בית אבא ק

ע"ב ואי לא אעסיקו בי' ישראל ל"ה עסקו בי' בניו והכ' ויהי לבני יוסף לנחלה במה שנדחק רש"י ז"ל לפרש אלמא בנחלתם קברוה דהיה חביב עליהם כו' דמשמע דרק מי שנשאר להם נחלה ממנו היו חייבים לקברו כו' אין מזה ראיה דשם ל"ה יותר אפי' בני בניו של יוסף בחיים שנאמר שהיו חייבים בכיבוד א"א אף לאחר מיתת אביהם ולכבדו משלו, דאף יאיר ומכיר בן מנשה שהיו ב"ב של יוסף שלא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ אמרי' בב"ב קכ"א ע"ב שנהרגו מאנשי העי שהיה קודם החלוקה ז' שנים ואלו שקברוה היו הרבה דורות רחוקים ול"ה מחויבים לכבדו משלהם אלא בשביל הנחלה ואם נבין שנדחק רש"י במה שהביא הגמ' הך קרא י"ל שהוא מפני שמכיר בן מנשה היה עדיין חי שהיה ב"ב של יוסף או לר' יהודה דשלשים וששה ממש היה גם יאיר בחיים ע"ש והיו בן בנו של יוסף והיו חייבים בכיבוד משלהם, ומש"כ אלמא בנחלתם קברוה שהיה חביב עליהם י"ל שכוונתו עפ"י גמ' דב"ב קי"ח ע"א בשלמא למ"ד ליוצ"מ נתחלקה הארץ היינו דקא צווחן בני יוסף דכ' וידברו בני יוסף שהיו מרובין משאר שבטים ולא נטלו אלא לחשבון של יוצ"מ והיתה נחלתם מועטת מחלק כל ישראל וכבר נתעורר הרשב"ם שם אמאי ל"ק מאיבעי' דלקמן קכ"א ע"ב ארץ ישראל לשבטים איפלוג או לקרקף גברי איפלוג ובדין צווחו בני יוסף שלא נטלו אלא כאחד השבטים כו' אלא משום דאיבעי' הוא להכי ל"ב לתרוצי הכי א"כ מצווחתם נראה דהיה ס"ל דלקרקף גברי איפלוג והיה נחלתם ולא חלק ירושה ולה"ק אעפ"י שהיה עפ"י שיטתם בנחלתם ולא נחלת ירושה וגם היתה מועטת מאוד שצווחו ע"ז קברוה מפני שהיה חביב עליהם

ג) והנה כעין ס' פלוגתת המהרי"ל והר"מ מינץ אי דנין אאב או אבן מובא בבאה"ט א"הע סי' מ"ג באב המקדש לבתו הקטנה והעדים כשרים לאב ופסולים לבת אי אמרינן כיון דכסף קידושין לאביה כשרים הם לעדות או דילמא כיון דהם קרובים למתקדשת אין כאן קידושין כו'. ואמנם על ספיקו של הרב בזה העירותי מסוגי' דקידושין ס"ה ע"ב במקדש בעד אחד דפליגי ר' כהנא ור' פפא דלר"כ אין חוששין לקידושין ולר"פ חוששין וא"ל ר"א לר"כ מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן כו' א"ל התם לא קא חייב לאחריני הכא חייב לאחריני פירש"י שקרובותיה נאסרו בו וקרוביו נאסרין בה, והיינו דהוי איסורא ואיסורא מממונא לא ילפינן או דאיסורא לא גרר בתר ממונא. א"כ מ"ש עדים פסולים מעד אחד אף דלצד ממונא חשובה עדות מ"מ צד איסורא לא גרירא בתר ממונא. והנה ביבמות קכ"ח ע"ב תניא אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה דברי ר"ע ר' טרפון אומר בודקין וקמיפלגי בדר' חנינא דאר"ח ד"ת אחד ד"מ ואחד ד"נ בדרישה וחקירה שנא' משפט אחד יהיה לכם ומ"ט אמרו ד"מ א"צ דו"ח שלא תנעול דלת בפני לוין ובמאי קמיפלגי מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כד"נ דמי כו' משמע דאיכא פלוגתא גם בזה אי צד איסור גרירא בתר צד ממונא או להיפך. ונ"ל דבבכורות מ"ט ע"א בפודה את בנו בתוך ל' יום לאחר ל' ונתעכלו המעות פליגא רב ושמואל דלרב בנו פדוי ולשמואל אין ב"פ כו' ומסיק בגמ' ואע"ג דקימ"ל הילכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הילכתא כותיה דשמואל כו'. מהנראה דהש"ס תפס לחשוב פדה"ב עכ"פ לרב לאיסורי אף דאי"ב ממונא דממונא בתר איסורי גריר והילכתא כרב באיסורא מ"מ נראה לו דהכא הילכתא כותי' דשמואל והיינו דחשובא לי' דיני אך שייב צד איסורי אמרי' להיפך דאיסורי בתר ממונא גררי והוו דינא דהלכתא כשמואל וי"ל משום דמסדר הש"ס הוא ר' אשי דלשיטתי' בסוגי' דקידושין הנ"ל דפריך שם לר' כהנא דאמר דהמקדש בע"א אין חוששין לקדושיו והיינו כרב שם לעיל המקדש בע"א בי דינא רבה אמרו אין חוששין לקדושין מאן בד"ר רב כו' מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן כו' אף דידע דבקדושין איכא נמי איסורי כתירוצא דר' כהנא שם כנ"ל מ"מ ס"ל לר' אשי כיון דעיקרא לימודא מדבר בממונא אמרינן דאיסורי בתר ממונא גריר וחשיב ממונא ה"ה דפדיון הבן חשובא לי' לר' אשי מה"ט דינא ולהכי הלכתא בהא כשמואל דהלכתא כשמואל בדינא, משא"כ לר' כהנא דס"ל בהא דהמקדש בע"א דא"ח לקדושיו כרב משום דאי"ב דררא דאיסורי אף דהוה נמי ממונא אמרי' דממונא בתר איסורא גריר היינו משים דידע שיטתי' דרב בפדיון הבן דחשובא נמי איסורי כבסוגין דבכורות הנ"ל

