בית אבא קב

בודקין דת"ק ס"ל דאין בודקין וסתם תוספתא ר' נחמיה היא דהיינו ר' מאיר וטעמי' דאין בודקין אף דאי"ב נמי איסורי כיון דאי"ב ממונא ל"א דממונא בתר איסורי גריר ע"כ כ' עפ"י אוקימתתם אליבא דר"מ לתרץ גם לאביי ורבא עפ"י שיטתי' בתוספתא וסוגי' דיבמות הנ"ל דלא אמרינן ממונא בתר איסורא גרירא, והנה מזה משמע דבמקום דמחייבין משום ספק כי הכא דספק שפחה היא ורק משום שלא יהא חוטא נשכר מוקמינן לה לענין קנס אחזקת אבהתא אבל לענין פסול ואיסור לא כו' דהיכא דהעיקר אינו רק ספק אף דאינו נגרר למד"ס כיון דאי"ב ממונא היא חשיבא ממונא בתר איסורי דה"ה דהאיסור אינו נגרר בתר הממונא משום דהממונא גופא אינו רק ספק דהמקור דעניני התוספתא וסוגי' דיבמות הנ"ל דאין בודקין ע"נ בדו"ח כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי בודאי היא ואי"ב ספק

ועפי"ז יש ליישב מה שראיתי מקשים בסוגי' דב"ב פ"א ע"ב לפירושא דרבה שם טעמי' דר"מ ורבנן בקנה אילן אחד או שתים דמספקא להו אי קנה קרקע ואפי"ה מביא מספק כו' ואמאי לא אמרי' איסורא בתר ממונא גריר כו' דאף דלר"מ לשיטתי' הנ"ל דכממונא דמי מ"מ כיון דאין זה רק ספק ל"א איסור בתר ממונא גריר כבתוס' כתובות הנ"ל. וכן י"ל בס' הרשד"ם בתשו' סי' ס"ב בחיו"ד מובא בש"ך סוף הל' רבית בספיקא דדינא ומחלוקת הפוסקים אי הוי רבית קציצה או אבק רבית דאזלינן לחומר משום דהוי ספק איסור תורה אף דבד"מ יכול לומר קים לי כמד"ס דאינה יוצאת מ"מ כיון דהמחלוקת עושה איסור תורה וס' דאורייתא לחומרא לא אמרינן איסורי בתר ממונא גרירא וחלקו עליו דס"ס ל"ה רק ספק ממונא ולקולא ועי' בברכ"י חו"מ סי' כ"ה אות כ"ב, ולהנ"ל י"ל כיון דבממונא גופא אינה רק ספק להכי ל"א דאיסורי בתר ממונא גרירא כיון דהוי איסור תורה כנ"ל, ועפי"ז י"ל גם סברת הב"י בעחו"מ סי' ס"ז וכן המלוה לזמן כו' שהביא סוגי' דמכות ג' ע"א אר"י א"ש המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו כו' איכא דאמרי אין שביעית משמטתו וכ' הרא"ש שריב"א ור"א פסקו כלשון ראשון והוא ז"ל סובר כר"ת משום דשביעית דרבנן אזלינן לקולא והק' הא בספיקא דממונא נקטינן קולא לנתבע והכא הוי איפכא ותי' דכיון דשמיטה איסורא הוא מקלינן דלא תנהוג כיון דבזה"ז דרבנן היא ונהי דנפק"מ לענין ממונא מ"מ כיון דלענין איסורי אזלינן לקולא אין משמטת כו' שכבר האריכו האחרונים להקשות עליו דמ"מ מידי דאי"ב ממונא הוא ואיסורי בתר ממונא גרירא דפ' באה"ע סי' י"ז סעיף כ"א כת"ק דאין בודקין עד"נ בדו"ח כו', ולהנ"ל א"ש סברתי' והיא כס' הרשד"ם הנ"ל ויהיה גם הוכחה לסברתי' דלהכי אין שביעית משמט משום דספיקא היא אי הלכתא כל"ק או כל"ב אף דשביעית איסורי דאי"ב ממונא היא וקימ"ל כת"ק דממונא הוא וספיקא דממונא קולא לנתבע היא ונימא ה"נ דאיסורי בתר ממונא גרירא ותהא שביעית משמטת לא אמרינן הכי אלא בודאי, אבל הכא דל"ה רק ספק ל"א איסורי בתר ממונא גרירא וע"כ כיון דשביעית איסורי הוי וספיקא בדרבנן אמרינן דלקולא היינו דלא תנהוג אף שבשביל זה הוי חומרא לנתבע מ"מ ל"ח זה ממונא בתר איסורי גריר דלא דנין בספיקא דהילכתא בהני תרי לישנא בד"מ אלא באיסורי וכס' הרשד"מ הנ"ל

