרץ בטעם וסברה דאף דאמרי' מדרבנן להקל בד"מ דא"צ דו"ח מ"מ בנמצא הכחשה בדו"ח דפסול אף בד"מ כו' דה"ה לשאר דברים שהקילו רבנן בד"מ מד"נ כו' שפיר י"ל סברת הרא"ש דה"ט דלא גזרו בכ' כל נכסיו לעבדו כו' לאחלופי בשערות דעלמא ול"ד לנמצא א' מהם קו"פ אף בגט דפוסל גם ר' יוחנן כמו בהוכחשו העדים בדו"ח אף בד"מ דעדותן בטילה אבל לכתחילה א"צ דו"ח. וגם קושי' הרב שירי קרבן י"ל כחילוק הכ"מ בפ"ה מעדות דרק כשאין שם עדים שישבו כולם לחתום היא דמכשירין דמיירי באין שם עדים שישבו כולם לחתום ע"כ אמרינן דילמא שביק רווחא למאן דקשיש מיני' ובא קרוב זה וחתם, אבל בכתב כל נכסיו לשנים בשטר אחד וחתמו שני עדים שנמצא א' מהם קו"פ שפיר איכא משום אחלופי בשטרות דעלמא דכל אחד מאלו השנים שכתב כל נכסיו בשטר אחד עליהם כיון דשטר בעי קיום אף דקיום שטרות דרבנן שלא יזייפו ותקנת נעילת דלת כמש"כ הלח"מ הנ"ל הוי סהדי שישבו כולם לחתום כיון דבעי שני עדים החתומים על השטר לקיימו וע"כ מצטרפין אלו השנים שנכתבו הנכסים עליהם בשטר אחד לאסהודי שישבו כולם לחתום כאחד וע"כ ס' ר' יוחנן דאיכא משום אחלופי בשטרות דעלמא הילכך כיון דפסול לזה פסול גם לזה דאלו השנים שנכתבו הנכסים עליהם עדים שישבו כולם לחתום והם פסולים

ובעמדי בזה אמרתי בספיקת האחרונים בפלוגתת ר"ע ורבנן בסנהדרין פ"ו ע"א בדבר ולא חצי דבר דכ' התוס' דאף רבנן ס' דבעינן דבר שלם ולא פליגי אר"ע אלא משום דחשבי' לדבר שלם כו' אם מדאורייתא ל"ה רק חצי דבר ומדרבנן יש תועלת בחצי דבר השני' אם חשוב דבר שלם. די"ל לגירסת גמ' דידן סוף יבמות הנ"ל דלר"ע אין בודקין עדי נשים בדו"ח אף דמה"ת אחד ד"מ וא' ד"נ בדו"ח ורבנן היא דאמרו ד"מ א"צ דו"ח משום שלא תנעול דלת וכיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי ולר"ע כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמי דפלוגתתם תלי' בזה דר"ע ס' דאף דמדרבנן א"צ דו"ח בממונא חשוב עדות ודבר שלם לענין היכא דהוכחשו העדים בדו"ח דאף בד"מ עדותן בטילה וע"כ לכתחילה הוי עדות אף שא"צ דו"ת משום תועלת דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא אף דאינה רק מדרבנן חשוב דבר שלם אבל לרבנן דפליגי אר"ע ל"ח צד ממונא דאיכא כתובה למשקל דל"ה רק מדרבנן לחשבו לדבר שלם שלא יהא עדי נשים צריכין דו"ח דתועלת דרבנן לא יצטרף לחשבו דבר שלם ולא יהי' רק חצי דבר ולהכי ס"ל דחשוב דבר שלם רק משום דשרינן א"א לעלמא וע"כ עי"ז כד"נ חשובה ובעי' דו"ח. ולראי' י"ל ממתני' דפסחים שהוסיף ר"ע אדר"ח סגה"כ מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבו"י עם השמן שנטמא בט"מ אעפ"י שמוסיפין טומאה על טומאתו וכ' התוס' בשם הירוש' דבטבו"י דבית הפרס מדרבנן מיירי ונודע פליאת המהרש"ק ע"ז נהי דמיירי בטבו"י דרבנן מ"מ הא ס"ל לר"ע דטהור שנפלה עליו הזיה נטמא מדאורייתא ומבואר בנזיר נ"ד ע"א דנטמא בבית הפרס דרבנן טעון הזיה ג' וז' א"כ נטמא השמן מדאורייתא וצ"ל דל"א דטהור שנפלה עליו הזיה דנטמא אלא בטהור גמור אבל לא בטמא מדרבנן דאף שצריך הזיה מדרבנן לא נטמא דס"ל לר"ע דאף דהוי א"ר רק מדרבנן חשוב נמי אינו ראוי וטמא מה"ת דה"נ התועלת מדרבנן בחצי דבר חשוב כתועלת מה"ת ומצטרף לחשבו לדבר שלם. ותירצתי עפיז"ה קושי' הפנ"י בתי' לקידושין י"ב ע"ב בעובדא דקדיש בפ' משו"פ כו' אשתאר מהאי משפחה ופרשו רבנן מינה לאו משום דס"ל כשמואל אלא משום דס"ל כאביי ורבא כו' והק' אפי' יבוא עדים שהיה שוה פרוטה במדי מ"מ כל כת מעדים ל"ה רק חצי דבר וקימ"ל דבר ולח"ד ומשמע דהוי חשש דאורייתא כו', ולהנ"ל י"ל דבחולין צ"א ע"א אמר רבינא לא נצרכה אלא לכדר"י אמר שמואל שני גידין הן פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור וא"ח עליו ופי' מש"ו אסור מדרבנן ובעי שריפה דמדאורייתא חזי כו' משמע דלשמואל א"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת וכ"כ לעיל בתשו' סי' ג' ומצאתי בס' מלוה"ר ערך מעות קונות אות י"ב שהעיר בס' פלוגתת ר' יוחנן ור"ל בזה דלר"י איסור דרבנן ל"ח ראוי' מה"ת ולהכי מתני' מסעי' לי' ואף דרבא אמר שם דמתני' מסעייא לי' לר"ל מ"מ כ"כ התוס' בבב"מ מ"ת ע"א דרבא ס"ל באמת כר' יוחנן א"כ לרבא נמי א"ר מדרבנן הוי א"ר מה"ת ולה"ק לאו משום דס"ל כשמואל דלשמואל לשיטתי' דא"ר מדרבנן הוי ראוי' מה"ת קשה קושי' הפנ"י דלא חשוב רק חצי דבר דאין לומר כיון שיש תועלת בעדותן שצריכה גט מדרבנן שוב ל"ח חצי דבר ז"א כיון דחצי דבר דתועלת ל"ה רק דרבנן, ולמדס"ל א"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת ל"ח חצ"ד דתועלת דרבנן לצרפו לחצי דבר דאורייתא ולחשבו עי"ז לדבר שלם כנ"ל ולהכי קאמר לאו משום דס"ל כשמואל אלא משום דס"ל כאביי ורבא דלשיטתייהו, דא"ר מדרבנן תשוב א"ר מה"ת שפיר י"ל כיון דאיכא תועלת מדרבנן להצריכה גט נצטרף להחשב לדבר שלם בהדי ח"ד מה"ת וע"כ ל"ח חצי דבר ול"ק קושי' הפנ"י

