בית אבא קא

הולכין אחר הרוב משום צד הממונא ל"א ב"ר משום צד האיסור לחוד וע"כ לא הוכיח מיני' דאזלינן ב"ר

ול"ק נמי מה שהק' עוד השעה"מ דקימ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ופדיון הבן ממונא היא כו' בחדא ועוד חדא דבסנהדרין ג' ע"ב פריך שלשה מנ"ל דת"ר ונקרב בעה"ב אל האלהים ה"כ אחד כו' תלתא אלהים כו' ור' יאשיה ל"ל ב"ד נוטה והתניא לנטות אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך ב"ד נוטה כו' מוקי לה בד"נ כו' ומייתו לה בק"ו לד"מ מה ד"נ דחמירי א"ר זיל בתר רובא ד"מ לא כ"ש והק' בתוס' לשמואל דקאמר בב"ב צ"ב ע"ב דאין הולכין בממון אחר הרוב אמאי לא יליף בק"ו מד"נ כדאמר הכא ותי' דרובא לרדיא זבני ל"ח כי הנך רובא הילכך לא סמכינן אהך רובא בד"מ. והעירותי ע"ז הא שמואל ס"ל שנים שדנו דיניהם דין כר"א דד"ת אפי' חד כשר ורש"י פי' דס"ל אין עירוב פרשיות כ' כאן ע"ש א"כ לשמואל לא בעי שלשה ול"ל כולה דרשא דר' יאשי' הנ"ל וא"כ מה מקשים התוס' אשמואל אמאי דלא יליף בק"ו דהולכים בממון אחר הרוב מד"נ כר' יאשי' הכא. ונתיישבתי דהתוס' לשיטתם בדף ו' ע"ח ד"ה וכ"ת דפליגי אפי' רש"י וכ' די"ל דשמואל ור"א פליגי אליבא דמאן דאי"ל עירוב פרשיות כתיב כאן כו', א"כ אי"ל נמי לימודא ור' יאשיה מתלתא אלהים וע"כ לשיטתם שפיר הק' התוס' וחילקו בין רובא לרדיא זבני כו' והרמב"ם פ' בהל' סנהדרין דמדאורייתא חד כשר ובהל' שכירות פ"ב דעירוב פרשיות כתיב כאן ועי' בלח"מ שם וע"כ אפי' נימא דפדה"ב ממונא היא מודה שמואל דהולכין בממון אחר הרוב דלא דמיא לרובא דרדיא זבני. ועוד י"ל כיון דפ' דמקדש בע"א אין חוששין לקדושיו כיון דאי"ב צד איסורי וכרב דבנו פדוי אף דפ' נמי דעדי נשים א"צ דו"ח כיון דאי"ב כתובה למשקל כממונא דמי א"כ אי פדה"ב ממונא חשובא הא לרב הולכין בממון אחה"ר ואף דלא קימ"ל כוותי' דרב בהא, מ"מ לרב גופא פדה"ב איסורי חשיבי ובאיסורי פשיטא דאזלינן בתר רובא ואף דבעידי נשים פ' דכממונא דמי מ"מ בפדה"ב י"ל כס' השיטה מקובצת בב"ק י"א דמשום מצוה י"ל דאזלינן בתר רובא גם בממון וכבר האריכו בזה וע"כ אזלינן בפדה"ב בתר רובא כנ"ל