והנה בארעא דרבנן אות ט"ו הק' מתי' התוס' בב"מ כ' ע"א אהא דא"ל ר"ע לרבה היכי פשיט מר איסורא ממונא כו' והק' בתוס' הא טפי אנן מחמירין בממונא דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן ב"ר כו' ותי' דמ"מ באשת איש החמירו כו' אמאי קאמר בברכות י"ט ע"ב אלימודא מוהתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כו' אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ד' שאני התם דכ' והתעלמת וליגמר מינה איסורא מממונא לא ילפינן דממון קיל מאיסורא הא הכא אין חומרת איסור אשת איש וממונא חמירא מאיסורי א"כ אמאי לא נילף איסורא מממונא כו'. ולפיענ"ד ל"ק כלל דקושי' התוס' בבב"מ ותירוצם שם אזלא לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסור אזלינן ב"ר א"כ ממונא חמירא מאיסורי ושמואל לשיטתי' דאיסורי דאי"ב ממונא איסורי בתר ממונא גרירי, ע"כ שפיר כ' התוס' אליבי' דממונא חמיר מאיסורא כנ"ל. אבל סוגי' דברכות אזלא לרב דהתם היא מימרא דרב יהודא אר"ב המוציא כלאים בבגדו פושטן אפי' בשוק ולרב לשיטתי' גם בממון הולכין אחר הרוב לא חמירי ממונא מאיסורי כלל ורב לשיטתי' בסוגי' דקידושין הנ"ל במקדש בעד אחד דא"ח לקידושיו דאיסורא דאי"ב ממונא כאיסורא חשיבא ובתר איסורי גרירי וכל איסור אף שאינו איסורי דא"א חשיבא לדידי' חמירא ממונא, וכן י"ל גם לרב כהנא שם דמצדד לאוקמא בלאו דלת"ס כו' ולמסקנא דגמ' שם אוהתעלמת דלשיטתי' בקידושין כרב דאיסור חמירא מממונא ודאיסורא דאי"ב ממונא בתר איסורי גרירי כנ"ל, להכי קאמר הש"ס דאיסורא דחמירא מממונא דקולא לא ילפינן

ועפי"ז יש ליישב גם קושי' הקהלת יעקב אות י"ח על תירוץ התוס' כתובות מ"ו ע"ב ד"ה ממונא מאיסורא שהק' נילף מהפרת נדרים דאביה יכול לקדשה דהיינו איתורא מאיסורא וממילא שמעינן דכספא דאביה הוי כו', ותי' דאיסורא דאית בה ממונא מאיסורא דלית בה ממונא לא ילפינן כו' לפי מש"כ בתוס' סוטה י"ז ע"א ד"ה אמר שנשאל רבי לפי מה דמשמע בסנהדרין ל"ו ע"א דכי ל"ל לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן בממונא באיסורא אית ליה וסוטה איסורא דאי"ב ממונא היא אמאי אמרי' בנדרים י"א ע"א מאי לחולין לא חולין ליהוי אלא קרבן מני מתני' אי ר"מ הא ל"ל מכלל לאו כו' ואע"ג דאיסורא גרידתא הוא והשיב רבי דכתם נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא שאסר ממונו טל חבירו ע"ש א"כ ה"נ איסורא דאי"ב ממונא היא דאוסר ממונו על חבירו ולילפי איסורא דאי"ב ממונא מאיסורא דאי"ב ממונא כו'. ולהנ"ל י"ל דתוס' בשבועות אזלא לר' מאיר דלגי' הלח"מ ומהרש"א הנ"ל עפ"י התוספתא דיבמות ס"ל לר' מאיר דאין בודקין עדי נשים בדו"ח כיון דאיכא כתובה למשקל אף דאי"ב נמי איסורא איסורא דאי"ב ממונא בתר ממונא גרירי וכד"מ דמיא. וע"כ כתבו לתרץ אליבא דר"מ דנדרים נמי איסורא דאי"ב ממונא היא שאסר ממונו על חבירו כממונא חשובא ומשו"ה לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן כשיטתי' דר"מ בממונא אבל סוגי' דכתובות קאי אמימרא דר"ה אמר רב מנין שמעשה הבת לאביה שנא' וכי ימכור איש את בתו לאמה כו' ל"ל תיפוק לי' מבנעוריה בית אביה אלא ההוא בהפרת נדרים היא דכתיב וכי תימא נילף מינה ממונא מאיסורא לא ילפינן דלרב לשיטתי' במקדש בעד אחד דאיסורא דאי"ב ממונא כאיסורא דמי ובתר איסורא גרירא כנ"ל א"כ יש לדקדק מה קאמר הש"ס אליבי' וכ"ת נילף מינה ממונא מאיסור לא לא ילפינן הא לרב דהולכין גם בממון אחר הרוב כל החומר אף בממונא דאית בה איסורא הוא דכאיסורא דמיא ובתר איסורא גרירא וא"כ אמאי לא נילף באמת מינה, וזה י"ל כיוונו התוס' בקושיתם וא"ת נילף מהפרת נדרים דאביה יכול לקדשה דהיינו איסורא מאיסורא וממילא שמעינן דכספא דאביה הוי כדאמר לעיל השתא אביה מקבל קדושיה איהי שקלא כספא כו' דאף דהוי ממונא מ"מ לרב לשיטתי' כיון דאי"ב נמי איסורא כאיסורא דמי ובתר איסורא גרירא והוי כאיסורא מאיסורא וע"ז תי' דאדרבה מדס"ל לרב הכי דממונא דאי"ב איסורא כאיסורא דמי ע"כ דטעמי' משום