סימן ו

בתמיהת הגאון מוהר"י ברלין והנובי"ק יו"ד סי' ק"ץ על הברה"ז והצ"ק בתמורה ב' ע"ב אאיבעי' דרמי בר חמא שם עכו"ם מהו שימיר כו' שהוקשו דנילף מסמיכה דאין עכו"ם סומכים כו' שנעלם מהם שזהו קושית התוס' במנחות צ"ג סוד"ה לפי כו' אמרתי לפרש קושיתם בתמורה הנ"ל עפ"י שיטת התנאים ואמוראים בהך ענינא ובמסתעפים ובמחלוקת רש"י ותוספות בהם להצילם מהשגת העלמה הלז ולהצדיק צדיק דמעיקרא, שקושית התוס' במנחות לא יתכן עפ"י שיטתם במ"א בסוגיא דתמורה דקאי לרמי ב"ח עפ"י שיטתו ופירוש התוס' דבריו רק בסוגי' דמנחות הנ"ל דקאי לרב חנינא ורבא ועפ"י שיטתם במ"א גם אאיבעי' דרמב"ח, דבלא"ה יש להעיר מדוע לא הוקשו התוס' באמת קושיתם הנ"ל בסוגיא דתמורה מקום האיבעי' דעכו"ם מהו שימיר כו' אלא נטרו להקשותם במנחות מקום לא נזכרת כלל האיבעי' הנ"ל ולהכי אתו הנך גברי רברבי הברה"ז והצ"ק והוקשו עפ"י שיטת רש"י שיבואר קושיא זו גם בתמורה מקום איבעי' דרמב"ח הנ"ל משום שהתוס' עפ"י שיטתם ל"ה יכולים להקשותה שם במקומה העיקרית וחדית הוא קושית הברה"ז והצ"ק ואין כאן העלמה

א) דהנה בתמורה ב' ע"א תניא יורש סומך יורש מימר ד"ר מאיר ר' יהודה אומר יורש אינו סומך ואינו ממיר מ"ע דר"י יליף תחילת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך דכ' קרבנו ולח קרבן אביו אף תחלת הקדש יורש אינו ממיר, ורמ"א אם המר