והרווחנו עפ"י זה ליישב קושי' השעה"מ פ"ט מהל' טו"מ אמאי לא מוכח דאזלינן בתר רובא מקרא דכ' ופדויו מבן חדש תפדה ול"ת שמא טרפה היא דרמי בר חמא נפק"ל בב"ק י"א ע"ב לבכור שנטרף בתוך ל' יום דאין פודין אותו משום שנא' פדה תפדה יכול אפילו נטרף בתוך ל' יום ת"ל אך חלק כו', דבב"ק ק"ז ע"א תני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ואלו הן ש"ח והשואל מש"ח והשוכר ש"ח דכ' כי הוא זה כו' א"כ ס' רב"ח אין עירוב פרשיות כתוב כאן ולסוגי' דסנהדרין ב' ע"ב שלשה מנלן כיון דהא מתלתא אלהים נפקא ולדידי' אלהים בהלואה לא כתיב ובתוס' הק' הא ר' יוחנן אי"ל בב"ק דרב"ח ובירוש' אמרי ר"י ור"ל תרווייהו דשנים שדנו אין דיניהם דין כו' ותי' דאפי' ס"ל אין עירוב פרשיות כתיב כאן בעי שלשה משום דכ' משפט אחד והיה לכם להשוות דיני ממונות לד"נ מ"מ לא ילפינן נמי לענין מומחין כו'. וע"כ י"ל הא דפליגא בסוגי' דיבמות הנ"ל בממונא ואיסורי אי חשובה ממונא או איסורי בדר' חנינא דוקא היא דפליגא ואליבא דמד"ס עירוב פרשיות כתיב כאן כסוגי' דסנהדרין ב' ע"א דלמד"ס הכי היא דפריך התם דבדין היא דליבעי נמי מומחין והאי דלא בעינן מומחין משום דר' חנינא דאר"ח ד"ת אחד ד"מ ואחד ד"נ בדרישה ובחקירה שנא' משפט אחד יהיה לכם ומ"ט אמרו ד"מ לא בעי דו"ח כדי שלא תנעול דלת כו' וה"נ שמא לא ימצא מומחין כו', וע"כ במידי דאי"ב ממונא ואיסורי אפי' למד"ס דכד"מ דמי ומקילין בלא דו"ח ובלא מומחין משום שלא תנעול דלת אפי"ה לא נעקר קרא דמשפט אחד יהיה לכם בהשוואת הודאות והלואות לגזילות וחבלות משום דעדיין שווין הם בזה דבעי שלשה למשפט דעירוב פרשיות כ' כאן ונאמר אלהים בקרא דהלואה, אבל לרמב"ח דס"ל אין עירוב פרשיות כתיב כאן דבעינן שלשה רק ממשפט אחד יהיה לכם נפק"ל אי נימא דבמידי דאית בה ממונא דמי דלא ליבעי דרישה וחקירה, א"כ יבטל לדידי' כל הפשט דקרא דמשפט אחד יהיה לכם להשוואות ד"מ לד"נ וגם שלשה לא ניבעי בד"מ כיון דלא אתיא לדידי' רק מהשוואה דמשפט אחד יהיה לכם דשווין ד"מ לד"נ וס"ל שנאמר דמידי דאי"ב ד"מ כממונא דמי יבטל ההשוואה דמשפט בד"מ וקרא דמשפט אחד וגו' למאי אתיא לדידי', וע"כ צ"ל דלרמב"ח מידי דאי"ב ממונא כאיסורי דמי והיינו כרב במקדש באחד דל"ח לקדושיו וכן פדיון הבן כאיסורא דמי, ולרב אמנם ס"ל בב"ב צ"ב ע"ב דהולכים בממון אחר הרוב א"כ אף אי נאמר דפדיון הבן כאיסורי דמי אין להוכיח מקרא דופדויו מבן חדש תפדה דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן שמא טריפה הוא כדרמב"ח כו' אף באיסורין משום דיש לדחות דאף דפדה"ב חשוב מידי דאיסורי אף דאי"ב ממונא, כיון דהיא רק לרב ולדידי' משום הצד ממון שי"ב דאזלינן בממון בתר רובא הוא אבל בשאר איסורין דל"ב ממונא כל שאין