ועפי"ז י"ל נמי סברת הפלא"ה ספ"ק דכתובות המפורסמת לחלק בין אי דנין בעיקר לדבר איסור רק שי"ב גם דבר ממון אמרי' דממונא בתר איסורי גריר, משא"כ בדנין בדבר רק אממונא אף שי"ב איסורי איסורי בתר ממונא גרירא כו' שמתוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ור"י שהק' דלענין ללקות בגיזה ועבודה ולענין ליקרב למזבח חשוב ודאי בכור דאזלינן בתר רובא וחזקה ולענין נתינתו לכהן יחשב ספק כו' משמע כדבריו אמנם מפלוגתתם בסוף יבמות הנ"ל לא משמע הכי דבחולין י"א פ"ב אמר רב כהנא אתיא מהורג את הנפש דא"ר קטליה וליחוש שמא טרפה הוי אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא כו' וניחוש שמא במקום סייף נקב הוה והק' בתוס' דהכא משמע דלא חיישינן דאזלינן בתר רובא ובמכות ז' ע"א דאמרו ר"ט ור"ט אילו היינו בסנהדרין ל"ה אדם נהרג ומפרש דהוי בדקו להו ואמרו ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג ואת"ל שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוי ותי' דר"ע לטעמי' דחייש למיעוטא דקסבר חלב אינו פוטר בבהמה בכורה וחשוב לי' אפשר דאיכא לאוקמי קרא שהיה קרום מוחו מגולה ונקבו כו' ומסקנת סוגי' דבכורות כ' ע"ב אלא איפוך תירצתא דר' יהושע ס' טינוף פוטר וה"ה לחלב ולר"ע טינוף פוטר אבל חלב אינו פוטר וחייבת בבכורה ע"ש ולסברת תוס' חולין הנ"ל דהא דלר"ע חלב אינו פוטר בבהמה בכורה משום דחייש למיעוטא יש להקשות כיון דאף לקולא חייש למיעוטא נימא כקושית השעה"מ הנ"ל שמא הבכור נטרף בתוך ל' דאין פודין אותו דעכ"פ מיעוט היא זה וע"כ צ"ל דלגירסא דידן בגמרא בסוגי' דסוף יבמות אין בודקין עדי נשים בדו"ח דר"ע כו' כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי כו' ומד"ס דבעינן דו"ח כיון דשרינן אשת איש לעלמא כד"נ דלכאורה סברת מד"ס הכי השני' היא מכוונת בשכל כיון דהתירא דאשת איש לעלמא היא הקודמת ע"כ י"ל דעלי' אנו דנין ולהכי הוי כד"נ אבל מ"ט דמד"ס דכד"מ דמי משום דאיכא כתובה למשקל הא על הכתובה אין דנין רק לאח"ז אבל מקודם דנין אהתירא להנשא א"כ מסתברא דכד"נ נחשבה ומהנראה דרש"י ז"ל בפירושו הרגיש בזה ורצה להטעים בפירושו הסברא דמד"ס כיון דאיכא כתובה למשקל כשתנשא לאחר על פיהו תטול כתובה דמספר כתובה נלמוד כו' ולהכי חשוב גם דין ממונא קדים משום דדנין נמי אהקדם דבר כשתנשא לאחר על פיהן ומצאתי להר"ן סוף יבמות שהק' כן אטעמא דמד"ס דכד"מ דמי הלא עיקר עדות העד להתירה לשוק והוא עדות אשת איש דהוי כד"נ ובתר הכי אתי דין שתטול כתובה וכיון דשריותא קודם לא תשרייא ולא תשקול והביא בשם הרמב"ן ז"ל לתרץ דבזה"ז טפי דמי האי ענינא דעדות אשה לדיני ממונות מלדיני נפשות דהא רובא דנשי אי"ל כתובה כו' ואילו ד"נ ליתיינהו בזה"ז כו' א"כ לתירוצי ל"ק קושיתו אס' ההפלאה הנ"ל דאדרבה גם מסיגי' דיבמות איכא ראי' לס' ההפלאה דעיקר טעמי' דר"ע שם דכד"מ דמי אף דהתירא להנשא דכד"נ קדים משום דלאחר שבטלה ד"נ דמי האי ענינא דעדות אשה לד"מ משום דדנין רק אממונא ואף שי"ב גם איסורא איסורא בתר ממונא גרירא וע"כ י"ל שפיר ס' התוס' בכורות כ' ע"א הנ"ל גם בטעמא דר"ע דחלב אינו פוטר הולד מבכורה דחייש למיעוטא ול"ק קושיתו דאדרבה משום דחייש למיעוטא טפי ואף לקולא לא נפטר הולד מבכורה שמא נטרף בתוך ל' כקושי' השעה"מ דר"ע לשיטתי' בסוגי' דיבמות הנ"ל דטעמא דעדי נשים כד"מ דמי משום דדנין בזה"ז רק אממונא ולעולם דעיקר לדידי' הסברה שדנין עלי' מקודם ובבכור נמי כיון דלענין ללקות בגיזה ועבודה ולענין ליקרב לגבי מזבח חשוב ודאי בכור ל"ל דלענין נתינתו לכהן יחשב ספק דממונא בתר איסורא גריר אבל לרב כהנא דנפק"ל דאזלינן ב"ר מרוצח ול"ח שמא במקום סייף נקב הוי מטעם רוב הוא דלשיטתי' במקדש בע"א דל"ח לקדושין כרב דאיסור דאי"ב ממונא ממונא בתר איסורא נגרר לא משום הסברה שמשום שדנין מקודם אאיסורא דהרי אף בזה"ז ס"ל בעדי נשים דכד"נ דמי בזה דנפק"ל דאזלינן ב"ר מרוצח נכלל גם לימודא מפדה"ב דפודין ול"ח שמא טריפה הוה דאזלינן ב"ר ואפי"ה לא הביאו להוכחה בפ"ע משום דאף לרמבמ"ח לשיטתי' דאין עירוב פרשיות כ' כאן ופדה"ב איסורא וממונא בתר איסור גריר כרב היה מקום לדחות דעכ"פ משום דלרב אזלינן בממון אחר הרוב הוא כנ"ל

ועפי"ז י"ל נמי מה דמשמע מתי' התוס' כתובות כ"ע ע"א ד"ה ועל הכותיות אקושיתם לרבא דס"ל בקידושין ע"ו ע"א דפסול כותים משום דעבד ושפחה נטמעו בהן אמאי י"ל קנס נימא לה אייתי ראיה דלאו שפחה את ושקילי ותי' דמוקמינן לה אחזקת אבהתא שהיו כותים אע"ג דלענין פסול לא מוקמינן לה אחזקתה לענין קנס מוקמה להו שלא יהא חוטא נשכר כו'. והיא טעמא דאביי בבב"ק ל"ט ע"א דנראה סברתו דלא אמרינן דממונא בתר איסורא גרירא דהתוס' חלקו אפי' רש"י ומוקי למתני' לר' מאיר דאי"ל דכותים גרי אמת הם וכ"נ פשטא דסוגי' דבב"ק ל"ח ע"ב ולגירסת הלח"מ בסי"ג מהל' גירושין והל' ט"ו בסוגי' דסוף יבמות הנ"ל אין בודקין עדי נשים בדו"ח ר"ע ורע"א